יום ראשון, 29 במאי 2016

התרגום הארמי למגילת רות

ניקולס פוסין, הקיץ או רות ובועז
עולם התרגום הארמי מורכב מחיבורים רבים. בצד תרגומי התורה תורגמו לארמית גם מרביתם של ספרי המקרא האחרים. חמש המגילות תורגמו מן הסתם כדי שאפשר יהיה ללוות בעזרת התרגום את קריאתן בפני ציבור, שלא תמיד שלט בעברית ונזקק לתרגום-ביאור בשפתו שלו. 
מגילת רות נקראת, לפחות מאז ימי הגאונים, בחג השבועות, והיא ניתרגמה לארמית, ככל הידוע, בשלהי תקופת חז"ל ובאזור ארץ-ישראל. תרגום רות נוטה להיות מילולי ורק לעיתים הוא מוסיף על הפסוק המיתרגם דברים שונים, מרביתם ברוח ספרות חז"ל, באגדה ובהלכה. ואפשר לומר כי תרגום רות הוא המילולי ביותר מבין תרגומי המגילות.
מבין ההרחבות האגדיות שבתרגום ראוי להזכיר את פתיחתו הארוכה ברשימה של "עשרה רעבונות שנגזרו לבוא בעולם" מאז בריאתו ועד לימות המשיח. בין השאר הוא מזכיר את הרעב בימי אברהם (בראשית יב) יצחק (שם, כו) ויעקב (שם, מג) וכן את הרעב הנזכר בראש המגילה ("ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ"), הרעב בימי אליהו הנביא (מלכים-א יח) ובימי אלישע (מלכים-ב ו) וכן את הרעב האחרון, זה שלעתיד לבוא, כאשר יהיה בעולם "רעב לא ללחם, וצמא לא למים, אלא לשמוע את נבואת ה'" (השוו עמוס ח, יא). 
דוגמה אחרת לתוספת אגדית בתרגום היא קביעתו כי בועז כבש את יצרו כאשר נפגש עם רות בגורן, "כמו שעשה יוסף הצדיק, אשר סירב להתקרב אל אשת אדונו המצרייה, וכמו שעשה פלטיאל בן ליש החסיד, אשר נעץ חרב בינו ובין מיכל בת שאול אשת דוד, שסירב להתקרב אליה” (ג, ח). מסורת זו - המזכירה בנשימה אחת את יוסף, פלטיאל (ראו שמואל-ב ג, טו) ובועז - מוכרת לנו מן התלמוד הבבלי (סנהדרין יט ע"ב) ונראה סביר לומר שממנו נטל אותה המתרגם. מעניינים במיוחד הם אותם קטעים בתרגום שעניינם בהלכה, שכן לעיתים יש בהם מסורות שאינן עולות בקנה אחד עם המקובל בעולם ההלכה. כך, למשל, מספר התרגום על נעמי המלמדת את רות את דיני היהדות (א, יז). בין השאר היא מונה בפניה את ארבע מיתות בית דין: "רגימת אבנא ויקידת נורא וקטילת סייפא וצליבת קיסא" (כלומר: רגימה באבן ושריפה באש והריגה בחרב ותלייה על עץ). מסתבר שהתרגום מביא את התלייה ולא מזכיר את החניקה. בשל שינוי זה מן המקובל, התנהלו ויכוחים בין פרשני התרגום וחוקריו בשאלת טיבו של הטכסט. יש מי שראה את תרגום רות כ"תרגום של הדיוטות", היינו תרגום של בורים ועמי ארצות שאין לסמוך עליו, ויש מי שסבר שהוא תרגום כיתתי, הסוטה מן ההלכה המקובלת. אחרים ראו כאן דווקא עדות לקדמותה המופלגת של המסורת, שזמנה עוד קודם לגיבוש רשימת ארבע מיתות בית דין. כשיבוא משיח בן דוד, שעל לידת סבו מספרת מגילת רות, יתורצו לנו כל הקושיות. 

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, אמור (תשס"א 2001)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה