יום חמישי, 20 באפריל 2017

ההזמנה - ששים ושמונה שנה לשחרור אושוויץ

יפה לורנצי, משוררת ©


המשוררת, יפה לורנצי, היא אלמנתו של מנשה לורנצי ז״ל, שהיה מתאומי מנגלה.  הנה דבריה:
 מנשה ואחותו התאומה ליא שוחררו באושוויץ - בירקנאו על ידי הצבא הרוסי ביום 27 בינואר 1945. הם שהו בבלוק התאומים לצורך ניסויים מידיו של דר' מנגלה הידוע לשימצה ימח שמו וזכרו. הם היו תאומים בני עשר כשהגיעו לרמפה לאחר מסע מפרך ברכבות המוות, היה זה ערב שבועות הם נולדו בחג השבועות. איתם בקרון היו סבא, סבתא, דודות ובני דודים לרוב, כולם בני משפחת אביהם. תאומים החוצה קרא מנגלה, משפחתם דחפה אותם לעברו. כי חשבו שאמם הגיעה מעיר הולדתם קלויזנבורג שבטרנסילבניה - הונגריה. והיא מחפשת אותם, איזו תמימות! את משפחתם כולה על ילדיהם וטפם שילחו ישירות לקרמטוריום. הם היו משפחות דתיות מנשה וליא לא איבדו את אמונתם בבורא עולם עד יום מותם. מנשה בן 62 בנר שישי של חנוכה 1996 ליא בת 63. 

הַהַזְמָנָה!
וְשׁוּב כְּמִדֵּי שָׁנָה עוֹשָׂה אֶת הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה
מִפּוֹלִין הַקָּרָה וְהַמּוּשְׁלֶגֶּת מְאַוֹושְׁוִיץ-בִּירְקְנָאוּ הַקָּרָה
תַּרְתֵּי מַשְׁמָע – 
לְאֶזְרָחֵיהָ הַיְּהוּדִים מִזֶּה מֵאוֹת בַּשָּׁנִים.
הַהַזְמָנָה לְאֵרוּעֵי יוֹם הַשִּׁחְרוּר 27-בְּיָנוּאָר 1945 
וְהֵם מַשְׁקִיעִים מִזְּמַנָּם, מִמִּרְצָם, וּמִכַּסְפָּם 
כְּדֵי לְפַיֵּס אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם בַּאֲשֶׁר הוּא
וּמְפַרְסְמִים מִכְרָז לְעִצּוּב הַהַזְמָנָה שֶׁתְּבַטֵּא
כְּכָל הָאֶפְשָׁר אֶת הַזְּוָעָה
וְהַשָּׁנָה הִרְחִיקוּ לֶכֶת עַד אֵימָה.

הַפָּנִים –
שֶׁל מֻזְלֶמָנִית נִבַּטִּים בַּחֲזִיתָהּ 
הַדְּמוּת הַנִּבֶּטֶת מְעוֹרֶרֶת חַלְחָלָה
אַךְ מָה לַעֲשׂוֹת, זֶה מָה שֶׁאָכֵן קָרָה וְהָיָה -
שְׂעָרָהּ שֵׂיבָה, אָרֹךְ פָּרוּעַ, מְפֻזָּר לְכָל רוּחַ 
עֵינֶיהָ מְזָרוֹת אֵימָה,
אַפָּהּ פָּחוּס, נְחִירֶיהָ קְרוּעִים לִרְוָחָה,
פִּיהָ פָּתוּחַ מֵאֹזֶן לְאֹזֶן מְבַטֵּא אֶת הַזְּעָקָה הַנּוֹרָאָה
בִּמְלוֹא עֹמְקָה.
הַלָּשׁוֹן הַזּוֹעֶקֶת צְעָקָה אִלֶּמֶת לָעַיִן בּוֹלֶטֶת, 
"הַצְּעָקָה שֶׁל מוּנְק" עַל הַצָּיֵרֶת אֶת הַמּוּזָה הִשְׁרְתָה
כָּךְ, אֲנִי מְשַׁעֶרֶת וְאוּלַי ... 
        
הָיָה זֶה צִלּוּם אוֹטֶנְטִי שֶׁל אֲסִירָה מִמַּחֲנֶה הַהַשְׁמָדָה, 
מִסְפָּר 48652 מִי יוֹדֵעַ אִם שָׂרְדָה
וְהַצָּיֵירֶת שְׁמָהּ הַלִּינָה, כָּךְ בִּשְׁמָהּ הַפְּרָטִי חֲתוּמָה,
וְהִיא רָצְתָה לְזַעְזֵעַ, וְהִצְלִיחָה לְהַרְעִיד אֶת נִימֵי הַנְּשָׁמָה -
אֶת נִימֵי נַפְשִׁי, נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא חָוְתָה עַל בְּשָׂרָה  
אַךְ חַיְיתָה בְּצֵל הַזְּוָעָה, בְּאֶמְצָעוּת בַּעֲלָהּ
שֶׁהָיָה שָׁם יֶלֶד רַךְ בַּשָּׁנִים בִּבְלוֹק הַתְּאוֹמִים
וְצָרִיךְ לָדַעַת וְצָרִיךְ לִזְכֹּר
וְלֹא לָתֵת לְהַשְׁכִּיחַ מִדּוֹר לְדוֹר
שֶׁהַפּוֹלָנִים מְשַׁתְפֵי פְּעֻלָּה הָיוּ בִּמְלֶאכֶת הַהַשְׁמָדָה!  

בס"ד כ"ו טבת תשע"ג 8 בינואר 2013 
* מתפרסם כאן באדיבות המשוררת

  





תגובה 1:

  1. שיר "חזק" ומרגש של המשוררת המוכשרת יפה לורנצי.

    השבמחק