ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
יצירת סם פיליפ, שדרות אלרוב, ירושלים 2019
פיסול חוצות הוא תרומה אמנותית לשיפור איכות החיים ברשות הרבים. הוא תורם לסביבה ממד עומק אמנותי שמרומם אותה מעבר ליום-יום וצרכיו המעשיים. האומנות הסביבתית היא דמוקרטית באופיה. היא אינה מבחינה בין מביני דבר, חובבים והקהל הרחב. היא אינה ספונה בהיכלות שהכניסה אליהם חסומה בדמי כניסה, אלא פתוחה בנדיבות לכל. אין לפרט צורך לכתת רגליו למקום מוגדר ומגודר כדי להנות ממנה, אין לו צורך להקדיש לה זמן מיוחד, הוא פשוט פוגש בה בהולכו בדרך. במפתיע. כשהיא באה לקראתו, נטו, ללא לבוש של הדרכות וקטלוגים. מכת יופי עוצמתית. היא לא חלק מתרבות הפנאי. להפך, היא חלק מתרבות האין-פנאי. של הריצה ׳להספיק׳. היא פוגשת אותו ׳על הדרך׳. רכיב המשולב בחיים העירוניים הפעלתניים.
הופעתה מחלצת את הסביבה מאופיה ההרגלי. היא מעניקה לה מוקדי עניין ומשיכה, ולצופה בה - חוויה רוחנית-תרבותית המלמדת אותו שפת רזים חדשה.
פסלים ברשות הרבים הוא אחד ממאפייני שדרות אלרוב שבירושלים. המקום הוא מתחם מסחרי מרווח, מטופח ומרשים, באורך של כחצי קילומטר שנפתח בשנת 2007. הוא כולל חנויות, אופנה, אמנות, מסעדות ובתי קפה שוקקים. זרם ססגוני של מקומיים ותיירים ממלא אותו תדיר, בנהירתו אל ומן שער יפו, הכותל המערבי, מגדל דוד והרובע היהודי, שכן הוא מקשר בין שכונת ממילא שבעיר החדשה על בתי המלון המפוארים שבה, לבין העיר העתיקה המוקפת בחומה שבנה הסולטן סוליימאן הראשון (׳סוליימאן המפואר׳) במאה ה-16. הפסלים שבשדרה שייכים לתערוכות פיסול מתחלפות, שהמפיקה ואוצרת שלהן היא גברת ציפי ויטל. בהבדל מפיסול החוצות השכיח המתבטא בדימויים אמנותיים גדולי מידות המוצבים בכיכרות, הפסלים הללו הם חלק מתערוכה שמוצגיה למכירה. ממדיהם הולמים את החלל שבו הם מוצבים והם משתלבים באופיו המסחרי-עסקני.
כשעברתי השנה במתחם (2019) משך את תשומת לבי מוצג שבשלט הצמוד לו לא ניתן לו שם. יוצרו, כך כתוב בו, הוא סם פיליפ.
סם פיליפ ידוע כאומן הבינלאומי המפסל בברונזה ובאבן. בעיקר בנושאים יהודיים וציוניים. עבודותיו מוצגות בכל רחבי העולם. גם בבית הלבן ובוותיקן. בארץ מוכרות היטב יצירותיו ׳אנדרטת אקסודוס׳ בחיפה, פסל עץ הזית (THE PEACE OLIVE TREE) במעלה אדומים, אנדרטת מח"ל בגבעת התחמושת, ׳אריה יהודה׳ סמוך ל׳יד לבנים׳ בירושלים, פסל אנה פרנק במוזיאון השואה ועוד ועוד.
עבודתו, שמשכה את תשומת לבי בחלפי בשדרות אלרוב ניצבה בפתח מסעדה שוקקת. לדעתי היא פרשנות אישית של האמן למסופר בבראשית כח, י-יב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי־בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ…
מי היו אותם מלאכים שעלו וירדו בסולם? מדוע יעקב חלם עליהם? מה היה אותו סולם? שואלים הקוראים בתורה. התשובה האומנותית של פיליפ היא מעניינת. המלאכים שלו אינם מעוצבים כיצורים אווריריים, שבריריים ואל-מיניים אלא כדמויות אתלטיות, בעלות גוף אנושי גברי, שרירי ושחום הלבושות בבגדים ארגמניים חושפניים ו... בעלי כנפים צחות כשלג. המלאכים מעוצבים בדמותו ובצלמו של יעקב השוכב מתחתם. הם דומים לו במבנה גופם, בצבע עורם השחום, ובלבושם הארגמני. הסולם שהם עולים ויורדים בו מעוצב כסליל של מולקולת DNA. מכאן המסקנה המתבקשת, שהמלאכים לא היו גורם שבא אל יעקב מבחוץ אלא השלכה של פנימיותו. ביטוי ל-DNA שלו.
סם פיליפ: ״את הפסל עשיתי גם כהוקרה לרוזלינד פרנקלין מדענית יהודיה שגילתה את שרשרת הDNA לפני כ70 שנה ובכך סגרה סוג של מעגל עם יעקב אבינו״.
במקרא יעקב מעוצב כדמות שהיא גם ראליסטית ומחוברת למציאות וגם כדמות רוחנית. שני ההבטים הללו באים לידי ביטוי בעיצוב המלאכים שבקוד הגנטי שלו. לפי המוצג, יעקב לא יצא לדרך כפליט נרדף ומבוהל שאחיו הזועם מבקש את נפשו, אלא כגבר רגוע עם חוזק נפשי עצום. המעבר מבאר שבע לחרן לא מילא אותו בחששות ובוודאי שלא הטיל עליו אימה. יעקב מעוצב ביצירה כמי שמלא תחושה של יכולת אדירה, כביכול צמחו לו כנפיים שמאפשרות לו לעוף בין שמים וארץ. בין חזון לבין מציאות. גופו של יעקב שחום ושרירי. גוף של גבר צעיר במלוא אונו. אזור מתניו האדום מבטא את יצריותו שמבשרת את התאהבותו העתידית והעוצמתית ברחל. יעקב שוכב פרקדן על הקרקע פרוש במלוא גופו. לא בתנוחה עוברית כמי שזקוק להגנה.
יש ניגוד בין חזותו לבין פנימיותו. הוא נייח והמלאכים ניידים. הוא במאוזן על הקרקע, והמלאכים במאונך, נעים בין שמים וארץ. הוא שחום ולהם כנפיים צחות כשלג הפרושות לרווחה ומאפשרות להם לנוע בממד הנוסף. תנועת המלאכים איננה בסולם ישר הניצב לקרקע אלא בסולם סלילי, ללמדנו שה-DNA של יעקב ימשיך להתוות את דרכו כבעבר, בדרך מפותלת. אבל הניגודיות הזאת מתעתעת במידת מה, כי זאת לדעת, יעקב אינו מעוצב כמי ששוכב על רגבי אדמה חומה אלא במין מתחתם אליפטי לבן בועתי המוקף בטורקיז שמיימי. רגבי האדמה החומה הפכו בו לגופם של יעקב והמלאכים. האם החלום ניתק את יעקב מהארץ והטיסו על ענן לשמים שבהם זכה להציץ במתרחש בשמי שמיא? החומר המתכתי שממנו נעשה הפסל עושה אותו כבד ומסיבי, אבל מסריו הרוחניים עושים אותו דק, דינמי, אוורירי, מרחף ועטוף רזים.
ההתבוננות ביצירתו המקורית והמפתיעה של סם פיליפ, מזמינה את הצופה לפעילות מחשבתית-פרשנית אקטיבית, ומכאן גדולתה.
 |
צילום :דוריס ברקר
צולם בארה״ב בצאטאנוגה שבמדינת טנסי,
בגן הפסלים התנכיים שסם פיליפ הקים שם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.