תגובה למאמרו של יצחק מאיר - ממלכת כהנים: מגדל עץ של מלכות

ד״ר ישראל כץ, חוקר מקרא ומחנך

תגובה למאמרו של יצחק מאיר, ממלכת כהנים: מגדל עץ של מלכות

קשה לקבל את הרושם שמחבר המאמר, יצחק מאיר, סבור כי שיבת ציון היא המאורע היחיד שהתרחש מאז הצהרת כורש. מכול מקום זה הרושם המתקבל ממאמרו. לדעתי היה מקום לציין כי שבי ציון המבטאים געגועים לציון, עשו זאת בהיותם בגלות, אך בארץ היו יהודאים וישראלים רבים שלא יצאו לגלות. הם לא היו צריכים להתגעגע, הם חיו בארץ. מכיוון ששבי ציון הגדירו עצמם "זרע קודש" כדברי ישעיהו, הם ראו בנשארים בארץ אנשים בעלי דת מעורבת, סינקרטיסטית, כפי שהנביאים עשו בנבואות התוכחה שלהם.

"הנשארים בארץ", שמהם מתעלם לחלוטין יצחק מאיר, שרדו את החורבן. הם העדים החיים להמשכיות החיים ההיסטורית המתבטאת בחידושם של מוסדות קדומים, כגון המקדש. הפולמוס נגד היהודאים והישראלים במלכים י"ז ובספר עזרא (וראו גם  ישעיה י"א 11 -16), הנשארים בארץ ולא גלו, הופכים להיות  אפוא שבי ציון (ראו שרה יפת , אסופות, כרך א' עמ' 103-119).

מי שכותב על שיבת ציון לא יכול שלא להזכיר את הנשארים בארץ שלא גלו, ואל לו להתמסר רק להשקפה אחת המתעלמת מהם. וגם השקפה זו אינה מדוייקת כי הייתה מחלוקת בין הכוהנים. עובדת הנישואין בין שבי ציון לבין הנשארים בארץ מלמדת על השותפות האתנית (עז' ט' 1 -3, 12 - 13) גם הכוהנים  והלוויים היו ב "מעל". גם הכהן הגדול משבי ציון לא התעלם מהם ושני בניו התחתנו עם "אישה נכרית”, כביכול, או אם תרצו עם אישה מן השארית של היהודאים והישראלים שלא הוגלו ונשארו בארץ (ראו נחמיה י"ג 28).

הייתה מחלוקת בין הכוהנים עצמם בנושא הטוהר הדתי. הכהן הגדול יהושע בן יהוצדק לא קבל את איסור החיתון שיזם עזרא. ההתנגדות הראשית הייתה של הכוהן הגדול אלישיב. אלישיב לא חתם על האמנה, שכללה גירוש נשים נכריות. מדוע חסר משמר ידעיה והכוהן הגדול? אלישיב ובני בריתו טוביה העבד העמוני - פקיד גבוה של המלך הפרסי. הוא היה מרמי היחס ביהודה מקורב לכוהן הגדול והייתה לו לשכה בבית המקדש.

מפלגת הכוהן הגדול דגלה בהתלכדות והשתרשות עם הנשארים בארץ ויצירת אומה שתקיף את יושבי כל הארץ (ראו "זרע קדש או "עם עולם": חילוקי דעות בין שבי  הגולה, בן ציון לוריא, בימי שיבת ציון, 1983, החברה לחקר המקרא). ראו עזרא י'.

הרעיון של עזרא על "זרע קודש" כהגדרה של שבי ציון בלבד ( על פי ישעיה ו' 13 )ובניגוד  ל"עמי הארצות" - הגדרה פולמוסית של יהודאיים ולישראלים שלא הוגלו מהארץ - נכשל, כי נוצרה תנועת גיור רחבת מימדים בסוף ימי הבית השני.

יש לציין כי במקרא התייחסו הבנים אל האב. בשל פעילותו של עזרא, ומתוך רצון למנוע נישואי תערובת, כביכול, קבע עזרא ( לתמיד!) כי הצאצאים - יהדותם תיקבע לפי האם!