מלאכים יורדים
בַבוּאַת הַיָם בְּעַפְעַפָי,
וּבְרִיסַי גַלִים.
נַפְשִי הֲרָרִים וּתְהוֹמוֹת.
לֵאוֹת הָיוּ עֵינָי.
עוֹד מְעַט תִּיעַפְנָה לִתְנוּמָה.
מֶרְחַבָי הַרְדוּמִים מִתְכַוְוצִים.
אֶל תַחְתִית סוּלָם וְכַרִים.
הִנֵּה בָּאנוּ אֶל חֲלוֹמִים.יָד לְפֶתָע נִלְפֶתָה,
אַחֲזָה בִּשְלָב הַנִשְמַט - -
וַיָהֹם מֶרְחַב-יָה בִּשְאַט,
הֵיכָן אֳשִימָה רַגְלָי בַּלָאט.
וַיֵט הַסוּלָם לִנְפּוֹל.
וּהוּא גַבוֹה, כֹּל יָכוֹל.
הֵיכָן נָפְשִי חוֹבֶקֶת כֹּל?
וְהִנֵּה מַלְאַכִים יוֹרְדִים..
מתוך: ג׳ אביטל, מילים כמלאכת מחשבות, רחובות תשפ״א 2020, עמ׳ 40.
מתפרסם כאן באדיבות המחבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.