ותמלא הארץ חלכאים ונדכאים

 שולה ברנע, לשונאית ומשוררת

ותמלא הארץ חלכאים ונדכאים

הָרוֹדְפִים בֶּצַע כֶּסֶף
אֲשֶׁר מַעֲשֵׂיהֶם תּוֹעֵבָה וּרְמִיָּה
מַעֲשֵׂיהֶם אָוֶן

שולחנות ערוכים: אכילה, גבולות חברתיים ומעברים בין תרבותיים

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

זאב וייס, נתן וסרמן, יאיר פורסטנבג ודנה קפלן (עורכים), שולחנות ערוכים: אכילה, גבולות חברתיים ומעברים בין תרבותיים, מאגנס, ירושלים תשפ״ה 2025, 379 עמודים

מי לא אכל, אוכל ויאכל בחייו? כל בני אדם חייבים לצרוך מזון (אכילה ושתיה) לקיומם. האכילה היא פעולה ביולוגית בסיסית קבועה שחיונית לקיום, לא פחות מהנשימה ועל כן היא משותפת לכל בני האדם. אבל השאלות שאולי נדמות למאן דהוא בחלקיק הזמן הראשון כטריוויאליות: מה אוכלים וממה נמנעים, כיצד אוכלים וכיצד אין אוכלים, באילו כלים משתמשים, מתי אוכלים ומתי צמים, עם מי אוכלים ועם מי אין אוכלים, כרוכות בסוגיות אמוניות, סוציולוגיות, אנתרופולוגיות, היסטוריות, פסיכולוגיות, משפטיות, ופוליטיות עמוקות, עשירות ומורכבות. והן מורכבות אפילו יותר משום שצריכת המזון קשורה גם לאופני השגתו, דרכי צריכתו, נימוסי השולחן, סדר הישיבה, זהות המשתתפים, העיתוי והנסיבות. במציאות המודרנית הולך וגדל חלקה של האכילה הבלבדית והמהירה. האכילה השגרתית בבית או במקומות העבודה עשויה לנוע בין אינטימיות לזרות ואפילו לגרום למתחים.

ממצא פורץ דרך: סכר עצום בגודלו שנחשף בירושלים מעיד על התמודדות עם שינויי אקלים בתקופת מלכי יהודה

 **מחקר משותף של רשות העתיקות ומכון ויצמן למדע, שפורסם בכתב העת היוקרתי PNAS, מציג תמונה חדשה על המורכבות ההידרו-הנדסית בירושלים הקדומה.

קיר הסכר. צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות

 בחפירות שנערכו בבריכת השילוח בעיר דוד, נחשף קיר סכר עצום בגודלו, המתוארך לסוף המאה ה-9 לפנה"ס – תקופת שלטונם של מלכי יהודה, יואש או אמציה.

מה מסמל היום השביעי בבריאת העולם?

ד״ר דוד כהן-צמח, חוקר מקרא ומרצה במכון כרם, מכללת דוד ילין

מה מסמל היום השביעי?

בהרצאה בקונגרס העולמי ה 19 למדעי היהדות שהתקיים ב 4.8.25 ניסיתי להשיב על השאלה הזאת. אציג כאן בקיצור נמרץ את תמצית הדברים.

Jerusalem Street Orchestra

Dr. Lea Mazor, The Hebrew University

Thursday, August 21, 2025, afternoon, on the Clal Building's 'balcony' in Jerusalem. In this unconventional public space, a string orchestra performed. Young male and female musicians in simple everyday clothes, conducted by Ido Shpitalnik (the orchestra's founder and artistic director), played soulful, moving, and inspiring arrangements of pieces by mostly contemporary Israeli composers. The conductor's musical leadership, the clean playing, and the superb performance of the principal violinist created a delightful experience. Every so often, the musicians paused to tune their string instruments; after all, it was hot and humid. Amidst the lush greenery, on cushioned benches, and on the floor, about forty listeners sat or lay down. Children and adults. Religious and secular. Two teenagers drew while listening to the music. Admission was free. There were no tickets and no 'supervision.' People simply came and listened. Sounds from the street penetrated the space, blurring the lines between art and everyday urban life.

מאולמות הקונצרטים אל הרחוב: מיזם תזמורת הרחוב הירושלמית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

יום חמישי 21.8.2025 אחרי הצהרים על ׳המרפסת׳ של בניין כלל בירושלים. במרחב הציבורי הבלתי שגרתי הזה הופיעה תזמורת כלי מיתר. נגנים ונגניות צעירים בבגדי יום-יום פשוטים מנגנים בניצוחו של עידו שפיטלניק (המייסד של התזמורת ומנהלה האומנותי) עיבודים רבי השראה, רגישים ומרגשים, ללחנים שרובם של יוצרים ישראלים עכשוויים. ההובלה המוסיקלית של המנצח, הנגינה הנקיה ונגינתה המעולה של הכנרת הראשית יוצרים חוויה מרנינה. מדי פעם הנגנים מפסיקים כדי לכוון את כלי המיתר שלהם, בכל זאת, חם ולח. בין שפעת הצמחיה, על ספסלים מרופדים ועל הרצפה שרועים/יושבים כארבעים מאזינים. ילדים ומבוגרים. דתיים וחילוניים. שני נערים מציירים בזמן ההאזנה למוסיקה. הכניסה חופשית. אין כרטיסים ואין ׳פיקוח׳. פשוט באים ומאזינים. קולות מהרחוב חודרים למרחב ומטשטשים את הגבולות בין האומנות לבין החיים העירוניים היום-יומיים.

מטבע זהב עם דיוקנה של המלכה המצרית ברניקי השנייה התגלה בחפירות בעיר דוד

מטבע זהב הנושא את דיוקנה של המלכה המצרית ברניקי השנייה, התגלה בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות בחניון גבעתי בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים.

המטבע עם דיוקנה של המלכה ברניקי השנייה.
צילום: אליהו ינאי עיר דוד

המטבע הוא בערך של רבע דרכמה, עשוי זהב טהור (99.3%), ומתוארך לשנים 246–412 לפנה"ס – בימי שלטונו של תלמי השלישי, בעלה של המלכה ברניקי השנייה. זהו המטבע הראשון מסוגו בעולם שנמצא עד כה בהקשר ארכיאולוגי ברור, ואחד מ-20 הידועים בעולם בכלל.

על פני המטבע מתואר דיוקנה של ברניקי כמלכה הלניסטית, כשעל ראשה נזר וצעיף, ועל צווארה מחרוזת. בגב המטבע מתוארת קרן השפע, סמל להצלחה ופריון, ומשני צידיה כוכבים. מסביב לקרן השפע מופיע הכיתוב “של המלכה ברניקי” ביוונית.

רכבת ישראל - חוויות מנסיעה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

בעקבות התקלה ברכבת ישראל (אוגוסט 2025)

זה סיפור מסמר שיער שראשיתו החלטה אומללה וסופו נסיעה מירושלים לאחת מערי השרון תוך החלפת שלוש רכבות! על ההתחלה התברר לנו שהקשר בין תכנון הנסיעה לבין המציאות לא היה מאד הדוק. הגענו לרציף הנכון, רכבת היעד הופיעה על הלוח האלקטרוני, אבל בהמשך היא נעלמה מהלוח ומהמציאות גם יחד. בצוק העיתים התחלנו לאלתר בשיטת ׳הבה נתחכמה לו׳ הזכורה לטוב מעידן שיעבוד מצרים, ודילגנו בין רציפים מוכי יאוש מהול בתקווה לקראת רכבות שהגיעו מיעדים מפתיעים.

מזימה, זימה: דרכן של נשים בחברה הפטריארכלית לשינוי

ד״ר גלי דינור, מכללת לוינסקי לחינוך

"האשה נתונה למָרוּת ובקיאה בתחבולות של משועבדים"

וורטון א', עידן התמימות, תרגום: ע' שורר, כתר, 2005 ,280

מזימה, זימה: דרכן של נשים בחברה הפטריארכלית לשינוי

למילים מזימה (שורש זמ״ם) וזימה (שורש זנ״ה) יש צליל דומה. המילה מזימה מתפרשת במקרא כאופן חיובי או שלילי בהתאם להקשר [1] המילה מתייחסת לתחבולה או תוכנית מתוחכמת, ולעיתים מקבילה ל "ערמה ו"תחבולות". הנביא זכריה משתמש בפועל זה באותה נבואה בשתי האפשרויות: "כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם בְּהַקְצִיף אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וְלֹא נִחָמְתִּי. כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת-יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה אַל-תִּירָאו" (ח 15). התייחסות שלילית: "מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ לוֹ בַּעַל-מְזִמּוֹת יִקְרָאוּ (מש' כד 8)."לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵשָׁרִים.לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה" (מש' א 5-4). בפסוק זה הערמה והמזימה מקבילות. ובהמשך נאמר כי הנבון יפעל ב"ַּחְבֻּלוֹת". עולה, שמזימה הינה אמצעי מתוחכם בידי החכם להצליח במשימתו כשאין בידו לפעול בדרך הישר. לפיכך, כלי זה הוא אחד מתכונותיו של החכם. כדברי הכתוב: "בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה-לְּךָ מִלְחָמָה" (מש' כד 4).

שיחות על מוסיקה בין הסופר הַרוּקי מוּרַקַמי והמנצח סג'י אוזאווה

עבי קלדרון ולאה מזור

הַרוּקי מוּרַקַמי יליד 1949 הוא סופר ומתרגם יפני מוערך מאד שספריו תורגמו ליותר מחמישים שפות וזיכוהו בפרסים ספרותיים בינלאומיים. מילדותו הוא הושפע מהתרבות המערבית, במיוחד מהספרות ומהמוזיקה שלה (ניהל, בין השאר, מועדון ג׳אז) והשפעה זו ניכרת בספריו. הוא פירסם עשרות ספרים ורבים מאוהביה ומאהביה של הספרות מכירים בוודאי חלק מהם.

מנס ציונה ועד צרעה ואשתאול: על שמות מקומות על מפת הארץ שנשאבו מן המקרא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

 מנס ציונה ועד צרעה ואשתאול: על שמות מקומות על מפת הארץ שנשאבו מן המקרא 

פתיח

למקרא שם המאמר צצים מיד במוחנו שמות מקומות מקראיים על מפת מדינת ישראל. אשקלון למשל, ראש פינה למשל. ועם השמות צצות השאלות: מהו בכלל שם מקראי? האם הוא החייאה של שם מקום מתקופת המקרא, כמו אשקלון, או שם פיוטי שרק שאב את השראתו מהמקרא, כמו ראש פינה (תהלים קיח 22) ולא היה קודם לכן שם מקום. האם השמות המקראיים ניתנו רק ליישובים או גם לחבלי ארץ ולעצמים גאוגרפיים? האם השמות המקראיים ניתנו באופן ספונטני או היו חלק ממדיניות מכוונת? אם כן, מתי וכיצד היא תוכננה ובוצעה. והעיקר, מהן המשמעויות התרבותיות, הלאומיות וההסטוריות של השמות המקראיים על מפת הארץ. חיבור זה מוקדש לשאלות אלה.

ברכת יעקב (בראשית מט) בראי תרגום השבעים

פרופ' משה צפור, אוניברסיטת בר-אילן, וראש התוכנית לתואר שני בתנ"ך במכללת גבעת וושינגטון

חלונות שאגאל המתארים את השבטים, הדסה עין-כרם

ברכת יעקב לבניו העמידה קשיים רבים בפני מתרגמים ובפני פרשנים. היא עמוסה במילים חידתיות, בצירופים לא-מוכרים ובהיגדים סתומים. המתרגמים והפרשנים מנסים לפתור את הכתוב, איש-איש על-פי דרכו. בעלי המדרש – שאינם עוסקים בתרגום צמוד של הטקסט – נוהגים ביתר חרות, אך גם התרגומים הארמיים, ובתוכם אונקלוס הפשטן לכאורה, נוהגים כך ביחס לשירות המקראיות בכלל ולפרשה זו בפרט.

יום קיץ לוהט ואיך זה בכלל קשור לדוד בן-גוריון?

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

לפניכם סיפור מרעיש שסקופ מרעיש עוד יותר בסופו.

כמו רבים מבני עירנו תותבב״א שמתי היום פעמי לענייני בצהרי היום הלוהט תחת שכבת האובך הכבדה. הגעתי באוטובוס לתחנה המרכזית ומשם חכיתי נוטפת זיעה לאוטובוס שני שיובלני למחוז חפצי. לא חלפו יותר מעשרים דקות בדוחק הדביק והגיע האוטובוס הגואל. בני עירנו קפצו על הפתחים במיומנות אתלטית אבל אנחת הרווחה שנפלטה מהגרונות התגלתה כמוקדמת מדי. האטובוס התחיל לנסוע בדרכים פקוקות ועקלקלות שאין בינן לבין מסלולו הקבוע ולא כלום. הנוסעים הרגישו שנחטפו על ידי נהג מסתורי אך הגיבו באפטיות מיוזעת. מה רע? יש מיזוג!

האידאה ההלכתית של חניכי 'תורה ודרך ארץ' בקיבוץ הדתי במבחן המציאות

ד״ר עופר חן, חוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.

מקובל להניח כי מפעל ההתיישבות הדתי התגבש משתי קבוצות מרכזיות של חלוצים שעלו לארץ במרוצת שנות העשרים והשלושים. האחת, היא קבוצת חלוצי מזרח-אירופה והאחרת היא קבוצת חלוצים חניכי אסכולת 'תורה עם דרך ארץ', שהגיעה מגרמניה. אולם, בחינה היסטורית קפדנית תגלה כי האידאה הרעיונית שעמדה בבסיס רעיון הקיבוץ הדתי נוצקה בתבניות שהניחו חניכי 'תורה עם דרך ארץ'. קביעה זו איננה מתחייבת רק מתוך ראייה היסטורית אלא גם באה לביטוי ברור בתודעתם העצמית של החלוצים הדתיים שבאו מגרמניה. ראייה לכך נמצא למשל בדבריו של משה אונא, אשר הדגיש כי 'הקבוצה הדתית כיצירת קבע נעשתה אפשרית רק עם עליית החלוצים הדתיים מגרמניה' (1). מאמר זה מוקדש אם כן לפניית הזרקור לאידאה שהדריכה את חלוצי הקיבוץ הדתי מבין חניכי 'תורה עם דרך ארץ'.

היסטוריולה: קריאה רב-תחומית בסיפור "בלחש" של דורית זילברמן

 עדי אביטל-רוזין, סופרת וחוקרת ספרות נשים, חברה מן המניין וחברת הוועד המנהל באגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל

היסטוריולה: קריאה רב-תחומית בסיפור "בלחש" של דורית זילברמן

מבוא

דורית זילברמן היא אחת מהסופרות המרכזיות והמשפיעות בספרות העברית בת זמננו, אשר יצירתה מגוונת, רחבת יריעה ומורכבת מבחינה סגנונית, רעיונית ורגשית. זילברמן נולדה בישראל ופרסמה לאורך השנים עשרות ספרים, רומנים, קבצי סיפורים קצרים, ספרי עיון ויצירות לילדים ולנוער. היא עוברת בגמישות בין ז'אנרים ובין סגנונות, כאשר המרכז בעולמה הספרותי הוא האדם, על זהותו, כאבו, מורשתו ונסיבות חייו.

משה אילן נקרא לישיבה של מעלה

ראו מאמריו בבלוג:

תכניות לימודים בזיקתן לאקדמיה

הרהורים דידקטיים בהוראת מקרא: מיקוד הלמידה, כישורים ללמידה עצמית, פרשנות

מקרא בגן הילדים

יפת באהלי שם ושם באהלי יפת: הוראת תנ״ך ללא הדתה

יעדים בהוראת המקרא

תערוכת: ״תקומה מן האפר״ - הרי לא לכך נועדה הארכאולוגיה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

השתתפתי הבוקר בסיור עיתונאים בתערוכה החדשה של רשות העתיקות, ׳תקומה מן האפר - ארכאולוגיה במשימת חירום לאומית׳. בדרך כלל אני חוזרת ממסיבות העיתונאים של רשות העתיקות בתחושה של התרוממות רוח, מהתגליות החדשות ומהשגי המדע. הפעם הייתי הלומת צער, זעם, כאב ודמעות, כמו כולם. 

לאתרי האסון ההרוסים והשרופים של השבעה באוקטובר הגיעו צוותים שונים. רשות העתיקות התגייסה למשימה והשתתפו מטעמה ארכיאולוגים ואנתרופולוגים. שיתוף הפעולה העיקרי שלהם היה מול הצבא – מכלול "עבודת קודש" של פיקוד העורף בניהולו של יוסי כהן ויחידת יק"פ (יחידת קבורה פיקודית). זיהוי האנשים התבצע במחנה שׁוּרָה, המשמש כבסיס האם של מפקדת הרבנות הצבאית,  ולא על ידי אנשי רשות העתיקות. עבור הארכיאולוגים המציאות היתה מורכבת רגשית. חלקם בחרו לדעת מי האדם שמחפשים ולראות תמונה שלו, ואחרים העדיפו לא לקבל מידע כלל. לארכאולוגים הוצע סיוע נפשי מקצועי וחלקם הסתייעו בו.

לארוע של רשות העתיקות הגיעו, בין השאר, אמה ואחותה של שני גבאי הי״ד שנרצחה במסיבת הנובה.

תודעת המוות וסופיות החיים בשירת שלום רצבי

ד״ר עופר חן, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב

שירתו של שלום רצבי (פרופ׳ אמריטוס להסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, ומשורר פורה עטור פרסים) בולטת בייחודה, מכל שירה אחרת בת-זמננו, לא רק בשימוש שעושה המשורר בלשון המקורות אלא בראש ובראשונה בהיותה שירה הגותית סדורה וקוהרנטית; הגות פואטית זו, אשר ניתן לאפיין אותה כאקזיסטנציאליזם דתי, מובעת לא רק בלשון ובתוכן אלא גם בתחביר ובמבנה המורפולוגי השביר, המסמל את שבריריותם של החיים האנושיים.

צְ'עׇה בָּאבּ של סוליקה אבוקסיס: סיפור

 צְ'עׇה בָּאבּ של סוליקה אבוקסיס

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחוקרת ספרות נשים, חברה מן המניין וחברת הוועד המנהל באגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל*

נפשו של אדם היא ספר נצחי. בכל יום נכתבים בו פרקים חדשים, אך מהותו וטעמו העמוק נשזרים תמיד בחוטי העבר, בזיכרונות הרחוקים והקרובים. ישנם זיכרונות המאירים את דרכו כנרות בבית חשוך, ואחרים המעיקים על לבו כענני סגריר ביום קיץ לוהט. אדם אינו נברא יש מאין בכל בוקר, אלא נולד מחדש מתוך עברו המורכב, מתוך החוויות שחקקו בו את רישומן. כל צעד שיפסע בחייו נשען על המפתן שכבר דרך עליו, וכל מילה שיאמר מהדהדת את הקולות שקדמו לו. כל מחשבה שתפעם בלבו שזורה בחוטי המחשבות שעלו בלבות אהוביו. כך מציאותו של אדם היא אוסף עשיר ובלתי נתפס של זיכרונות. הם מעצבים את אישיותו, מכוונים את מעשיו, ולעיתים גם מכבידים על כתפיו כמשא כבד, אך גם נושאים אותו מעלה, על כנפי רוח, אל מחוזות הנחמה.