ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
בעקבות התקלה ברכבת ישראל (אוגוסט 2025)
זה סיפור מסמר שיער שראשיתו החלטה אומללה וסופו נסיעה מירושלים לאחת מערי השרון תוך החלפת שלוש רכבות! על ההתחלה התברר לנו שהקשר בין תכנון הנסיעה לבין המציאות לא היה מאד הדוק. הגענו לרציף הנכון, רכבת היעד הופיעה על הלוח האלקטרוני, אבל בהמשך היא נעלמה מהלוח ומהמציאות גם יחד. בצוק העיתים התחלנו לאלתר בשיטת ׳הבה נתחכמה לו׳ הזכורה לטוב מעידן שיעבוד מצרים, ודילגנו בין רציפים מוכי יאוש מהול בתקווה לקראת רכבות שהגיעו מיעדים מפתיעים.
בין לבין חשבנו בהערצה על עובדי רכבת ישראל שעמלים לתפעל את הרכבת בתנאים קשים מנשוא, מנסים להמציא לנוסעים פתרונות-דרך מקוריים ורבי השראה. ראינו אחד שדחק נוסעים בקול גדול להכנס לקרון שנראה כבר מלא עד אפס מקום באנשים שעמדו בו צפופים כסרדינים. ראינו שניים שקראו שוב ושוב לממתינים להתרחק משפת הרציף. הם סיפרו לנו שנהגי הרכבות נכנסים לתחנות לאט מאד ובזהירות רבה לבל יפגעו בנוסעים שעומדים הכן לזנק לקרונות. בקהל הדחוס היו המון חיילים וחיילות, צרורות על גבם ונשק בידם, חלקם מילואימניקים מיוזעים עם תלבושות מאולתרות: מכנסי חקי צבאיים וחולצות אזרחיות; ראינו גם גברים בתלבושת אחידה: מכנסים שחורים וחולצות לבנות כשלג (מעדת ׳נמות ולא נתגייס׳?); נשים חרדיות עם עגלות ועוד כמה זעטוטים עצמאיים לצידן; נצפו גם כמה יעלות חן לבושות בצמצום חסכני להפליא המבליט את הנכסים הביולוגיים המרשימים שהתברכו בהם, ושאלנו את עצמנו מה היה חושב איש ירוק קטן שהיה נוחת מהחלל החיצון ישר לרכבת ישראל. לדעתנו הוא היה חושב שקיום המדינה המוזרה הזאת הוא נס ברמה גלקטית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.