יום שישי, 22 באוגוסט 2025

מאולמות הקונצרטים אל הרחוב: מיזם תזמורת הרחוב הירושלמית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



יום חמישי 21.8.2025 אחרי הצהרים על ׳המרפסת׳ של בניין כלל בירושלים. במרחב הציבורי הבלתי שגרתי הזה הופיעה תזמורת כלי מיתר. נגנים ונגניות צעירים בבגדי יום-יום פשוטים מנגנים בניצוחו של עידו שפיטלניק (המייסד של התזמורת ומנהלה האומנותי) עיבודים רבי השראה, רגישים ומרגשים, ללחנים שרובם של יוצרים ישראלים עכשוויים. ההובלה המוסיקלית של המנצח, הנגינה הנקיה ונגינתה המעולה של הכנרת הראשית יוצרים חוויה מרנינה. מדי פעם הנגנים מפסיקים כדי לכוון את כלי המיתר שלהם, בכל זאת, חם ולח. בין שפעת הצמחיה, על ספסלים מרופדים ועל הרצפה שרועים/יושבים כארבעים מאזינים. ילדים ומבוגרים. דתיים וחילוניים. שני נערים מציירים בזמן ההאזנה למוסיקה. הכניסה חופשית. אין כרטיסים ואין ׳פיקוח׳. פשוט באים ומאזינים. קולות מהרחוב חודרים למרחב ומטשטשים את הגבולות בין האומנות לבין החיים העירוניים היום-יומיים.

אודה ולא אבוש שהייתי שמחה להאזין למוסיקה הזאת בתנאים אופטימליים כדי שאוכל להתענג על כל הניואנסים של ההלחנה והביצוע, אבל הכוונה כאן היתה שונה לחלוטין - יצירת מפגש בלתי פורמלי במודגש במרחב הציבורי בין קהל עירוני מזדמן בעיצומו של יום עבודה למוסיקה אומנותית מושקעת. כמו שבסביבה העירונית מפוזרות יצירות אומנות חזותיות (פסלים, אנדרטאות, פסיפסים וכדומה) כך תזמורת הרחוב מעשירה אותה במוסיקה.


נגינת מוסיקה אומנותית ברחובות ערים היא חלק מטרנד כללי והיא מתבטאת בגיוונים שונים ומשונים בעוד מקומות בארץ ובעולם. 

בעבר, המוזיקה האמנותית הייתה נחלתם של חצרות מלכים ואצילים, והיא נוגנה באולמות מפוארים כמסמל יוקרה, כוח והשכלה. המלחינים והמבצעים שירתו את המעמד העליון, ולעיתים הוזמנו במיוחד לכתוב יצירות לחגים, לטקסים או לאירועים רשמיים. המוסיקה יצרה בידול חברתי-מעמדי. מוסיקה אומנותית למעמדות העליונים ומוסיקה אחרת לפשוטי העם. אלה יכלו להנות ׳ממוסיקה עממית׳, מכלייזמרים וכדומה.

הכנסיה ׳ניצלה׳ את התשוקה האנושית לאומנות גבוהה בכך שיצרה בתי תפילה שהם מבנים ארכיטקטוניים מרשימים, מעוטרים מן המסד ועד הטפחות באומנות חזותית, והעשירה את הטקסים הדתיים בנגינה בעוגב ושירת מקהלה. אין לי ספק, למשל, שמי שזכו להאזין לבאך מנגן על העוגב מיצירותיו בקתדרלה של לייפציג חש חוויה רוחנית כמו-דתית (רבים יאמרו שניתן למחוק את ה׳כמו׳).

כיום, אף שהמוזיקה האמנותית החיה פתוחה עקרונית לכלל הציבור, חלק גדול מהקונצרטים מתקיימים באולמות יוקרתיים ויקרים, עם אדריכלות מרשימה ואקוסטיקה מוקפדת. בכך נשמר ממד של יוקרה וייחודיות, שממשיך את ההקשר ההיסטורי של מוזיקה כפעילות תרבותית "גבוהה".

בעבר ההנאה מהמוזיקה האומנותית הייתה פריבילגיה של מתי מעט, ואילו כיום – לפחות באופן עקרוני – כל אדם יכול לרכוש כרטיס ולהיכנס, גם אם המחיר הגבוה מצמצם את הנגישות. ההשוואה בין אולם הקונצרטים המקובל לבין תזמורת הרחוב הירושלמית מבליטה שתי תפיסות תרבותיות שונות. אולם הקונצרטים מייצג מודל היררכי של צריכת אמנות: חוויה פורמלית, מבוקרת ומוגבלת מבחינת קהל היעד. לעומתו, תזמורת הרחוב מציעה מודל פתוח ודמוקרטי, שבו המוזיקה פורצת את גבולות המוסד ומגיעה ישירות אל הציבור במרחב העירוני. אם בעבר סימל אולם הקונצרטים יוקרה ומעמד חברתי, הרי שתזמורת הרחוב מבקשת לסמל נגישות, חיבור קהילתי וחוויה אמנותית משותפת. במובן זה היא יותר מתזמורת. היא גם פרויקט חברתי המאתגר את האופן שבו החברה הישראלית תופסת את מקומה של המוזיקה האמנותית במרחב הציבורי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.