מטבע זהב עם דיוקנה של המלכה המצרית ברניקי השנייה התגלה בחפירות בעיר דוד

מטבע זהב הנושא את דיוקנה של המלכה המצרית ברניקי השנייה, התגלה בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות בחניון גבעתי בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים.

המטבע עם דיוקנה של המלכה ברניקי השנייה.
צילום: אליהו ינאי עיר דוד

המטבע הוא בערך של רבע דרכמה, עשוי זהב טהור (99.3%), ומתוארך לשנים 246–412 לפנה"ס – בימי שלטונו של תלמי השלישי, בעלה של המלכה ברניקי השנייה. זהו המטבע הראשון מסוגו בעולם שנמצא עד כה בהקשר ארכיאולוגי ברור, ואחד מ-20 הידועים בעולם בכלל.

על פני המטבע מתואר דיוקנה של ברניקי כמלכה הלניסטית, כשעל ראשה נזר וצעיף, ועל צווארה מחרוזת. בגב המטבע מתוארת קרן השפע, סמל להצלחה ופריון, ומשני צידיה כוכבים. מסביב לקרן השפע מופיע הכיתוב “של המלכה ברניקי” ביוונית.

"המטבע הוא היחיד מסוגו שנתגלה מחוץ למצרים, שהייתה מרכז השלטון התלמי", אומרים ד"ר רוברט קול, ראש ענף מטבעות ברשות העתיקות וד"ר חיים גיטלר, האוצר הראשי של אגף הארכאולוגיה ואוצר הנומיסמטיקה במוזיאון ישראל, אשר חקרו את המטבע.

שני צידי המטבע. צילום: אליהו ינאי, עיר דוד

הכתובת היוונית “ΒΑΣΙΛΙΣΣΗΣ” - "של המלכה", נדירה במטבעות מהתקופה; המלכה ברניקי מופיעה כאן לא כבת לוויה למלך, אלא אולי - בתור שליטה בזכות עצמה. נשים הופיעו לסירוגין על מטבעות השושלת התלמית במשך כמעט 300 שנה (305 עד 30 לפנה"ס), כשהמפורסמת ביותר בהן היתה קלאופטרה. אבל, זהו אחד המקרים הראשונים שמלכה תלמית מופיעה על מטבע עם תואר זה עוד במהלך חייה – דבר שמעיד על עצמאות וכוח פוליטי יוצאי דופן". המטבע ניטבע, ככל הנראה, באלכסנדריה שבמצרים, אולי כדי לשמש כמענק לחיילים מצריים שנלחמו במלחמה הסורית השלישית, במאבק שהתנהל בין הממלכה התלמית, לממלכה הסלאוקית שבסוריה". 

העובדה שמטבע זהב כזה התגלה בירושלים בתקופה שבה שלטו בארץ שליטי מצרים התלמיים, מספקת הצצה למעמדה של העיר באותן שנים וליחסים אפשריים שניהל השלטון בירושלים עם מרכז השלטון של האימפריה, ששלט על המרחב ממצרים. 

המטבע שהתגלה בעיר דוד נושא עמו משמעות רחבה באשר להתפתחות העיר ירושלים לאחר חורבן הבית הראשון. עד כה, הדימוי הרווח במחקר היה כי ירושלים שלאחר 586 לפנה"ס הייתה עיר קטנה, שולית ודלת משאבים. המטבע – ולצידו מכלול ממצאים נוספים מאמצע המאה ה-3 לפנה"ס – שופך על העיר אור אחר: ירושלים, כך נראה, החלה להתאושש כבר בתקופה הפרסית והתחזקה עוד יותר בתקופה התלמית. ירושלים של המאות שלאחר חורבן הבית הראשון לא הייתה שוממה ומנותקת – אלא עיר בתהליך שיקום, ששבה והתחברה אל מרכזי הכוח, הכלכלה והתרבות השלטוניים של התקופה.