**מחקר משותף של רשות העתיקות ומכון ויצמן למדע, שפורסם בכתב העת היוקרתי PNAS, מציג תמונה חדשה על המורכבות ההידרו-הנדסית בירושלים הקדומה.
קיר הסכר. צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות
בחפירות שנערכו בבריכת השילוח בעיר דוד, נחשף קיר סכר עצום בגודלו, המתוארך לסוף המאה ה-9 לפנה"ס – תקופת שלטונם של מלכי יהודה, יואש או אמציה.
גודלו וחשיבותו של הממצא
הסכר, שגובהו כ-12 מטרים ורוחבו מעל 8 מטרים, הוא הסכר הגדול ביותר והקדום ביותר שנחשף עד כה בארץ ישראל. הוא נבנה כדי לאגור מי שיטפונות שזרמו בערוץ הטירופיון בדרכם לנחל קדרון, ובכך סיפק פתרון כפול: מניעת שיטפונות חריפים ואגירת מי שתייה חיוניים.
תיארוך הממצא והקשר לשינויי אקלים
התיארוך המדויק של המבנה התאפשר בזכות שיטות מיקרו-ארכיאולוגיות ותיארוך פחמן-14. במלט הבנייה של הסכר נמצאו שאריות קש וענפים צעירים, שאיפשרו תיארוך מדויק ביותר (בטווח של כ-10 שנים). נתונים אלו, בשילוב עם עדויות אקלימיות קיימות מקידוחים בים המלח ובמערת שורק, הראו שבתקופה זו שרר אקלים ייחודי באזור: כמות משקעים נמוכה, אך עם אירועי גשם קצרים וסוערים שגרמו לשיטפונות בזק.
מכאן, ניתן להסיק כי הקמת מפעלי מים ענקיים אלו נבעה מתוך צורך מיידי להתמודד עם אתגרי שינויי האקלים. זוהי הפעם הראשונה שבה ניתן לייחס בביטחון ממצא ארכיאולוגי ששימש כבסיס לבריכת השילוח, הידועה לנו מכתבי הקודש וההיסטוריה.
מערכת מים מורכבת
הסכר אינו עומד בפני עצמו, אלא הוא חלק ממערכת מים מורכבת שכללה גם מגדל שסכר את מעיין הגיחון ובור גדול לאגירת מים. מגדל הגיחון ניקז מים דרך תעלה ייעודית אל בריכת השילוח, שם הם התערבבו עם מי השיטפונות שנאגרו על ידי הסכר. מפעלי מים אלה מעידים על תכנון עירוני מקיף ומרשים שמעיד על כוחה ועוצמתה של ירושלים בתקופה זו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.