שנים שאין בהן חפץ: בעקבות קהלת יב

סטודנט לרפואה, הדסה עין-כרם

'ויאנץ השקד', קהלת יב 5

הגיעו העת, הזמן, השעה,

חיי כבר עברו ארוכים.

אין מאור בעיני, נשארה רק דמעה,

של חיי בריאות רחוקים.

כל שומריי מתקשים להגן,

גם רגליי כבר אינן כתקנן,

נעצב על מות עוד שכן,

ובקרוב יאספוני לגן.

שנים שאין בהן חפץ,

לא תקווה, רק ייאוש בי קיים,

אין בי כוח או חשק או מרץ,

רק לגמור את דרכי בעולם.

הטיפול מאריך את הריק,

וצריך להינתן לאחר,

שבעיניו קיים עוד הזיק,

ויחלוק בריאותו עם חבר.

מתן המזור לקשיש,

כמו אגוזים לאדם בלי שיניים,

כי אם לא מצרה אז מביש,

בקרוב יעלה לשמיים.

לאחר הכאב יש חיים,

שלמים, בלי חולשה ובלי סבל,

כשאפגוש את בוראי אז אבין

הבל הבלים, הכול הבל.