יוחאי עמרם, מורה ומחנך
 |
| יוחאי עמרם |
קראתי את דבריה של פרופ' רחל אליאור, שממנה הייתה לי הזכות ללמוד בשנותיי כסטודנט. הדברים דברי טעם, אין לי כל מחלוקת לגבי חשיבות ארון הספרים היהודי ישראלי בבניית זהותם של התלמידים, עיצוב אישיותם, הקניית ערכים וכיו"ב. נהפוך הוא, אני מקדש את דבריה, וכל המוסיף גורע.
עצם הביטול או ההתכוונות לבטל בעתיד בחינות אלו, הוא פרי אילן המורשת הישראלית. מורשת חינוכית שיסודותיה בנויים על ביטול העולם הישן ובניית העולם החדש תוך שימוש סלקטיבי במורשות היהודיות של שבי-ציון במאה העשרים. ככזו, היא בוררת בין הספרים היהודיים, ובוחרת באופן מודע להדיר באופן כמעט גורף את היוצרים הספרותיים שאינם עולים בקנה אחד עם הקוריקולום האידיאולוגי של המדינה ועם הדמות האידיאית של הצבר-הישראלי. כולכם יודעים כמה עמודים שעוסקים בקהילות יהודיות לא אירופאיות יש בספרי ההיסטוריה לבגרות. וכמה יוצרים בספרות הבית-ספרית הם לא גברים חילוניים ממוצא אירופאי? אתם יודעים מה כוונתי ואין צורך לפרט עוד. ניתן לסכם שהאבות המייסדים של מדינת ישראל לא עסקו בהכרת ענפי אילן הדעת של השונה, אלא כרתו ענפים רבים מאילנות הדעת השונים.
טענתי היא כי שורש הבעיה הוא ביצירת הלגיטימציה לשלילת האחר. האחר הוא השונה, זה שאינו ממלא את דמות הישראלי האידיאי, שאינו עולה בקנה אחד עם מה שנחשב לתרבותי מספיק, שעולמו ותורתו וידיעותיו אינם אלו שבחרו בשבילנו מראש ולכן אין צורך להכיר אותם, ואם האחר רוצה להכיר אותם המדינה לא תכיר בו. הדרישה הנוראית הזו פירושה, לא להכיר בעצמך, במורשת הוריך, בשפתם, בחיתוך הדיבור שלהם, להתכחש לכל מה שראית והרחת וינקת ושמעת מיום היוולדך ועד להגעתך למערכת החינוך הישראלית. אל תגידו לי שאני מגזים, יש רבים שמרגישים כמוני.
וכל זה בשביל מה? כור ההיתוך התרבותי יצר מתוכו עצמו גולם נורא. עכשיו הגולם קם על יוצרו ומבקש לכרות ענפי ידע שלמים באילן הדעת. שכחנו שאנו בעצמנו היינו גרים בארץ מצריים ואנו מתייחסים לעצמנו בניכור, לאחים שלנו. בישראל בונים עולם חדש חדשות לבקרים. העולם החדש של אתמול יבוטל, כי היום הוא כבר ישן. אל דאגה, ניתן לקבוע בוודאות כי גם העולם החדש הזה יבוטל בעתיד ותחתיו יקום עולם חדיש ומחודש.
ומי ימחה? ומי יצעק? הרי סורסנו מזכותנו הבסיסית להשמיע את קולנו. נשים יצעקו? רשימת הסופרות שמנתה רחל אליאור מוכרת לי רק מימיי הבתר-ספריים. קולות נשיים נלמדים פחות מקולות גבריים בבתי הספר. דתיים יצעקו? החינוך הממ"ד הוא סקטוריאלי כמו רשתות החינוך העצמאי - חרדי, הוא יקבע מה ילמדו. הרי שיעורי גמרא ומשנה, חומש ונביא, מחשבת ישראל והלכה, נלמדים שם בהיקף גדול בהרבה לעומת מערכת החינוך הממלכתית. הבחינות הללו לא ישנו להם דבר. המזרחיים יצעקו? הצחקתם אותי, על מה יצעקו ועל מה ימחו? על כמה עמודים בספרי ההיסטוריה או על תרנגול הכפרות שלא מכפר ולא מכסה דבר? איך אפשר לכסות את העוול שנעשה בכל עיירות הפיתוח וערי הפריפריה? הרי המדינה לא הקימה במקומות אלו בתי ספר תיכוניים בעלי מסלולי לימוד עיוניים. הם לא נבחנו גם קודם לכן במקצועות אלו, הם למדו מכונאות, מסגרות, ספרות (של מספריים, לא של ספרים)!! האתיופים יצעקו? אותם הרי המדינה גיירה ולא הכירה בהם כיהודים אורתודוכסיים מלכתחילה, זו עובדה שלא מוכרת אפילו לבני הדור השני! איזו היסטוריה נלמד אותם?
כל האמור לעיל אינו בא לבטל את זכותם הבסיסית של אזרחי המדינה לחינוך ממלכתי שוויוני, לא רק ברמה הפיזית, או באיכות משאבי האנוש החינוכיים בכל מקום, או בעצם קיומו של מסלול לימודים הומניסטי, שלא לומר מדעי, רחמנא ליצלן, בפריפריה. עלינו ליישם את הזכות הכי בסיסית, הזכות של כל אדם להתקיים כמות שהוא בתודעתו העצמית בהכרתו הבסיסית ביותר: מתן הלגיטימציה לכולם להכיר את עצמם, לתעד ולהנחיל לכולנו את מורשתם, לגלות את המלים, המחשבות, הרעיונות, הערכים, התווים, התנועות והמחול – שלהם, של ענפי המורשת התרבותית שהם נושאים עמם מבית ההורים, מהעולם הישן. לשלב את השונה עם המערכת הקיימת ולא לבטל אותה, לאפשר לתלמידים ולהנגיש אותם לכלים הטכנולוגיים הנפלאים שמאפשרים הרכבות. אנו צריכים הרכבות רבות, הרכבות תרבותיות. בעולם הצומח הרכבה שנעשית כהלכה נקלטת תוך ימים אחדים, האילן והענף החדש מהעץ הישן מתאחדים ונוצר משהו שונה. קמצוץ הציונות שעוד ער בי ממרחקי הגולה האלזאסית, תלוי ועומד בתקווה שאבות הציונות רצו לבנות בישראל עולם שונה, עולם כזה שבו אם אתה שונה - באופן פרדוקסאלי אתה שייך ודומה.
אני מסכים עם כל מילה בזעקה שלך לאפלייה בלימודי ספרות והיסטוריה, וחובה לשנות את התוכנית כך שתכלול גם תכנים ששייכים לקבוצות מיעוט בחברה הישראלית. אך אין קשר בין זה ובין ביטול הבגרויות! אם רוצים ללמד את הישראלים מי מרכיב את החברה הישראלית, מה יותר גרוע מכך שכל אחד ילמד רק על המגזר שלו? אין דבר יותר מפלג מזה.
השבמחקלדעתי חשוב לשלב את התכנים ממגזרים שונים בלימודי היסטוריה וספרות ולהכניס אותם לבחינת הבגרות. כך התל אביבי ילמד על עולי מרוקו, המרוקאי על התנועה הקיבוצית, הקיבוצניק על המגזר החרדי, החרדי חלמד על עליית אטיופיה, האטיופי ילמד על ההבדל בין בדואי ודרוזי, וכו. לומדים את זה דרך היסטוריה, ספרות, ואזרחות ומפנימים את זה בלימוד לבחינת הבגרות.
אם לא תהיה בחינת בגרות לא תהיה מסגרת שמחייבת את התלמידים ללמוד את התכנים הללו וכל אחד יסגר בד' אמותיו.
תקפתה נקודה נכונה מאוד, פשוט לדעתי לא מהכיוון הנכון. תריך להכניס את התכנים לבחינת הבגרות.