המילה ׳מנהרות׳ במקרא

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

המילה ‘מנהרה’ מופיעה במקרא פעם אחת בלבד ובלשון רבים, ‘מנהרות’. בספר שופטים מסופר שהמדיינים (שבטים שנדדו במדבריות סיני, צפון ערב ובמדבר הסורי) הציקו לבני ישראל עת ארוכה (שבע שנים). הם פשטו על היבולים והעדרים ולא השאירו מחיה לבני ישראל. מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת (שופטים ו 2). היו אלה מקומות מפלט ומסתור מפני המדיינים. ממש כמו בימי שאול, כאשר הפלשתים יצאו למלחמה בישראל: וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר־לוֹ כִּי נִגַּשׂ הָעָם וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים וּבַסְּלָעִים וּבַצְּרִחִים וּבַבֹּרוֹת (שמ”א יג 6). 

‘מנהרות’ נגזר משורש נה”ר אחי נו”ר. לשורש זה יש לשייך את: אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ (יש’ ס 5) ‏= תזרחי ופניך יאורו. וכן: הִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ וּפְנֵיהֶם אַל־יֶחְפָּרוּ (תה’ לד 6) ועוד. מאותו שורש נגזר שם העצם נְהָרָה (איוב ג 4) שפירושו 'אור'. רד”ק אומר על ‘מנהרות’: "כמו מערות, ויש להם חלון למעלה שתכנס ממנו האורה ומפני זה נקראו מנהרות".

לפי פירוש אחר ‘מנהרות’ נגזר מן ‘מנהר’ בערבית (manhar), שפירושו ערוץ נחל בנקיק סלע. שם מצאו להם בני ישראל מסתור. 

ר’ יוסף קרא הולך בכיוון אחר: “תירגם יונתן: ’מטמורייתא’, והן גומות שרחבות מלמטן וממעלן סתומות, שאין להם אלא לחור אחד שמשילין דרך החור תבואה להטמין מן הגייסות. ‘ומנהרות’ לשון ‘אסיפה’ כמו ‘ונהרו אליו כל הגויים’ (יש’ ב, ב); ושם אוספין את התבואה”.