יום ראשון, 21 באוגוסט 2016

סיפורי אהבה בתנ"ך

ברית דביר
האם רחל היתה אהבתו האחת והיחידה של יעקב? האם הוא אהב גם את לאה? מה היתה מערכת היחסים בין שמשון ובין דלילה והאם מיכל בת שאול אהבה את פליטאל בן ליש? על כל אלה ועוד תוכלו קרוא בתמליל הראיון עם ד"ר לאה מזור שהנחתה ברית דביר ברדיו (רשת א 20.3.2012  'נוער וסטודנטים עם צילה אילן').

נתחיל במחקר סיפורי האהבה בתוכנית בראיון עם דר' לאה מזור מהחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים. דר' מזור שלום רב.
* שלום רב.
משולש האהבה המרתק במקרא נמצא דווקא בתקופת אבות, הגבר שהיה מוכן לעבוד עבור אחת וקיבל את השנייה. הסיפור המוכר של יעקב לאה ורחל. מה רחל הייתה בשביל יעקב? ומה לאה הייתה עבורו?

רחל הייתה אהבת נעוריו של יעקב. כשהוא ראה אותה לראשונה הוא נישק אותה – זה המקרה היחיד בתנ"ך שבו מסופר לנו שגבר מנשק אישה שאיננה אשתו, כמובן חוץ משיר השירים. הוא עבד למענה שבע שנים – "והיו בעיניו כימים אחדים". דבר מפתיע לחלוטין – שהרי כשגבר מאוהב באישה, כל שנייה לגביו היא נצח. והנה שבע שנים הוא עבד עבורה והיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה. וכבר אנחנו מתחילים לשאול את עצמנו – איזו מן אהבה היא זו? האם הוא אהב את רחל? או שהוא אהב לאהוב את רחל


ומה לאה הייתה עבורו?

* מלכתחילה הוא שנא את לאה, שהרי הוא קיבל אותה במרמה במקום רחל אהבת נעוריו וחייו, והכתוב אומר במפורש – לאה הייתה השנואה. אבל, וכאן קורה תהליך מדהים, יעקב בהדרגה מסתגל אל לאה שנאבקה בכל כוחותיה כדי להשיג את אהבתו. היא עשתה זאת דרך לידת הבנים. כשהיא ילדה את הבכור, ראובן, היא אמרה "אולי עכשיו יאהבני אישי", וכשהיא ילדה את שמעון - "כי יהוה שמע אליי כי אני שנואה" וכך בהדרגה עד שהיא הגיעה ליהודה והפעם היא היתה מרוצה. היא אמרה: "הפעם אודה את ה'" זאת אומרת יעקב כבר התחיל לאהוב אותה.

האם באמת יעקב לא הבחין שהחליפו את אשתו בחתונה?
* זה דבר שרבים נתנו עליו את הדעת. אם אתה עובד למען אישה שאתה אוהב שבע שנים, ואתם חיים באותו בית אב, איך ייתכן שאתה לא מבחין בשינוי? שהיא אישה אחרת?! ויש לכך כל מיני תשובות. המדרש כידוע אומר שהיו ליעקב ולרחל סימנים מוסכמים שבאמצעותם יוכל יעקב לזהות שרחל היא אתו, אלא שרחל נתנה את הסימנים הללו ללאה. תשובה בכיוון אחר, בעצם כבר נתתי. שיעקב לא אהב כנראה את רחל הקונקרטית, הבשר ודם, אלא  את הפנטזיה שהייתה לו על רחל – ולכן גם אם רחל הייתה במיטתו הוא היה מחליף אותה עם הדמות שבפנטזיה שלו. ישנו שיר של יהודה עמיחי, שבו הוא אומר שהחילופין, לא היו בעצם חילופין בין שתי אחיות, אלא בין שני הבטים של ישות נשית אחת. מה שקרה הוא תהליך טבעי. החיים החליפו בין רחל ללאה, וזו דרך העולם. וכך הוא אומר: "בוקר עכשיו / והנה את לאה / אמש היית רחל / לא לבן רימה אותי בחושך הליל / זה תמיד כך יהיה / זו דרך תבל / עכשיו את לאה /  ואמש היית רחל". שיר נפלא

כיצד שתיהן הסכימו לשתף פעולה עם החילופין בחתונה? כי הרי לאה ידעה שיעקב חפץ ברחל, ורחל גם – היא חיכתה עבורו שבע שנים.
* זה קשור למעמד האישה בתקופת המקרא. הייתה כאן עסקה בין שני גברים, עסקה מסחרית: יעקב יעבוד שבע שנים עבור זה שלבן ייתן לו את בתו. הנשים היו כמעין פיונים על איזשהו לוח במשחק שהן לא קבעו את הכללים שלו.

האם יעקב בסופו של דבר אהב את לאה?
* אני חושבת שכן. בסוף חייו אנו שומעים שהוא מצווה את בניו לקבור אותו. היכן? האם עם רחל? לא. הוא מבקש לקבור אותו במערת המכפלה, שם, הוא אומר, "קברתי את לאה". ולגבי רחל קורה דבר מאוד מעניין. הרי היא מתה בדרך, בדרך אפרתה - בית לחם. ואנחנו לא שומעים שיעקב עשה מעשים יוצאי דופן כדי להעביר אותה למערת המכפלה.

שזה לא מרחק גדול מדיי בין שתי הערים...
* בדיוק! כלומר, אם הוא היה כל כך רוצה להעניק לרחל את הכבוד הגדול האחרון, הוא היה מתאמץ לקבור אותה במקום שבו נקברו אברהם ושרה, ויצחק ורבקה. אבל הוא קבר אותה בדרך. הוא אמנם הקים לה מצבה, מצבת קבורת רחל, אבל אנחנו לא קוראים שהוא הגיב על מותה בבכי ובגילויי צער נוראיים, כפי שהוא עשה כאשר הוא התאבל על מותו כביכול של יוסף.

נעבור עכשיו לסיפור אחר, סיפור אהבה עתיר תשוקה בין האישה שהסגירה את הגבר שלה לפלשתים – שמשון ודלילה. האם זו נחשבה לאהבה אסורה, בין עברי לפלשתית?
* דלילה כנראה לא הייתה פלישתית, את האגדה הזו הפיץ יוסף בן מתתיהו, יוספוס פלביוס. בתנ"ך לא כתוב שדלילה הייתה פלשתית. סביר להניח שהיא הייתה משבט יהודה.

אה, וואו...
* כן, כתוב "ויאהב אישה מנחל שורק", ונחל שורק  לא היה שייך לסרני פלשתים. אין שום רמז בסיפור שהיא הייתה פלשתית.

האם שמשון היה מודע למלכודות שהיא טומנת לו ופשוט בחר להתעלם? או שהוא באמת היה פתי?
* הוא לא היה פתי והוא לא בחר להתעלם. הוא נמשך אליה בגלל המלכודות שהיא טמנה לו. אפשר להגיד על דלילה – שהיא הייתה אכזרית ושהיא הייתה בוגדנית, אבל אי אפשר להגיד עליה שהיא היתה שקרנית.היא אמרה לו במפורש שהיא רוצה לאסור אותו כדי שיענו אותו: "הגידה נא לי במה כוחך גדול ובמה תיאסר לענותך". והיא חזרה על זה. הסיפור של "פלשתים עליך שמשון" חזר שלוש פעמים! הוא ידע בדיוק מה היא רוצה לעשות לו וזה כנראה מה שמשך אותו אליה...

האם דלילה בסופו של דבר התאהבה בשמשון?
* אני חושבת שהיא אהבה את עצמה בלבד. במערכת היחסים האובססיבית שהתפתחה בינה לבין שמשון היא כנראה רצתה לבחון עד כמה גדול כוחה. היא לא פעלה רק כדי להנות מהכסף שהבטיחו לה הפלשתים. היא רצתה לדעת אם תצליח לשכנע את שמשון להעדיף אותה על פני הסתרת סודו, ובסופו של דבר היא ניצחה והוא חשף בפניה את סודו. ייתכן שאצל שמשון הייתה חבויה משאלה אובדנית. הוא התגרה בגורל. הוא כל הזמן חזר באופן כפייתי על חוויות הנבגדות שלו והלהיטות שלה לפגוע בו הייתה גלויה. והיא כל כך רצתה לפגוע בו. היא הייתה צריכה להסגיר אותו לפלשתים, אבל ברגע שסר כוחו מעליו כתוב "ותחל לענותו" - היא אישית התחילה לענות אותו. היא הייתה כנראה סדיסטית ובו היה במובן מסוים גם דחף מזוכיסטי.

וככה זה נשאר ביניהם, עד הסוף.

* עד הסוף.
מצולמת ליד הפסל המפורסם הזה בניו יורק
סיפור נוסף של אהבה נכזבת התרחש בין מיכל בת שאול ופלטיאל בן ליש. במהלך מרדפי שאול אחרי דוד, שאול לוקח את מיכל ונותן אותה לפלטיאל שנלקחת ממנו מאוחר יותר בחזרה לדוד. ברור לנו שפלטיאל אהב את מיכל ושמיכל אהבה את דוד.
האם מיכל אהבה את פלטיאל? 
* אין לנו שום סימן שמיכל אהבה את פלטיאל אבל ניכר שפלטיאל אהב אותה, אף שהשורש "אהב" כלל אינו מופיע בסיפור. כאשר באו אנשי איש בושת לקחת את מיכל ממנו בא איתם גם  שר הצבא אבנר בן נר. האם היה זה משום שהיה חשש סביר לכך שפלטיאל ייתנגד בכוח לקריעת אשתו ממנו? על אהבתו הגדולה אליה למדים מהמסופר על לכתו אחריה כשהוא ממרר בבכי: "וילך איתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחורים" (שמ"ב ג 16). הכתוב מפרש שהוא צעד "אחריה", כי כנראה לא איפשרו לו ללכת לצידה, וגם ההליכה אחריה הותרה לו לפרק זמן מסויים עד שאבנר פקד עליו "לך שוב"!

"הלוך ובכה"
* אכן כך. מעירו גלים ועד בחורים. והיא שותקת.

זו סיטואציה נוראה.
* יש ניגוד עצום בין השתיקה שלה, לבין הבכי הנורא שלו. ובשתיקה הזאת יש הרבה מאוד כוח. המספר המקראי, שממילא אינו נוהג לפזר מידע על רגשות גיבוריו, מזמין אותנו לפרש את פשר שתיקתה של מיכל: מה היא הרגישה באותו רגע? האם קשה עליה הפרידה שנכפתה באלימות על פלטיאל בן ליש?  האם היא  שואלת את עצמה בחשש איך דוד יקבל אותה אחרי שהייתה אשה לפלטיאל? האם היא מצפה בדריכות לפגישה המחודשת עם האיש שהיה אהבת חייה? הסיפור המקראי אינו אומר. הוא גם אינו מספר לנו על המפגש המחודש בין מיכל לדוד.

מה בעצם שניהם היו? הרי היא הייתה אשת איש - מיכל, היא הייתה נשואה לדוד. ואביה שאול נותן אותה לפלטיאל. זאת אומרת, מה בעצם הייתה ההגדרה שלהם?
* זאת שאלה שהטרידה מאוד את חז"ל. הרי שאול נתן אשת איש לאדם אחר בלי שיסופר על  גירושין בין מיכל לדוד. חז"ל כדרכם מילאו את הפער הזה. אחד המדרשים שמופיעים בתלמוד הוא שפלטיאל בן ליש נעץ חרב במיטה בינו לבין מיכל כדי שלא ייכשל בה. יש גם פיתרון אחר – מאחר שנאמר "ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה" אולי זה נבע מכך שהיא ודוד לא מימשו את הזיווג המחודש ביניהם. זה מילוי פערים.

שאלות שנשארות ללא תשובה.
* נכון, כי גם כאן, הנשים הם כלי משחק בתוך איזה שהוא לוח משחקים פוליטי.

 ד"ר לאה מזור, תודה רבה.
* כל טוב.


2 comments:

  1. ייתכן ולא מסופר על תהליך הגירושין משום שהוחלט במודע להוציע חלק זה מהסיפור התנ"כי. אין ספק כי מיכל אהבה את דוד, אך אהבתו של דוד כלפי מיכל תמיד נראתה בעייני מוטלת בספק, מעיין נישואין פוליטים על מנת לרצות את האב שאול ולהמשיך את השושלת.

    השבמחק
  2. היהדות כולה מושתתת על גישור ומציאת עמק השווה. הבעיה היום זה שאנשים מחפשים שוויון על אף שאנחנו לא שווים, במקום לחפש שלמות, כי אנחנו בהחלט יכולים להשלים אחד את השני ורק יחד להיות דבר אחד שכולו עוצמה. השלמות ביהדות באה לידי ביטוי במערכת היחסים בין הלב והשכל באדם עצמו, בין עם ישראל לקב"ה, וכמובן - בין הבעל והאישה. הנה מאמר מאוד מומלץ לקריאה בנושא.גישור זוגי ביהדות

    השבמחק