מדרש איכה רבה

סבינה סעד, תשעה באב

בתשעה באב נקראת בבתי הכנסת מגילת איכה. מגילה זו היא הראשונה מבין ספרי נביאים-כתובים, וכמובן גם מבין חמש המגילות (שיר השירים, רות, איכה, קהלת ואסתר) שזכתה למדרש שלם העוסק רק בה, דבר שהיה לפני כן נחלתם של חמישה חומשי התורה בלבד. המדרש, הקרוי בשם "איכה רבה", נערך סביב לשנת 500 לספירה בארץ ישראל. הוא כתוב בעברית ובארמית-גלילית, ומשובצות בו מילים לא מעטות ביוונית ובלטינית.

למדרש "איכה רבה" שני חלקים השונים זה מזה בבירור.

1. קובץ של שלושים ושש דרשות שנדרשו, ככל הנראה, בבתי הכנסת בתקופת חז"ל לפני קריאת מגילת איכה. את המספר 36 נוהגים לפרש כגימטריה של המילה "איכה" (5+10+20+1). כיוון שדרשות אלה באו להקדים דברי מבוא והארה לקריאת המגילה, הן מסתיימות כולן בפסוק הפותח את המגילה, "איכה ישבה בדד". 
2. עיסוק בפסוקי המגילה, פסוק אחר פסוק, תוך קישור עניינים שונים אל דברי הקינה שב"איכה". על מגילה העוסקת בחורבן הבית הראשון נבנה בדרך זו מדרש העוסק באסונות הרבים שבאו על עם ישראל מאז ואילך: גזירות אנטיוכוס בתקופת החשמונאים, חורבן הבית השני, כשלון מרד בר כוכבא ועוד. 

במדרש "איכה רבה" משובצים סיפורים רבים, וחלקם עוסקים בחורבן ובגורמיו. מפורסם מאוד הוא הסיפור הקובע כי "על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים", שעניינו תקופה של רפיון רוחני ומנהיגות דתית וחברתית חלושת אופי. סיפורים אחרים מספרים על אכזריותו הנוראה של האויב (עד שנחלים של דם זרמו בארץ) ועל גורלם המר של גדולי האומה בפרט ושל פשוטי העם בכלל. במסגרת זו מצויים כמה סיפורים על קידוש השם, והידוע שבהם הוא הסיפור המוכר במסורת בשם "חנה ושבעת בניה" (אף שבמדרשנו אין האם קרויה בשם חנה אלא מרים או מרתא). זהו סיפור על אם שנאלצה לראות את שבעת בניה נשחטים לנגד עיניה על שסירבו להשתחוות לאלילים. סופו של דבר שהאם מאבדת עצמה לדעת, והמדרש אינו מגנה אותה בשל כך. סיפור ידוע אחר הוא המעשה ב"עשרת הרוגי מלכות" שמצאו את מותם בידי הרומאים במיתות אכזריות ומשונות, והידוע שביניהם הוא ר' עקיבא. גם לבר כוכבא (הקרוי כאן בשמו המקורי: בר כוסיבא) מוקדש מקום רב, הוא מוצג בחיבור כבעל ביטחון מופרז שהמיט אסון על העם. 

 Francesco Hayez, Destruction of Temple of Jerusalem, 1867  

עם זאת נמצא להפתעתנו במדרש זה גם סיפורים ומסרים של נחמה ותקווה, כגון הסיפור על לידת "מנחם בן חזקיה", המשיח, ביום ט' באב, או סדרה של סיפורים הומוריסטיים על יתרון חכמתם של אנשי ירושלים על פני אנשי אתונה, בירת החכמה בעולם הקדום. כן נמצא במדרש סיפורים על חכמתם ושנינותם של ילדי ירושלים, כאילו מבקש העורך לומר, כי למרות אובדן העצמאות המדינית ולמרות החורבן ומוראותיו, שורשי העתיד הטוב לא נעקרו והם טמונים ברוחו של העם ובחכמת בניו ובנותיו הצעירים. 

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, דברים (תשס"א 2001)