פרופ׳ אביבית לוי-קאפח, מכללת שנקר
הָיְתָה שָׁם גֶּפֶן
לְהוֹסִיף דַּעַת לְהוֹסִיף
מַכְאוֹב אֵין טוֹב
כְּמוֹ יַיִן נִכְנָס
אוּלַי
הָיְתָה תְּאֵנָה
מֵעַצְמָהּ לְהַצִיעַ
כִּסּוּי לְתִקּוּן
הַגִּלּוּי
אוּלַי
הָיוּ שְׂדוֹת חִטָּה
הַנְּטוּעָה בְּעֵדֶן
מִקֶּדֶם לְמַתֵּן
בְּדַעַת כָּל מַעֲשֶׂה
אוּלַי
אֲבָל לֹא
לְלֹא סָפֵק
לֹא הָיָה שָׁם
תַּפּוּחַ.
מתוך "זכות השתיקה" (עקד, 2002). מתפרסם כאן באדיבות המשוררת.
מתוך "זכות השתיקה" (עקד, 2002). מתפרסם כאן באדיבות המשוררת.
תחת התפוח עוררתיך
השבמחקמקסים מרתק ומחדד מחשבה
השבמחקרעיון יפה
השבמחקהשיר יפה! הוא מבטא את הדעות השונות בספרות חז"ל. ובכל זאת, התפוח לא צמח בימי הביניים אצל הנוצרים, כפי שמקובל לחשוב. אכן "תחת התפוח עוררתיך" מתוך שיר השירים, כפי שציין מישהו לעיל, נראה בעיניי מעין פרשנות קדומה לסיפור גן עדן ולעץ הדעת. ויותר מכך המילים "כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי" (שה"ש ב' 3). שימו לב לרמיזה "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל..." (בר' ג'6). לא רק "פריו" אלא בעיקר השורש חמ"ד הוא המקשר בין שני הכתובים באופן מיוחד.
השבמחקעץ הדעת גדל רק בגן עדן פריו היה ״דעת טוב ורע״
השבמחק