אלי דהן, מורה
שָׁלוֹם, הִגַּעְתֶּם, אֲנִי לֹא נִמְצָא כָּרֶגַע.
עֲדַיִן לֹא הֶחְלַטְתִּי מָה אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת כְּשֶׁאֶהְיֶה גָּדוֹל.
אוּלַי אָשׁוּט לִי בִּסְפִינַת הֶחָלָל עִם הַבַּעַל
וַאֲנַהֵל אִתּוֹ שִׂיג וָשִׂיחַ
עַל הַפָּר שֶׁהוּא הִבְעִיר,
וַאֲנִי לָקַחְתִּי עָלָיו אֶת הַקְּרֵדִיט.
הָאֱמֶת?
רַק הָאֱמֶת?
עוֹד לֹא אִרְגַּנְתִּי אֶת שַׂרְעַפַּי עַל מְנַת לְהַחְלִיט מָה יְהֵא מִינִי
וְהַאִם יִהְיֶה לִי כְּדַאי לַעֲבֹר נִתּוּחַ לְשִׁנּוּי מִין אִם יָבוֹא לִי.
אֶשְׂמַח לְהַמְלָצוֹת מִכֶּם, בְּנֵי אָדָם וְחַוָּה.
רַק אַל תִּשְׁכְּחוּ,
שֶׁאִם אַתֶּם שׁוֹלְחִים לִי הוֹדָעָה בַּוַּאטְסְאַפּ,
תִּשְׁלְחוּ אֵלַי גַּם בְּזָכָר וְגַם בִּנְקֵבָה
פֶּן אֶתְבַּלְבֵּל וְאֶחְשֹׁב
שֶׁאוּלַי בָּא לָכֶם לְדַבֵּר עִם אֵל אַחֵר שֶׁנִּמְצָא כָּרֶגַע
בְּשִׂיחָה מַמְתִּינָה.
שֶׁלָּכֶם,
אֵל הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה וְהַכֶּסֶף,
אֵל הַתַּחְמָנוּת וְהָרִגְשִׁי,
אֵל הַכַּעַס וְהֶחָרוֹן,
אֵל שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגְדִּיר לְעַצְמוֹ אֶת מִדְרַג הַצְּרָכִים
שֶׁמַּאסְלוֹ כְּבָר חָפַר עָלָיו קֶבֶר.
ניקוד: רפי מוזס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.