משה שפריר, משורר
הִיא הָלְכָה שָׁם בַּשֶּׁמֶשׁ צילום: יואב מזור |
הוּא הִשְׁכִּים לִפְנוֹת בֹּקֶר
וְלָקַח אֶת הַמַּיִם
וְלָקַח אֶת הַלֶּחֶם
וְלָקַח אֶת הַיֶּלֶד;
כְּשֶׁנָּתַן צֵידָתָהּ עַל הַשֶּׁכֶם
- לֹא הֵעֵז לְהַבִּיט בְּפָנֶיהָ;
כְּשֶׁנָּתַן אֶת הַבֵּן בְּיָדֶיהָ
- לֹא הֵשִׁיר מַבָּטוֹ בְּעֵינֶיהָ,
אַךְ פָּנָיו מֵחֶרְפָּה שָׁם הֶחְוִירוּ
כְּשֶׁאוֹתָם מִבֵּיתָם כָּךְ שָׁלַח הוּא.
הִיא הָלְכָה לָהּ בַּבֹּקֶר,
הִיא הָלְכָה עִם הַיֶּלֶד,
הִיא הָלְכָה שָׁם בַּשֶּׁמֶשׁ,
הִיא הִדְרִימָה עַד בֶּקַע,
- תָּעֲתָה בְּמִדְבַּר בְּאֵר-שֶׁבַע;
כְּשֶׁנִּגְמַר לִשְׁנֵיהֶם שָׁם הַלֶּחֶם
וְאָזְלוּ גַּם הַמַּיִם בַּחֵמֶת
(וְנוֹתְרוּ רַק הַשֶּׁמֶשׁ, הָרוּחַ),
- אֲזַי הִיא אֶת הַיֶּלֶד הִשְׁלִיכָה
אֶל מִתַּחַת אֶחָד מִבְּנֵי-שִׂיחַ.
הִיא יָשְׁבָה שָׁם מִנֶּגֶד
בְּמֶרְחָק חֵץ-מִקֶּשֶׁת,
הִיא יָשְׁבָה שָׁם דּוֹמֶמֶת
- לֹא נוֹתַר בָּהּ עוֹד כֹּחַ
כָּךְ לִרְאוֹת בְּמוֹתוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד;
וְהָיָה רַק הַשֶּׁמֶש קוֹפֵחַ
וְהָיָה רַק הָרוּחַ קוֹדֵחַ;
וְאַחַר בָּא הַבְּכִי הַבֹּוקֵעַ:
אהבתי את הפואנטה " שיהא אלוהים קצת שומע. ובהתקרב ימי הסליחות היית מוסיף ברוחי זאת ואומר שאולי יהין אלוהים ופעם אחת לפחות פעם אחת לפחות יבקש גם הוא סליחה מעמו. שיר יפה
השבמחק