יום רביעי, 26 באוקטובר 2016

פפירוס מהמאה ה-7 לפנה״ס המזכיר את שמה של ירושלים בכתב העברי הקדום

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

צבא העתונאים, הצלמים וטכנאי הקול שהגיעו בצהרים לקריה הלאומית לארכיאולוגיה של ארץ ישראל שבירושלים לא יכול היה שלא לחוש בהתרגשות העצומה שבאוויר. היא היתה כל כך סמיכה עד שדומה עליך שיכולת לחתוך אותה בסכין. ממצא חשוב מאין כמותו עתיד היה להחשף תוך זמן קצר לציבור - פפירוס מתקופת בית ראשון, כתוב בכתב העברי הקדום, הנוקב בשם ירושלים! 
הפפירוס נבזז על ידי כנופיית שודדי עתיקות - שמורכבת מאנשים מדרום הר חברון - מאזור נחל חבר שבמדבר יהודה. אחרי זמן, כשהוא היה בדרכו לאחד מסוחרי העתיקות, הצליחה היחידה למניעת שוד שברשות העתיקות להניח עליו את ידה ולהציל אותו, למען המחקר, למען עם ישראל ולמען האנושות כולה. האקלים היבש באזור נחל חבר איפשר את השרדות הפפירוס במשך כ-2700 השנים שמאז כתיבתו ועד מציאתו עתה. הפפירוס נמצא כשהוא מקופל ולא מגולגל, כי פפירוס עשוי מסיבים שבירים, בהבדל מעור שהוא חומר גמיש. 
צילום של הפפירוס נשלח בטלפון סלולרי לפרופ׳ שמואל אחיטוב, חתן פרס ישראל לחקר המקרא, והוא זה שפיענח אותו בהמשך, מהמקור כמובן. פרופ׳ אחיטוב זיהה מיד שזה מסמך אוטנטי משום שניתן היה להבחין בשרידי שורה עליונה מעל שתי השורות ששרדו. פירות מחקרו הופיעו במאמר שפרטיו בתחתית פוסט זה. 
העתונאים יכלו להתבונן בפפירוס ולצלמו דרך חלון הזכוכית של שולחן התצוגה. אחר כך הוסרה הזכוכית וניתן היה להתבונן בפפירוס ולצלמו ללא שום מחיצה. 
ממדי הפפירוס: 11x2.5 ס״מ. העובדה שהמסר נכתב על פפירוס, שהוא חומר יקר יחסית לשבר חרס, מלמדת שהמסר נשלח לאישיות רמת דרג. 
פרופ׳ אחיטוב וד״ר שור
צילום: יואב מזור
הנה הצעת הקריאה: 
[מא]מת. המלך. מנערתה. נבלים. יין. ירשלמה.
הטקסט שבפפירוס הוא תעודת משלוח, שנכתבה על ידי אשה (!) בעלת סמכות (מנהלת המשק? מוכסת?). שמה אינו ידוע. היא מכנה את עצמה ׳[א]מת המלך׳, על פי הנוהג של כל פקיד לכנות עצמו ׳עבד המלך׳. ׳אמת המלך׳ כותבת שהיא שולחת ׳מנערתה נבלים יין ירושלמה׳. ׳נערתה׳ היא נערן שבסביבות יריחו שהיתה בנחלת שבט אפרים. כנאמר בספר יהושע: וַיְהִי גְּבוּל בְּנֵי־אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם… וְיָרַד מִיָּנוֹחָה עֲטָרוֹת וְנַעֲרָתָה וּפָגַע בִּירִיחוֹ וְיָצָא הַיַּרְדֵּן (טז 7-5 וראו גם דה״א ז 28). האשה שלחה מנערתה לירושלים שני נבלי יין, מה שמזכיר, לפי דעתי, את מה שעשתה אביגיל, ששלחה לדוד, שני נבלי יין ששמה על חמור: וַתְּמַהֵר אֲבִיגַיִל וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי־יַיִן… וַתָּשֶׂם עַל־הַחֲמֹרִים (שמ״א כה 18). אביגיל מכנה שם את דוד ׳נגיד על ישראל׳ (עתידי) ואת עצמה ׳אמתך׳. האם שני נבלי יין היו מנחה מקובלת למלך?
משלוח יין מנערתה לירושלים משקף מציאות שבה מלך יהודה שמלך בירושלים שלט באזור יריחו. האם המשלוח הזה נועד לתשלום מסים? קשה לדעת. במקרה זה נבלי היין לא הגיעו ליעדם, כי תעודת המשלוח נמצאה באזור נחל חבר. ייתכן מאד שהמשלוח נבזז על ידי אנשים מאזור מדבר יהודה כשהיה בדרכו לירושלים. 
גולת הכותרת של הפפירוס מבחינה היסטורית היא איזכור ירושלים. המילה כתובה עם ה״א המגמה וללא יו״ד: ׳ירושלמה׳. כידוע השם ׳ירושלים׳ מופיע במקרא כמעט תמיד ללא יו״ד - ירושלם. רק חמש פעמים היא נכתבת במקרא עם האות יו״ד, שמשקפת את ההגיה המאוחרת של השם, שנולדה מהתדמות לסיומת הלוקטיבית של שמות מקומות (כמו למשל בשם ׳רמתים׳). בספרי התנ״ך המודפסים נוהגים לשים חיריק בין הלמ״ד למ״ם, כקרי תמידי. אמנם כתוב ׳ירושלם׳ (-כתיב) אך קוראים ׳ירושלים׳ (-קרי). הכתיב ללא היו״ד שמצוי בפפירוס משקף את ההגיה הקדומה המקורית של השם. ראו למשל וּמַלְכִּי־צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם (בר׳ יד 18), וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן (תה׳ עו 3). ההגיה המקורית והקדומה של שם העיר משתקפת בתה״ש Ιερουσαλημ ודרכו היא הגיעה ללשונות אירופה השונות. 
הפפירוס עבר בדיקה פליאוגרפית שהעלתה שהוא מתאים למאה השביעית לפנה״ס. דגימה מהפפירוס נשלחה לבדיקת פחמן 14 במכון ויצמן, וזו העלתה שהפפירוס הוא מהתקופה שבין המאה ה-8 למאה ה-6 לפנה״ס. בתקופה זו שלטו בירושלים מנשה, אמון ויאשיהו, ולא ניתן לדעת בוודאות למי ממלכי ירושלים הללו כוון משלוח היין. 
התקשורת מתעדת את הפפירוס
צילום: יואב מזור
ולסיום, הפפירוס הוצג לצבא העתונאים, ואחר כך נארז בזהירות מקצועית במזוודה ייעודית והוחזר למעבדות רשות העתיקות שבתחום מוזיאון ישראל. את המזוודה החזיקה בידה אחת מצוות המשמרות שטיפלו בפפירוס, לידה צעדו איש רשות העתיקות, איש בטחון ואחריהם אנשי טלוויזיה שמצלמות  ומכשירי הקלטה בידם. 
הקריה הלאומית לארכאולוגיה
צילום: יואב מזור
* הדברים בפוסט הזה מביעים את חוויותי ואינם מיועדים להיות ׳סטנוגרמה׳ של הארוע. להבטים המקראיים של הארוע הוספתי את מחשבותי שלי (בעיקר את ההפניה לשמ״א כה). 
ניתוח מקיף של הפפירוס מצוי במאמר:
ש׳ אחיטוב, א׳ קליין, א׳ גנור, ׳ירשלמה׳: תעודת משלוח מהמאה הז׳ לפנה״ס׳, בתוך: ג״ד שטיבר ואחרים (עורכים), חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה, קובץ מחקרים כרך י, יוצא לאור לקראת יום העיון השנתי כ"ד-כ"ה בתשרי תשע"ז, 27-26 באוקטובר 2016 ירושלים, עמודים 251-239
  





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה