ציפי טלשיר - מחקר קפדני ואהבת האדם

פרופ׳ כנה ורמן, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

במסיבה שנערכה בקיץ 2006, עם פרישתה של ציפי מראשות המחלקה למקרא ארכיאולוגיה והמזרח הקדום התבקשתי לומר מילות ברכה. הבעתי אז סברה שמחבר ספר משלי שרטט את דמותה של ציפי בספרו. 

הֲלֹא-חָכְמָה תִקְרָא וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ. 

בְּרֹאשׁ מְרֹמִים עֲלֵידָרֶךְ בֵּית נְתִיבוֹת נִצָּבָה. 

לְיַד שְׁעָרִים לְפִי קָרֶת מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה. 

אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי אָדָם.

הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב…
קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר. (ח, א-ה, י)

פסוקים אלה, ואחרים בספר, מעלים תיאור מדויק של פעולתה של ציפי בארבע השנים שבהן כיהנה כראשת מחלקה, כשטרחה להביא את תכנית לימודי המקרא לידיעת הציבור, שדלה ודברה על לבם של סטודנטים וסטודנטיות, הושיטה להם יד, הוליכה אותם במסדרונות המחלקה ובמבוכי הקורסים, סוככה עליהם מפני נפתולי הבירוקרטיה, ועודדה והתאמצה ובקשה להפכם למַשְׂכִּילִים בְּכָל־חָכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע (דניאל א, ד). 

הפעילות הזאת, שנעשתה מבלי לבקש שכר, הייתה בבואה נאמנה של עולם הערכים של ציפי. היא בקשה להעמיק את ידיעת המקרא בציבור הישראלי; היא רצתה להעלות את קרנה של הוראת המקרא בבתי הספר בישראל; היא בקשה להגדיל את מספר הלומדים במחלקה למקרא באוניברסיטת בן-גוריון; היא בקשה לחזק ולמצב את אוניברסיטת בן-גוריון על מפת העולם האקדמאי. ובאופן רחב יותר: היא קיוותה לבנות מעגל חוקרים בתחומה המידי, חברת משכילים ואינטלקטואלים במסגרת האוניברסיטאית וקהילות של יודעי ספר במדינה. הצלחתה הגדולה נבעה מכך שהייתה אוהבת אדם. היא שמחה באנשים. היה לה אמון תמים (לעיתים נאיבי) בהם. היה בה מאור פנים טבעי ורצון ונכונות לתת משלה, מהידע הרחב מני ים, מהחשיבה הביקורתית, אבל גם מזמנה ומרכושה (וכל מי שהתארח בבית הטלשירים יודע במה מדובר).

חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה. 

טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ. 

שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת. 

מִי־פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ

לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי. 

עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה. (משלי ט, א-ו)

וכל זה, כך כולנו יודעים, לא היה נחוץ. די היה במחקרה של ציפי, בעצם הישיבה ליד שולחן הכתיבה בחדר העבודה רחב הידיים, שקירותיו עמוסי ספרים, בכדי להעניק לה תהילת עולם, כבוד ויקר. ציפי הייתה מחשובי החוקרים בתחומה. למדתי זאת לא רק מקריאת מחקריה אלא גם מההיענות של חוקרים מעולים מרחבי תבל לבוא ולהרצות ביום העיון שערכנו לכבודה בגיל שישים וחמש ומנכונותם של נוספים לתרום מאמרים לספר היובל שיצא לאור בדיוק לפני שנה. חכמתה, כשרונה בשפות, רגישותה לגוונים ולגווני גוונים בטקסט, יכולתה האנליטית וידיעותיה רחבות ההיקף אפשרו לה לפרוץ דרך ולהוביל.

מחקרה של ציפי היה מלאכת בילוש אחר גלגוליו של הטקסט המקראי והמסורות המקראיות. היא אחזה בטקסטים קיימים, חלקם ביוונית, כלולים בתרגום השבעים, ובקשה לשחזר את תהליכי יצירתם: היצירה, הכתיבה, העיבוד, העריכה, ההעתקה ממקום אחד למשנהו, המסירה והקבלה. 

טקסט הכלול בתרגום השבעים, בין אם ספר, בין אם פרק, בין אם פסקה, הובא לחדר החקירות שהוצפן בעט, במכונת הכתיבה ובעשרות השנים האחרונות - במחשב - ועומת עם שאלות נוקבות: היה לך בעבר מצע עברי? האם אחים לך, הלבושים עד היום גלימה עברית, בנוסח המסורה או באחת ממגילות קומראן? ומה היה ייחודך בהשוואה להם? ואילו עריכות חווית? ועד כמה השתנת ושונית כדי להתאימך לעולם התרבותי והאידאולוגי של עורכך הראשון? ושל השני? ושל השלישי? ומתי פעלו אלה? ועד כמה השתבשת? ואילו אסטרטגיות נקט המתרגם שהעביר אותך לשפה היוונית? ומה הוסיף לך משל עצמו? והיכן בחר לשכנך? ומה היו שיקוליו הספרותיים והתיאולוגיים של זה האחרון או של חבריו?

חקירות צולבות אלה שערכה ציפי ותוצאותיהן המרשימות פרושים בשלושה ספרים שכתבה. הראשון, שהתבסס על עבודת המ"א שלה, "המסורת הכפילה על פילוג המלוכה" פורסם הן בעברית והן במהדורה מורחבת באנגלית. במוקדו עמד סיפור פילוג המלוכה המופיע בתרגום השבעים במה שמכונה 'מלכים ג'. הספרים השני והשלישי התבססו על עבודת הדוקטור שכתבה ציפי, "ספר עזרא החיצוני, מקור ותרגום" ונכללו בסדרה היוקרתית של ה-SBL, Septuagient and Cognate Studies. הראשון מבין השניים דן ביצירת הספר, שאינו כלול בתנ"ך העברי, ביחס בינו ובין הספרים המקראיים דברי הימים-עזרא-נחמיה, בחשיפת המצע הטקסטואלי בפרקים המקבילים בנוסח המסורה, ובשיטתו והשקפותיו של המתרגם על רקע תקופתו. השני, שנכתב בשיתוף פעולה עם דודיק, מציע פירוש רציף לספר מנקודת המבט של תולדות הנוסח. 

ספרי המקרא בעברית אף הם לא יצאו מחדר החקירות הטלשירי נקיים ובעלי רובד אחד. שמואל ומלכים נידונו לבדיקה מדוקדקת ולתשאול ארוך טווח. אילו אבני בנין עמדו לרשות המחבר? ומתי לקטן? ואילו יחידות ספרותיות בנה מהם? היכן מסתיימת אחת ומתחילה חברתה? ומהם גבולותיהם של ארבעת הספרים? האם ניתן להבחין במלאכתו של מחבר או שמא מדובר בעורך? האם ניתוח סינכרוני יש בו ערך? היכן לגיטימי להשתמש בביקורת ספרותית ולהבחין במלאכת מחשבת שביצירה והיכן יש להסתפק בביקורת הנוסח? וההבנה של המתרחש בשמואל-מלכים מסייעת להערכת תוקפו ותרומתו של ספר דברי הימים. וציפי מלמדת אותנו כיצד משתעשעים מחברי דברי הימים בספרי נביאים ראשונים, עושים בהם כבשלהם, מטעים את הקוראים ומתעתעים בהם. 

והיא כותבת מאמרים לאין ספור. ופירוש לספר חגי. והיא שוקדת על פירוש לספר דברי הימים בסדרת ׳מקרא לישראל׳, ועל מהדורה מדעית לספר דברי הימים ל  - Biblia Hebraica Quinta שהוא אחד הספרים החשובים ביותר בתחום ביקורת הנוסח. והיא נלחמת את מלחמתו של המחקר. עומדת בשער כדי להתריע. והיא נאבקת בכסילים שאינם יודעים את השפות הנחוצות, ובשרלטנים הרוצים לנשא את דברי הימים, במינימליסטים, בתמימים, במיתממים, באלה שאינם מבינים את מורכבות הטקסט המקראי, שאינם ערים לכך שהוא תוצר של שלבי בנייה שארכו שנים. 

כך היא תישאר חקוקה בזיכרוני וממנה אלמד: דמות חריפה וביקורתית, שאינה מוכנה לעגל פינות, שכועסת על חוקרים רשלנים, לועגת למגמות פופוליסטיות, בזה לאופנות מחקר מתחלפות ולוחמת באי-מתודולוגיה. מתעקשת על לימוד שפות עתיקות, על שימוש בהן, על בדיקת מקורות ונוסחים, על שימת לב לפרטי פרטים, על כתיבה בהירה ומדויקת. ובה בעת דמות מחבקת ואוהבת, ידידים וגם יריבים. ידידה נאמנה ומפרגנת. 

היי שלום ציפי. נשתדל בכל כוחנו לצעוד בדרכים שהתווית. במחקר הקפדני ובאהבת האדם.  

ספריה

צ' טלשיר, המסורת הכפילה על פילוג המלוכה (מל"א יב 24z–a), ירושלים: סימור, 1989, 254 עמודים

Z. Talshir, The Alternative Story of the Division of the Kingdom (3Reigns 12:24a-z),‬ (Jerusalem Biblical Studies 6), Jerusalem‏:‬ Simor, 1993, 318 pages.‬

Z. Talshir, I Esdras – From Origin To Translation (Septuagint and Cognate Studies 47), Atlanta, Georgia, Scholars Press, 1999, 305 pages  

Z. Talshir, First Esdras – A Text Critical Commentary (chapters 3-4 in collaboration with D. Talshir), Atlanta, Georgia, 2001 (Septuagint and Cognate Studies 50), 550 pages