יום שבת, 15 באוקטובר 2016

שלוש הגבירות - אביגיל, מיכל ובת שבע

הוצאת עתון77

ר. מיפו, שלוש הגבירות, ספרי עתון77, 2016

הספר מוקדש לשלוש הגבירות, אביגיל, מיכל ובת שבע, אשר מחוכמתן למדתי והשתכרתי. וגם לכל אותן נשים נפלאות אשר מוזכרות בתנ"ך, אבל, מי שכתב לא מצא לנכון להזכירן בשמן. יהי הספר הזה יד לזכרן.

התחלתי לכתוב את הספר לפני שנים רבות. בעצם אני יודעת בדיוק את התאריך, זה היה בשנת 1987. רציתי לכתוב סיפור משל קצר על תקופת שלטונם של המלכים שאול ודויד, אבל לאחר שהעמקתי יותר בנושא, הבנתי שלא אוכל לכתוב זאת. במיוחד לאחר שראיתי במו עיני את הגרזינים ואת כלי המלחמה העתיקים במוזיאון. 


ואכן, במה מתאפיינת תקופת מלכותם אם לא במלחמות תמידיות. ואיך אכתוב משהו על האישים האלה הרוויים מלחמות, מה כבר אוכל לתרום. זנחתי את הרעיון של סיפור משל קצר, אלא שדמות אחת משלל הדמויות העוברות שם בסיפור המקראי, משכה את תשומת לבי ואהבתי אותה מאוד: היתה זו אביגיל. האשה היחידה במקרא שכתוב עליה שהיתה יפה וחכמה. יפה זה ברור, במה התבטאה חוכמתה? הדבר הדיר שינה מעיני אולי הקורא יתמה על הדבר, הרי מי היא בשבילי? אלא שאנשים כמוני כותבים או אמנים זו דרכם, והתחלתי לחשוב, לחפש ולכתוב. חשבתי שאולי אכתוב סיפור קטן מאוד, אבל דבר הוביל לדבר עד שהתגבשה הדמות והתגבש הסיפור. למדתי הרבה על התקופה ועל האזור, על חייהן של הנשים בימים ההם. נוכחתי לדעת שדברים רבים אינם כפי שלימדו אותנו בבית הספר, ומיום ליום הבנתי את גודלה של הדמות הזאת שפעלה בתקופה שבה אפילו את שְׁמן של הנשים לא הזכירו במקרא.
לאחר שסיימתי את סיפורה של אביגיל, נעמדה לפני במלוא קומתה המלכותית הנסיכה מיכל- והתריסה על כך שזנחתי אותה, על כך שאיני כותבת את סיפורה מנקודת הראות שלה. ולא היתה הברירה בידי, אלא להיענות לדרישתה ולכתוב את קורותיה כפי שראיתי אותם בעיני. 
חשבתי שבזאת סיימתי, אלא שכאן ניצבה לפני דמותה היפיפייה של בת שבע. של האשה שכה הושפלה בחייה ובעיקר השפלנו אותה אנחנו, בני הדור הזה, באשר לא הבנו כלל באיזה עולם חיו אז הנשים, ובמיוחד אשה כבת שבע היפה בנשים. בת שבע שעמדה מולי היתה אשה נערה, בת למשפחה האצילה ביותר בירושלים, נשואה לגבר צעיר ויפה תואר הוא אוריה החתי, ואולי הוא הארוונה של ירושלים. מה לה ולאותו פוחז דויד שנרדף על ידי מלך העברים ועשה עצמו משוגע אצל הפלשתים, ובנוסף היה ככל הנראה בסביבות גיל הארבעים, גיל מתקדם מאוד (לכל הדעות של הזמן ההוא). מה לה שתתפשט מולו, ואולי הוא הציץ בה רוחצת עירומה? ואולי כלל לא היה כיבוש ירושלים, אז מה היה שם?
הרבה שאלות, והספר הזה מנסה להציע להן תשובות. 
הפמיניזם שבספר הזה מתבטא בהבלטת ובהצגת חייהן של הנשים באותה עת  כשכל  הדרכים לפניהן סתומות ורק התושיה והחוכמה של האשה שהצליחה לגבור על כל אלה יכלה לשמור את שרידותה ומעבר לזה.
ועכשיו אפשר לשקוע בכורסה, להיכנס אל תחומי המאה העשירית שלפנה"ס, וליהנות.

אין תגובות:

פרסום תגובה