יום שלישי, 18 ביולי 2017

באר הדמעות, עיני רחל

הרצל חקק, משורר



הַפֶּתֶק שֶׁהָיָה בְּיָדִי עָף בָּרוּחַ
וְלֹא יָכֹלְתִּי וְרָדַפְתִּי אָבוּד.
אָמַרְתִּי אָרוּץ וְלָחַשְׁתִּי אָנוּחַ
וְהִנְּנִי בָּא בּוֹאֲכָה בֵּית לֶחֶם
וְנָפַלְתִּי שָׁדוּד.
נָפַל הַפֶּתֶק בְּיָדֶיהָ הָרַכּוֹת
וָאֶרְאֶה בְּעֵינֵי רוּחִי. צְעִיף צֶמֶר
לְצַוָּאָרָהּ וּדְבָרֶיהָ נְכוֹחִים:

אִם אַיִן - חַיָּה אֲנוֹכִי
וְסוֹעֲרָה. עַל אֵם הַדֶּרֶך. שָׂמוּנִי
נוֹטֵרָה. זוֹ מִשְׁמַרְתִּי לַבָּנִים לֹא
חָלְפָה. יִשְׁתּוּ וְגַם לְנַפְשָׁם
אֶשְׁאַב וְאַשְׁקֶה. כִּי עָיְפָה. וְלִבָּם
כַּיָּם. בְּאֵר הַדְּמָעוֹת לָעֲנִיִּים.
לְהֶסְתֵּר הַפָּנִים. לְכָל הַנְּפָשׁוֹת. 
נְהָרוֹת יָבוֹאוֹ מִדֶּרֶךְ רְחוֹקָה
וְהַקֶּבֶר יְפַכֶּה, בִּשְׁתִיקָה יְדַבֵּר.

זֶה בֵּיתִי, זוֹלְגוֹת שְׂפָתֶיהָ,
לְצֹאנִי לִבִּי שׁוֹמֵר. עַל גְּדוֹתֵיהֶם
אֵלַי יִגְאוּ, אֲנִי הָאֵם, אֲנִי הַבְּאֵר.
וְלֹא יָכֹלְתִּי. וְהִנְּנִי. קוֹלָהּ חוֹזֵר:
הַפֶּתֶק שֶׁהָיָה בְּיָדְךָ כְּבָר מְשׁוֹרֵר.

תגובה 1:

  1. רחלי ברקת כותבת:
    הרצל יקר , פתקי משורר עפים ברוח, שירך כה יפה מרגש ומרטיט הלב, היא רחל אמנו המקראית המבכה על עם ישראל, באר דמעותיה,בכתיבתך מרגישים את כאבך על רחל אמנו. כוחה וסוד קסמה דמות רחמנית מסורה, מקרבת לבבות, ואתה הרצל קרבת.
    וְלִבָּם
    כַּיָּם. בְּאֵר הַדְּמָעוֹת לָעֲנִיִּים.
    לְהֶסְתֵּר הַפָּנִים. לְכָל הַנְּפָשׁוֹת.
    נְהָרוֹת יָבוֹאוֹ מִדֶּרֶךְ רְחוֹקָה
    וְהַקֶּבֶר יְפַכֶּה, בִּשְׁתִיקָה יְדַבֵּר.
    זֶה בֵּיתִי, זוֹלְגוֹת שְׂפָתֶיהָ,
    לְצֹאנִי לִבִּי שׁוֹמֵר. עַל גְּדוֹתֵיהֶם
    אֵלַי יִגְאוּ, אֲנִי הָאֵם, אֲנִי הַבְּאֵר.
    מול סבלה של רחל עמדו מעשייה הטובים , סיפור אהבתם הייחודי של יעקב ורחל אשר בקשו משאלת לבם למימוש רוחני, עד כמה בני הזוג סבלו. גם שזכתה רחל בילדים כוחה של רחל לא עמד לה יותר ונפטרה בלידת בנה השני בנימין אבל למרות זאת לכן זכר אלוהים את רחל, זו נחמתו , מנעי קולך מבכי כי יש שכר לפועלתך
    ישר כוח
    רחלי ברקת

    השבמחק