אלי יונה, משורר-נפתולים
ולעיר יפו אין נמל מתכוּנת המקום, כי שפת הים היא שם כמעט שורת רכסים ישרה ורק משנֵי קצותיהַ היא מתעקלת מעט. שתי הקרנות האלה הן צוקֵי סלעים וראשֵי סלעים בולטים אל תוך הים, ושם נראו עוד כבלֵי אנדרומדה... (יוספוס פלוויוס/מלח' היהודים ג/ט)
תְּחִלָּה סֵרֵב פֶּרְסֶאוּס לְהַאֲמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו.
שֶׁמָּא שְׁרִיקַת הָרוּחַ אַגַּב מְעוֹפוֹ מֵעַל הַיָּם הִקְהְתָה אֶת חוּשָׁיו?
גַּם אַנְדְּרוֹמֶדָה, שֶׁהָיְתָה רְתוּקָה לְשֵׁן הַסֶּלַע יוֹתֵר מִדַּי זְמַן, חָשְׁבָה שֶׁעֲדַיִן מְהַדְהֲדוֹת בְּרֹאשָׁהּ כָּל סְטִירוֹת הַלֶּחִי שֶׁחָטְפָה מִן הַגַּלִּים.
מִבֶּטֶן הַמִּפְלֶצֶת שֶׁנֶּעֶרְפָה מִקָּרוֹב, נִשְׁמְעוּ דְּפִיקוֹת עֲמוּמוֹת כְּשֶׁל לֵב פּוֹעֵם!
הֲיִתָּכֵן שֶׁעוֹדֶנָּה חַיָּה?!
טֶרֶם הִסְפִּיקוּ לְהִתְעַשֵּׁת הַשְּׁנַיִם וְלָשׁוֹן שְׁסוּעָה הִשְׁתַּרְבְּבָה מִגֶּדֶם הַגָּרוֹן וְאַחֲרֶיהָ הֵנֵץ גַּם רֹאשׁ!
זוֹ הִידְרָה! מַהֵר! זִרְקוּ לִי לַפִּיד בּוֹעֵר! צָעַק פֶּרְסֶאוּס לְעֵבֶר הַקָּהָל בַּחוֹף, עָלַי לִצְרֹב אֶת גְּרוֹנָהּ לִפְנֵי שֶׁיִּצְמַח לָהּ רֹאשׁ חָדָשׁ!
אוֹיָה!... נִשְׁמְעָה לְפֶתַע זְעָקָה מְצַמְרֶרֶת כְּשֶׁל אָסִיר מְעֻנֶּה מִבּוֹר כִּלְאוֹ, הַצִּילוּ! ...
אוֹ־אָז הֵיטִיב פֶּרְסֶאוּס לְהָבִין כִּי הַלָּשׁוֹן הַחֲצוּיָה לֹא הָיְתָה אֶלָּא זוּג יָדַיִם, שֶׁהִשְׁתַּיְּכוּ כְּמוֹ הָרֹאשׁ לְגוּף אָדָם חַי, וְחָשׁ לְחָלְצוֹ מִן הַמֵּצַר.
אַנְדְּרוֹמֶדָה עַצְמָהּ נִבְהֲלָה לְמַרְאֶה הָאִישׁ שֶׁנִּבְהַל בְּעַצְמוֹ.
הֵיטֵב יָדְעָה עַל אֲנָשִׁים שֶׁהוֹלִידוּ מִפְלָצוֹת, אַךְ לֹא עַל מִפְלָצוֹת שֶׁהוֹלִידוּ אֲנָשִׁים!
בְּקֹשִׁי הִצְלִיחָה לְהָנִיעַ אֶת שְׂפָתֶיהָ וְלִשְׁאֹל מִיהוּ.
שְׁמִי יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי, נָבִיא צַר כְּתֵפָיִם! שָׁלִיחַ קַר רַגְלַיִם! אִישׁ אֱלֹהִים בְּלִי אֱלֹהִים! כַּמָּה טִפֵּשׁ הָיִיתִי! הַיָּכוֹל חֲמוֹר לַחֲמֹק מִיְּצוּל הָאַנְטִילְיָה? יִסֹּב אֶת הַבְּאֵר כְּכָל שֶׁיִסֹּב בִּמְנוּסָתוֹ הַנּוֹאֶשֶׁת, הַנּוֹאֶלֶת, בְּעַל כָּרְחוֹ יָשׁוּב לְאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה! כָּךְ גַּם אֲנִי, לְאַחַר שֶׁסָּבַבְתִּי אֶת כָּל בְּאֵר הַשַּׁחַת הַזֹּאת!
אִם כֵּן, בֶּן הַמָּקוֹם אַתָּה?
בֶּן הָאֶרֶץ, מִגַּת הַחֵפֶר אֲשֶׁר בְּנַחֲלַת זְבֻלוּן, צָפוֹנָה מִכָּאן.
בְּשֵׁם כָּל הָאֵלִים, אֵיךְ הִגַּעְתָּ לְבֶטֶן הַמִּפְלֶצֶת?!
פָּנַי נוֹעֲדוּ לְתַרְשִׁישׁ, שֶׁאַתֶּם קוֹרְאִים תַרְתֶסוֹס, הַרְחֵק כְּכָל יְכָלְתִּי מִנִּינְוֵה, הֲלֹא הִיא נִינוֹפּוֹלִיס, שֶׁכְּגָדְלָהּ כֵּן חֶטְאָהּ וְשֶׁכְּחֶטְאָהּ כֵּן גּוֹרָלָהּ, רַע וְנוֹרָא לְכָלָה, כְּפִי שֶׁצִּוַּנִי אֱלוֹהַי לְבַשֵּׂר לָהּ, וַאֲנִי נוֹאַלְתִּי לָנוּס מִפָּנֶיהָ וְלֹא מִפָּנָיו! פֶּן יְבֻלַּע לִי מִמֶּנָּה וְלֹא מִמֶּנּוּ!
הֵן לֹא יָדַעְתָּ – הוֹכִיחוֹ פֶּרְסֶאוּס – כִּי רַע וְנוֹרָא הוּא גַּם גּוֹרָל הָאָדָם הַמֵּפֵר אֶת צַו אֱלֹהָיו?!
יָרֵאתִי אֲנָשִׁים יוֹתֵר מֵאֱלֹהִים! – עָנָה לוֹ יוֹנָה אֲכוּל חֲרָטָה – נִלְכַּדְתִּי כִּדְבוֹרָה בְּרֶשֶׁת הָעַכָּבִישׁ, שֶׁבֵּין אִם תַּעֲקֹץ אוֹ לֹא, מוֹת תָּמוּת!
לְמָה כַּוָּנָתְךָ?...
כִּי אִם יָשׁוּבוּ מֵרָעָתָם לֶאֱלֹהִים, יָשׁוּב אֱלֹהִים מֵרָעָתוֹ לָהֶם, וַאֲנִי אָשׁוּב לַעֲפָרִי בְּלֹא עִתִּי, דָּחוּי וְיָדוּי בְּחֶזְקַת נְבִיא שֶׁקֶר! וְאִם לֹא יָשׁוּבוּ מֵרָעָתָם לֶאֱלֹהִים, יָשִׁיבוּ לִי רָעָה אַחַת אַפַּיִם, בְּעוֹדָם מֻחְזָקִים רְשָׁעִים גְּמוּרִים! עַל כֵּן נִמְלַטְתִּי כָּל עוֹד נַפְשִׁי בִּי לְמֹרַת רוּחוֹ שֶׁל אֱלֹהַי, שֶׁרָדַף אוֹתִי גַּם בַּיָּם וְשִׁלַּח בִּי נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן!
אָז אַתָּה מַאֲמִין כִּי אֱלֹהֶיךָ שִׁלַּח אֶת הַיְּצוּר, חִיֵּךְ אֵלָיו פֶּרְסֶאוּס, כָּאן מַאֲמִינִים כִּי אֱלֹהֵי הַיָּם שִׁלַחוֹ וּבְטוּחַנִי שֶׁהַנִּינוֹאִים יַאֲמִינוּ כִּי אֱלֹהֵי עִירָם שִׁלַחוֹ, לְבַלֵּעַ אֶת מְבַקֵּשׁ רָעָתָם... אִישׁ אִישׁ וֶאֱמוּנָתוֹ! וֶאֱלֹהָיו! וּפְחָדָיו!
אִם עוֹדֶנִּי חַי – עָנָהוּ יוֹנָה – זֶה רַק בְּרָצוֹן אֱלֹהַי, וְאִם הֱשִׁיבַנִי לְמוֹלַדְתִּי, זֹאת לְהָשִׁיבֵנִי לִמְשִׂימָתִי. אִישׁ חֶסֶד אַתָּה; בְּרֶגַע אֶחָד הוֹשַׁעְתָּ שְׁנַיִם! עֲשֵׂה נָא עִמָּדִי חֶסֶד אַחֲרוֹן וְזַכֵּנִי בְּמִיתָה יָפָה! מוּטָב לִי לָמוּת בְּכָבוֹד וְלֹא בְּקָלוֹן, מַהֵר וְלֹא לְאַט, בִּידֵי אֶחָד וְלֹא אֶלֶף!
נִכְמְרוּ רַחֲמֵי פֶּרְסֶאוּס עַל הַנָּבִיא הָאֻמְלָל, שֶׁכֵּן חָלְקוּ הֵם גּוֹרָל דּוֹמֶה: גַּם אוֹתוֹ רָדְפָה נְבוּאָה, גַּם אוֹתוֹ כַּלְאוּ בַּמַּחְשַׁכִּים, גַּם אוֹתוֹ זָרְקוּ לַיָּם.
הַקְשִׁיבָה לִי! – הִפְצִיר בּוֹ – כָּל הַנְּבִיאִים בְּאַרְצִי הַמִּתְקָרְאִים אוֹרַקְלִים וּפִיתְיוֹת יוֹדְעִים לְהִתְנַבֵּא לִשְׁתֵּי פָּנִים כָּךְ שֶׁנְּבוּאָתָם מִתְאַמֶּתֶת תָּמִיד. וּמַהוּ דְּבַר נְבוּאָתְךָ?
עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶאֱבֶדֶת!
מוּטָב לְךָ עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהֱפֶכֶת! שֶׁאִם יָשׁוּבוּ מֵרָעָתָם לֶאֱלֹהִים וְלֹא מֵרָעָתָם לְךָ, תּוּכַל אַתָּה לְהָשִׁיב לָהֶם כִּי אָמְנָם נֶהֶפְכָה נִינְוֵה מֵעִיר חַטָּאִים לְעִיר צַדִּיקִים!
וְאִם יְקַדְּמוּ אֶת פָּנַי בָּאֲבָנִים?
אָז יַהַפְכוּ לָאֲבָנִים בְּעַצְמָם! הִרְגִּיעוֹ פֶּרְסֶאוּס וּמָסַר לוֹ בִּזְהִירוּת אֶת אַמְתַּחְתּוֹ.
וּמָה בְּתוֹכָהּ? תָּהָה יוֹנָה.
רֹאשׁ אֵימִים הַמְּאַבֵּן מִפַּחַד אֶת כָּל רוֹאָיו! הֵשִׁיב לוֹ פֶּרְסֶאוּס, שְׂעָרוֹ נְחָשִׁים מְשַׁתְּקִים וְעֵינָיו מַקְפִּיאוֹת דָּם!
*
מִקֵּץ יָמִים אֲחָדִים הִגִּיעַ הַנָּבִיא לָעִיר הסּוֹרֶרֶת, עָמַד בְּכִכַּרָהּ הָרָאשִׁית וְקָרָא שׁוּב וְשׁוּב:
עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם נִינְוֵה נֶהֱפֶכֶת נֶהֱפֶכֶת
נִינְוֵה עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם!
לְאוֹר תַּחֲזִיתוֹ הַשְּׁחוֹרָה שָׁלְחוּ בָּנֶיהָ אֶת יָדָם לַאֲדָמָה וְיוֹנָה שָׁלַח אֶת יָדוֹ לָאַמְתַּחַת, אַךְ לֹא אֲבָנִים כִּי אִם עָפָר הֵרִימוּ וְהוֹרִידוּ עַל רֹאשָׁם!
תְּשׁוּבָה אֲמִתִּית הִתְחוֹלְלָה בְּקִרְבָּם, מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, וּמִקֵּץ אַרְבָּעִים יָמִים חָסוּ אֲפִלּוּ עַל חַיָּיו שֶׁל נְבִיא שֶׁקֶר!
וּלְאַחַר שֶׁשָּׁבוּ מֵרָעָתָם לֶאֱלֹהִים וֶאֱלֹהִים שָׁב מֵרָעָתוֹ לָהֶם, לֹא נוֹתַר לְיוֹנָה אֶלָּא לַשּׁוּב עַל עִקְבוֹתָיו.
וַיְהִי בְּשׁוּבוֹ לְאַרְצוֹ אִבֵּד אֶת דַּרְכּוֹ בַּמִּדְבָּר וְלִפְנֵי שֶׁאִבֵּד גַּם אֶת הַכָּרָתוֹ, הִצְלִיחַ לִמְצֹא מַחֲסֶה תַּחַת עֵץ מֵצֵל, תָּלָה אֶת הָאַמְתַּחַת בַּעֲנָפָיו וְנִרְדָּם.
וְהִנֵּה עִם בֹּקֶר שׁוּב קָפְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁוֹ וְהֱעִירַתְהוּ מִשְּׁנָתוֹ הָעֲמֻקָּה, כִּי כַּמָּה נְחָשִׁים הִשְׁתַּלְשְׁלוּ בַּלַּיְלָה מִן הַשַּׂק וְאָכְלוּ אֶת כָּל הָעַלְוָה.
לוּ רַק יָכְלוּ הַדְּמָעוֹת הָרַבּוֹת שֶׁהִגִּיר עָלֶיהָ כְּגֶשֶׁם לְהַצְמִיחָהּ מֵחָדָשׁ!
לְפֶתַע עָטַף עָנָן גָּדוֹל אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וּמִתּוֹכוֹ בָּקַע קוֹל כְּאֶלֶף רְעָמִים...
מתוך: אלי יונה, גורגונה, הוצאת ארגמן מיטב, ישראל 2017, עמ׳ 17-12
מתפרסם כאן באדיבות המשורר.
 |
| הוצאת ארגמן מיטב |
על עצים ואבנים
לראובן שבת
ולעיר יפו אין נמל מתכוּנת המקום, כי שפת הים היא שם כמעט שורת רכסים ישרה ורק משנֵי קצותיהַ היא מתעקלת מעט. שתי הקרנות האלה הן צוקֵי סלעים וראשֵי סלעים בולטים אל תוך הים, ושם נראו עוד כבלֵי אנדרומדה... (יוספוס פלוויוס/מלח' היהודים ג/ט)
תְּחִלָּה סֵרֵב פֶּרְסֶאוּס לְהַאֲמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו.
שֶׁמָּא שְׁרִיקַת הָרוּחַ אַגַּב מְעוֹפוֹ מֵעַל הַיָּם הִקְהְתָה אֶת חוּשָׁיו?
גַּם אַנְדְּרוֹמֶדָה, שֶׁהָיְתָה רְתוּקָה לְשֵׁן הַסֶּלַע יוֹתֵר מִדַּי זְמַן, חָשְׁבָה שֶׁעֲדַיִן מְהַדְהֲדוֹת בְּרֹאשָׁהּ כָּל סְטִירוֹת הַלֶּחִי שֶׁחָטְפָה מִן הַגַּלִּים.
מִבֶּטֶן הַמִּפְלֶצֶת שֶׁנֶּעֶרְפָה מִקָּרוֹב, נִשְׁמְעוּ דְּפִיקוֹת עֲמוּמוֹת כְּשֶׁל לֵב פּוֹעֵם!
הֲיִתָּכֵן שֶׁעוֹדֶנָּה חַיָּה?!
טֶרֶם הִסְפִּיקוּ לְהִתְעַשֵּׁת הַשְּׁנַיִם וְלָשׁוֹן שְׁסוּעָה הִשְׁתַּרְבְּבָה מִגֶּדֶם הַגָּרוֹן וְאַחֲרֶיהָ הֵנֵץ גַּם רֹאשׁ!
זוֹ הִידְרָה! מַהֵר! זִרְקוּ לִי לַפִּיד בּוֹעֵר! צָעַק פֶּרְסֶאוּס לְעֵבֶר הַקָּהָל בַּחוֹף, עָלַי לִצְרֹב אֶת גְּרוֹנָהּ לִפְנֵי שֶׁיִּצְמַח לָהּ רֹאשׁ חָדָשׁ!
אוֹיָה!... נִשְׁמְעָה לְפֶתַע זְעָקָה מְצַמְרֶרֶת כְּשֶׁל אָסִיר מְעֻנֶּה מִבּוֹר כִּלְאוֹ, הַצִּילוּ! ...
אוֹ־אָז הֵיטִיב פֶּרְסֶאוּס לְהָבִין כִּי הַלָּשׁוֹן הַחֲצוּיָה לֹא הָיְתָה אֶלָּא זוּג יָדַיִם, שֶׁהִשְׁתַּיְּכוּ כְּמוֹ הָרֹאשׁ לְגוּף אָדָם חַי, וְחָשׁ לְחָלְצוֹ מִן הַמֵּצַר.
אַנְדְּרוֹמֶדָה עַצְמָהּ נִבְהֲלָה לְמַרְאֶה הָאִישׁ שֶׁנִּבְהַל בְּעַצְמוֹ.
הֵיטֵב יָדְעָה עַל אֲנָשִׁים שֶׁהוֹלִידוּ מִפְלָצוֹת, אַךְ לֹא עַל מִפְלָצוֹת שֶׁהוֹלִידוּ אֲנָשִׁים!
בְּקֹשִׁי הִצְלִיחָה לְהָנִיעַ אֶת שְׂפָתֶיהָ וְלִשְׁאֹל מִיהוּ.
שְׁמִי יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי, נָבִיא צַר כְּתֵפָיִם! שָׁלִיחַ קַר רַגְלַיִם! אִישׁ אֱלֹהִים בְּלִי אֱלֹהִים! כַּמָּה טִפֵּשׁ הָיִיתִי! הַיָּכוֹל חֲמוֹר לַחֲמֹק מִיְּצוּל הָאַנְטִילְיָה? יִסֹּב אֶת הַבְּאֵר כְּכָל שֶׁיִסֹּב בִּמְנוּסָתוֹ הַנּוֹאֶשֶׁת, הַנּוֹאֶלֶת, בְּעַל כָּרְחוֹ יָשׁוּב לְאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה! כָּךְ גַּם אֲנִי, לְאַחַר שֶׁסָּבַבְתִּי אֶת כָּל בְּאֵר הַשַּׁחַת הַזֹּאת!
אִם כֵּן, בֶּן הַמָּקוֹם אַתָּה?
בֶּן הָאֶרֶץ, מִגַּת הַחֵפֶר אֲשֶׁר בְּנַחֲלַת זְבֻלוּן, צָפוֹנָה מִכָּאן.
בְּשֵׁם כָּל הָאֵלִים, אֵיךְ הִגַּעְתָּ לְבֶטֶן הַמִּפְלֶצֶת?!
פָּנַי נוֹעֲדוּ לְתַרְשִׁישׁ, שֶׁאַתֶּם קוֹרְאִים תַרְתֶסוֹס, הַרְחֵק כְּכָל יְכָלְתִּי מִנִּינְוֵה, הֲלֹא הִיא נִינוֹפּוֹלִיס, שֶׁכְּגָדְלָהּ כֵּן חֶטְאָהּ וְשֶׁכְּחֶטְאָהּ כֵּן גּוֹרָלָהּ, רַע וְנוֹרָא לְכָלָה, כְּפִי שֶׁצִּוַּנִי אֱלוֹהַי לְבַשֵּׂר לָהּ, וַאֲנִי נוֹאַלְתִּי לָנוּס מִפָּנֶיהָ וְלֹא מִפָּנָיו! פֶּן יְבֻלַּע לִי מִמֶּנָּה וְלֹא מִמֶּנּוּ!
הֵן לֹא יָדַעְתָּ – הוֹכִיחוֹ פֶּרְסֶאוּס – כִּי רַע וְנוֹרָא הוּא גַּם גּוֹרָל הָאָדָם הַמֵּפֵר אֶת צַו אֱלֹהָיו?!
יָרֵאתִי אֲנָשִׁים יוֹתֵר מֵאֱלֹהִים! – עָנָה לוֹ יוֹנָה אֲכוּל חֲרָטָה – נִלְכַּדְתִּי כִּדְבוֹרָה בְּרֶשֶׁת הָעַכָּבִישׁ, שֶׁבֵּין אִם תַּעֲקֹץ אוֹ לֹא, מוֹת תָּמוּת!
לְמָה כַּוָּנָתְךָ?...
כִּי אִם יָשׁוּבוּ מֵרָעָתָם לֶאֱלֹהִים, יָשׁוּב אֱלֹהִים מֵרָעָתוֹ לָהֶם, וַאֲנִי אָשׁוּב לַעֲפָרִי בְּלֹא עִתִּי, דָּחוּי וְיָדוּי בְּחֶזְקַת נְבִיא שֶׁקֶר! וְאִם לֹא יָשׁוּבוּ מֵרָעָתָם לֶאֱלֹהִים, יָשִׁיבוּ לִי רָעָה אַחַת אַפַּיִם, בְּעוֹדָם מֻחְזָקִים רְשָׁעִים גְּמוּרִים! עַל כֵּן נִמְלַטְתִּי כָּל עוֹד נַפְשִׁי בִּי לְמֹרַת רוּחוֹ שֶׁל אֱלֹהַי, שֶׁרָדַף אוֹתִי גַּם בַּיָּם וְשִׁלַּח בִּי נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן!
אָז אַתָּה מַאֲמִין כִּי אֱלֹהֶיךָ שִׁלַּח אֶת הַיְּצוּר, חִיֵּךְ אֵלָיו פֶּרְסֶאוּס, כָּאן מַאֲמִינִים כִּי אֱלֹהֵי הַיָּם שִׁלַחוֹ וּבְטוּחַנִי שֶׁהַנִּינוֹאִים יַאֲמִינוּ כִּי אֱלֹהֵי עִירָם שִׁלַחוֹ, לְבַלֵּעַ אֶת מְבַקֵּשׁ רָעָתָם... אִישׁ אִישׁ וֶאֱמוּנָתוֹ! וֶאֱלֹהָיו! וּפְחָדָיו!
אִם עוֹדֶנִּי חַי – עָנָהוּ יוֹנָה – זֶה רַק בְּרָצוֹן אֱלֹהַי, וְאִם הֱשִׁיבַנִי לְמוֹלַדְתִּי, זֹאת לְהָשִׁיבֵנִי לִמְשִׂימָתִי. אִישׁ חֶסֶד אַתָּה; בְּרֶגַע אֶחָד הוֹשַׁעְתָּ שְׁנַיִם! עֲשֵׂה נָא עִמָּדִי חֶסֶד אַחֲרוֹן וְזַכֵּנִי בְּמִיתָה יָפָה! מוּטָב לִי לָמוּת בְּכָבוֹד וְלֹא בְּקָלוֹן, מַהֵר וְלֹא לְאַט, בִּידֵי אֶחָד וְלֹא אֶלֶף!
נִכְמְרוּ רַחֲמֵי פֶּרְסֶאוּס עַל הַנָּבִיא הָאֻמְלָל, שֶׁכֵּן חָלְקוּ הֵם גּוֹרָל דּוֹמֶה: גַּם אוֹתוֹ רָדְפָה נְבוּאָה, גַּם אוֹתוֹ כַּלְאוּ בַּמַּחְשַׁכִּים, גַּם אוֹתוֹ זָרְקוּ לַיָּם.
הַקְשִׁיבָה לִי! – הִפְצִיר בּוֹ – כָּל הַנְּבִיאִים בְּאַרְצִי הַמִּתְקָרְאִים אוֹרַקְלִים וּפִיתְיוֹת יוֹדְעִים לְהִתְנַבֵּא לִשְׁתֵּי פָּנִים כָּךְ שֶׁנְּבוּאָתָם מִתְאַמֶּתֶת תָּמִיד. וּמַהוּ דְּבַר נְבוּאָתְךָ?
עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶאֱבֶדֶת!
מוּטָב לְךָ עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהֱפֶכֶת! שֶׁאִם יָשׁוּבוּ מֵרָעָתָם לֶאֱלֹהִים וְלֹא מֵרָעָתָם לְךָ, תּוּכַל אַתָּה לְהָשִׁיב לָהֶם כִּי אָמְנָם נֶהֶפְכָה נִינְוֵה מֵעִיר חַטָּאִים לְעִיר צַדִּיקִים!
וְאִם יְקַדְּמוּ אֶת פָּנַי בָּאֲבָנִים?
אָז יַהַפְכוּ לָאֲבָנִים בְּעַצְמָם! הִרְגִּיעוֹ פֶּרְסֶאוּס וּמָסַר לוֹ בִּזְהִירוּת אֶת אַמְתַּחְתּוֹ.
וּמָה בְּתוֹכָהּ? תָּהָה יוֹנָה.
רֹאשׁ אֵימִים הַמְּאַבֵּן מִפַּחַד אֶת כָּל רוֹאָיו! הֵשִׁיב לוֹ פֶּרְסֶאוּס, שְׂעָרוֹ נְחָשִׁים מְשַׁתְּקִים וְעֵינָיו מַקְפִּיאוֹת דָּם!
*
מִקֵּץ יָמִים אֲחָדִים הִגִּיעַ הַנָּבִיא לָעִיר הסּוֹרֶרֶת, עָמַד בְּכִכַּרָהּ הָרָאשִׁית וְקָרָא שׁוּב וְשׁוּב:
עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם נִינְוֵה נֶהֱפֶכֶת נֶהֱפֶכֶת
נִינְוֵה עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם!
לְאוֹר תַּחֲזִיתוֹ הַשְּׁחוֹרָה שָׁלְחוּ בָּנֶיהָ אֶת יָדָם לַאֲדָמָה וְיוֹנָה שָׁלַח אֶת יָדוֹ לָאַמְתַּחַת, אַךְ לֹא אֲבָנִים כִּי אִם עָפָר הֵרִימוּ וְהוֹרִידוּ עַל רֹאשָׁם!
תְּשׁוּבָה אֲמִתִּית הִתְחוֹלְלָה בְּקִרְבָּם, מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, וּמִקֵּץ אַרְבָּעִים יָמִים חָסוּ אֲפִלּוּ עַל חַיָּיו שֶׁל נְבִיא שֶׁקֶר!
וּלְאַחַר שֶׁשָּׁבוּ מֵרָעָתָם לֶאֱלֹהִים וֶאֱלֹהִים שָׁב מֵרָעָתוֹ לָהֶם, לֹא נוֹתַר לְיוֹנָה אֶלָּא לַשּׁוּב עַל עִקְבוֹתָיו.
וַיְהִי בְּשׁוּבוֹ לְאַרְצוֹ אִבֵּד אֶת דַּרְכּוֹ בַּמִּדְבָּר וְלִפְנֵי שֶׁאִבֵּד גַּם אֶת הַכָּרָתוֹ, הִצְלִיחַ לִמְצֹא מַחֲסֶה תַּחַת עֵץ מֵצֵל, תָּלָה אֶת הָאַמְתַּחַת בַּעֲנָפָיו וְנִרְדָּם.
וְהִנֵּה עִם בֹּקֶר שׁוּב קָפְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁוֹ וְהֱעִירַתְהוּ מִשְּׁנָתוֹ הָעֲמֻקָּה, כִּי כַּמָּה נְחָשִׁים הִשְׁתַּלְשְׁלוּ בַּלַּיְלָה מִן הַשַּׂק וְאָכְלוּ אֶת כָּל הָעַלְוָה.
לוּ רַק יָכְלוּ הַדְּמָעוֹת הָרַבּוֹת שֶׁהִגִּיר עָלֶיהָ כְּגֶשֶׁם לְהַצְמִיחָהּ מֵחָדָשׁ!
לְפֶתַע עָטַף עָנָן גָּדוֹל אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וּמִתּוֹכוֹ בָּקַע קוֹל כְּאֶלֶף רְעָמִים...
מתוך: אלי יונה, גורגונה, הוצאת ארגמן מיטב, ישראל 2017, עמ׳ 17-12
מתפרסם כאן באדיבות המשורר.
מיוחד, חד,ונפלא
השבמחק