יוסף ופירות התאווה

אלי יונה, משורר

סורה י״ב בקוראן

כָּל חַבְרוֹתֶיהָ שֶׁל אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר,
לִבָּן נֶחְמַץ מִקִּנְאָה עַל רוֹמָנַהּ הַמְּדֻמֶּה
עִם עֶבֶד בֵּיתָהּ הָעִבְרִי, יוֹסֵף,
אוֹתוֹ דָּאֲגָה לְהַסְתִּיר מִפְּנֵיהֶן,
מִפְּנֵי דַּאֲגָתָהּ שֶׁיִּגְנְבוּ לָהּ אוֹתוֹ.

אֵשׁ אַהֲבָתָהּ בָּעֲרָה אֵלָיו בַּחֲשַׁאי,
אַךְ הַלָּלוּ הֵפִיצוּ אוֹתָהּ לְכָל רוּחַ,
עַד שֶׁאִיְּמָה לִשְׂרֹף אֶת הַכֹּל.
מֶה עָשְׂתָה?
שָׁאֲלָה אֶת אִמָּהּ מָה לַעֲשׂוֹת.
אָמְרָה לָהּ: "תַּעֲשִׂי לָהֶן מִשְׁתֶּה,
אֵלָיו לָבֶטַח יִהְיוּ לְהוּטוֹת לְהַגִּיעַ
כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת יוֹסֵף שֶׁלָּךְ,
וּתְחַלְּקִי לְהֵן אֶתְרוֹגִים."
"אֶתְרוֹגִים?"
"כֵּן! חֲמוּצִים כְּמוֹ לִבָּן,
וְסַכִּינִים, חַדּוֹת כְּמוֹ לְשׁוֹנָן."
"וְאָז?"
"וְאָז תַּרְאִי לָהֶן."
"אַרְאֶה לָהֶן?"
"אֶת יָפְיוֹ הַקַּטְלָנִי!"
וְאָמְנָם, בּוֹ־בָּרֶגַע שֶׁיּוֹסֵף הוֹפִיעַ מוּלָן
דָּמָה בְּעֵינֵיהֶן לאוֹזִירִיס,
אֵל הַשְּׁאוֹל נוֹרָא הַהוֹד וְהֶהָדָר:
הָאֶתְרוֹג כָּבַד בִּשְׂמֹאלָן כְּמוֹ לֵב
וְהַסַּכִּין קַלָּה בִּימִינָן כְּמוֹ נוֹצָה,
כְּאִלּוּ שֶׁנִּדּוֹנוּ לְכַף חוֹבָה
בְּמֹאזְנֵי הַמֵּתִים שֶׁלּוֹ, עַד כִּי
חָתְכוּ אֶת יְדֵיהֶן וְחַיֵּיהֶן!

---------------

* פַּעַם אַחַת נִתְקַבְּצוּ הַמִּצְרִיּוֹת וּבָאוּ לִרְאוֹת יָפְיוֹ שֶׁל יוֹסֵף. מֶה עָשְׂתָה אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר? נָטְלָה אֶתְרוֹגִים וְנָתְנָה לְכָל אַחַת וְאַחַת, וְנָתְנָה סַכִּין לְכָל אַחַת וְאַחַת, וְקָרְאָה לְיוֹסֵף וְהֶעֱמִידַתּוּ לִפְנֵיהֶן. כֵּוָן שֶׁהָיוּ מִסְתַּכְּלוֹת בְּיָפְיוֹ שֶׁל יוֹסֵף הָיוּ חוֹתְכוֹת אֶת יְדֵיהֶן. אָמְרָה לָהֶן: וּמָה אַתֶּן בְּשָׁעָה אַחַת כָּךְ, – אֲנִי, שֶׁבְּכָל שָׁעָה רוֹאָה אוֹתוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! (מדרש תנחומא, חומש בראשית, פרשת וישב, סימן ה).

׳… הזמינה אותן וערכה להן מסיבה ונתנה סכין ביד כל אחת. אז אמרה, צא אליהן! בראותן אותו נפעמו מיפי מראהו עד כי חתכו את ידיהן, ואמרו, ישמרנו אללה! אין זה בשר ודם. אין זה אלא מלאך נפלא׳. (קוראן, י״ב 31-30. תרגום: אורי רובין)