טיפוח השונות בכתה כעקרון דידקטי

ד״ר גלי דינור, מכללת לוינסקי  

הוצאת כרמל

 גלי דינור, בזכות השונות: הבנייתה של תפיסה חינוכית באמצעות סיפור חיים, הוצאת כרמל, ירושלים תשע״ח 2028 

 אני אוחזת בתפיסה לפיה האדם הוא המרכז, וכל יצירה נועדה בראש ובראשונה לשרת את האדם בעיצוב חייו וסביבתו. 

בעיני, תפקידן הגדול של היצירות, על כל גווניהן, הוא לענות על צורך עמוק  בנפשו של האדם. לפיכך, ההוראה חייבת להיות הוראה משמעותית, שבמרכזה צריך שיתקיים שיח שיוויוני בין כלל הלומדים – התלמידים והמורה. שיח מסוג זה עשוי להעצים את הלומד, שנדרש להבנות את הידע שלו, לקבוע את דעתו ולדעת להגן עליה, למצוא מילים שיהיו מובנות ללומדים עמו ואף לעמוד על זכותו לשאול, לחקור ולהציע. תרומה הדדית של כלל הלומדים תאפשר תהליך אקטיבי של הבניית ידע, שנוצר מתוך הבנה אישית של כל לומד ומתוך חוויות משותפות.  

  קיומו של שיח מבטל את סמכות המורה כמקור בלעדי לידע. למעשה, המורה מתפקד בוֿזמנית הן כאובייקט והן כסובייקט, ובעשותו כך הוא מאפשר גם ללומד לתפקד באותו האופן. שור ופריירה (1990) מציינים שלמידה שבמרכזה מתקיים שיח אינה למידה הבנויה על תכניות ותכתיבי מורה, אלא היא נסמכת על הידברות בין מורה לתלמידיו תוך שיתוף הלומדים במטרות, בדרכים ובמשמעויות העולות ממנה. על מנת להוביל לקיומו של שיח בין כלל הלומדים, על המורה להבין את עולמם של תלמידיו, הנסמך על לשונם, ערכיהם, השקפת עולמם וחוויותיהם. עליו להכיר בשונות בין התלמידים ולהעצימה, לעודד את לומדיו לעשות דברים בכוחות עצמם, להאציל סמכויות על תלמידיו ולחלוק בהן (רבר, 2010). לשיח תרומה משמעותית גם בפיתוח יחסים חברתיים המושתתים על שיתוף פעולה ועזרה הדדית. ויגוצקי (2004) טוען שהצלחה שהושגה תוך שיתוף פעולה היא הבסיס ללמידה והתפתחות, ללא תלות בנושא שבו מדובר. לפיכך, כדי לקדם את השיח יש לעצב משימה לימודית המאפשרת למידה תוך הידברות ויחסי גומלין בין התלמידים, תחושת שיתופיות, החלפת מידע ודעות, תכנון משותף, ארגון מידע ממקורות שונים, הקשבה לזולת והתייחסות לדבריו, חלוקה שווה של רשות הדיבור, הנחיית דיון ושמירה על אווירה ידידותית ומכבדת.  

פויירשטיין (1998) טוען שעל מנת שתתרחש למידה משמעותית, שבמרכזה שיח, יש לבנות דרכי תיווך מתאימות שיעניקו ללומד את האפשרות והכלים להבין תופעות, לחפש ביניהן יחסים וקשרים ולהגיע למסקנות. הוא מציג דרך להגדרת פעילויות הגומלין המתווכות: הַכְוָוָנָה – בחירת הגירוי המתאים ויצירת עוררות אצל הלומד, בהתאם לרמה ההתפתחותית של הלומד ולמצבו בעת התיווך. 

ויגוצקי (2004) מדגיש שהדמות המתווכת היא עַמּוּד הַתוָך  בהתפתחותו של הלומד. לפיכך ניתן לומר שרק באמצעות דרכי תיווך מתאימות יכולה להתרחש הפנמה של הידע אליו נחשף הלומד, עיבודו של הידע והצגתו על ידי הלומד כידע חדש משלו, תוך יצירת אינטראקציה עם קבוצת הלומדים. תיווך יעיל הוא תיווך שמושך את הילד קדימה ומוביל אותו לממש את התיפקודים שטרם מומשו אצלו. לשם כך על המתווך/מורה לבדוק מהם התכנים המתאימים ללומד, לקשר בין התנסויות חדשות לבין אירועים קודמים ועתידיים בחייו של הלומד, לווסת את מידת הקשב שלו ולהכין אותו מבחינה רגשית לקלוט את התכנים.  

מפגשיי הרבים עם מערכת הלימוד, החל מילדותי ועד בגרותי, הוכיחו הלכה למעשה שהתיווך הוא אכן "עמוד התווך". כאשר התיווך נעשה באופן שגוי נידונתי לכישלון, בעוד שדרכי תיווך מתאימות הובילו אותי למימוש וצמיחה. אני מבקשת להציע מספר דרכים שבאמצעותן ניתן לפתח שיח משמעותי, שבו תשמע דעתו שלכל יחיד ותתאפשר אינטראקציה בין כל הלומדים.  

*עמ׳ 82-81 מתוך הספר. מתפרסם כאן באדיבות המחברת והמו״ל.