 |
על עטיפת הספר: פרט מתוך ציור של פיטר ברויגל האב |
פעם נסעתי
לעזרא שאבי
פַּעַם נָסַעְתִּי עִם אִמִּי לִירוּשָׁלַיִם
לְבַקֵּר אֶת אֲחוֹתָהּ ג'וּלֵט,
שֶׁהָיְתָה דּוֹדָתִי.
בַּכְּנִיסָה לָעִיר הִבְחַנְתִּי מֵחַלּוֹנוֹת מְכוֹנִיתִי
בְּמַצֵּבוֹת הַר הַמְּנוּחוֹת
וְאָמַרְתִּי לְאִמִּי שֶׁהַמַּרְאֶה הַזֶּה
פּוֹצֵעַ אֶת לִבִּי.
אִמִּי הֵשִׁיבָה: "מַדּוּעַ? הֲרֵי אֲנָשִׁים חַיִּים
עַד שֶׁמֵּתִים,
וְאֶפְשָׁר לְהַבִּיט בִּפְנֵי הַמֵּת,
כִּי פָּנָיו נָאִים כְּפִי שֶׁהָיוּ בְּחַיָּיו."
לְאַחַר שֶׁהִבְחִינָה כִּי דְּבָרֶיהָ
הֵבִיאוּ אוֹתִי לִידֵי בֶּכִי, הוֹסִיפָה אִמִּי:
"אֲבָל לֹא חַיָּבִים לְהַבִּיט בְּדָבָר
וְכָל אָדָם חָפְשִׁי לִנְהֹג עַל פִּי נַפְשׁוֹ."
פַּעַם נָסַעְתִּי עִם אִמִּי לִירוּשָׁלַיִם
לְבַקֵּר אֶת אֲחוֹתָהּ ג'וּלֵט,
שֶׁהָיְתָה דּוֹדָתִי.
בַּכְּנִיסָה לָעִיר הִבְחַנְתִּי מֵחַלּוֹנוֹת מְכוֹנִיתִי
בְּמַצֵּבוֹת הַר הַמְּנוּחוֹת
וְאָמַרְתִּי לְאִמִּי שֶׁהַמַּרְאֶה הַזֶּה
פּוֹצֵעַ אֶת לִבִּי.
אִמִּי הֵשִׁיבָה: "מַדּוּעַ? הֲרֵי אֲנָשִׁים חַיִּים
עַד שֶׁמֵּתִים,
וְאֶפְשָׁר לְהַבִּיט בִּפְנֵי הַמֵּת,
כִּי פָּנָיו נָאִים כְּפִי שֶׁהָיוּ בְּחַיָּיו."
לְאַחַר שֶׁהִבְחִינָה כִּי דְּבָרֶיהָ
הֵבִיאוּ אוֹתִי לִידֵי בֶּכִי, הוֹסִיפָה אִמִּי:
"אֲבָל לֹא חַיָּבִים לְהַבִּיט בְּדָבָר
וְכָל אָדָם חָפְשִׁי לִנְהֹג עַל פִּי נַפְשׁוֹ."
זָכַרְתִּי זֹאת הֵיטֵב כְּשֶׁמֵּתָה אִמִּי.
פַּעַם הָלַכְתִּי
פַּעַם הָלַכְתִּי לְבֵית הֶעָלְמִין
כְּדֵי לִפְקֹד אֶת קֶבֶר אִמִּי.
כְּשֶׁהִגַּעְתִּי
רָאִיתִי מֵרָחוֹק אֶת אִמִּי
יוֹשֶׁבֶת לְיַד מַצַּבְתָּהּ
וּמַמְתִּינָה.
אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: כְּדַאי שֶׁאֲמַהֵר
פֶּן אַחְמִיץ אֶת תְּחִיַּת הַמֵּתִים.
כְּשֶׁהִתְקָרַבְתִּי
הָיְתָה אִמִּי כְּתָמִיד
וּמַבָּטָהּ עָטַף אֶת חַיַּי.
שָׂמַחְנוּ בִּפְגִישָׁתֵנוּ
כְּבִימֵי אָשְׁרֵנוּ הַגְּדוֹלִים.
אָמַרְתִּי לָהּ:
"אִמָּא, קוּמִי
וְאַסִּיעֵךְ לְבֵיתֵךְ,
כִּי אֵין לָנוּ צֹרֶךְ עוֹד
בְּמִדְבַּר הָאֲבָנִים הַזֶּה."
כְּשֶׁשַּׁבְתִּי לְבֵיתִי גִּלִּיתִי
כִּי אִמִּי חֲסֵרָה.
שָׁתַקְתִּי וְיָדַעְתִּי
כִּי מָה שֶׁרָאִינוּ אִמִּי וַאֲנִי
בְּאֶרֶץ הַיְּשִׁימוֹן הַהִיא
לֹא יָכוֹל הָיָה לִרְאוֹת מֵעוֹלָם
אִישׁ מִלְּבַדֵּנוּ.
פַּעַם הָלַכְתִּי
פַּעַם הָלַכְתִּי לְבֵית הֶעָלְמִין
כְּדֵי לִפְקֹד אֶת קֶבֶר אִמִּי.
כְּשֶׁהִגַּעְתִּי
רָאִיתִי מֵרָחוֹק אֶת אִמִּי
יוֹשֶׁבֶת לְיַד מַצַּבְתָּהּ
וּמַמְתִּינָה.
אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: כְּדַאי שֶׁאֲמַהֵר
פֶּן אַחְמִיץ אֶת תְּחִיַּת הַמֵּתִים.
כְּשֶׁהִתְקָרַבְתִּי
הָיְתָה אִמִּי כְּתָמִיד
וּמַבָּטָהּ עָטַף אֶת חַיַּי.
שָׂמַחְנוּ בִּפְגִישָׁתֵנוּ
כְּבִימֵי אָשְׁרֵנוּ הַגְּדוֹלִים.
אָמַרְתִּי לָהּ:
"אִמָּא, קוּמִי
וְאַסִּיעֵךְ לְבֵיתֵךְ,
כִּי אֵין לָנוּ צֹרֶךְ עוֹד
בְּמִדְבַּר הָאֲבָנִים הַזֶּה."
כְּשֶׁשַּׁבְתִּי לְבֵיתִי גִּלִּיתִי
כִּי אִמִּי חֲסֵרָה.
שָׁתַקְתִּי וְיָדַעְתִּי
כִּי מָה שֶׁרָאִינוּ אִמִּי וַאֲנִי
בְּאֶרֶץ הַיְּשִׁימוֹן הַהִיא
לֹא יָכוֹל הָיָה לִרְאוֹת מֵעוֹלָם
אִישׁ מִלְּבַדֵּנוּ.
 |
| טוּבִי סוֹפֵר |
טוּבִי סוֹפֵר הוא זוכה פרס אח"י לשירה לשנת 2020 מטעם האגודה לעידוד המחקר, הספרות והאמנות, ובוגר החוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. בשנים האחרונות מתפרסמים שיריו בעיתונות הכתובה, בכתבי עת, בטלוויזיה, ברדיו ובבמות ספרותיות. השירים "פעם נסעתי" ו"פעם הלכתי" נכללים בספר שיריו השלישי "רַפְסוֹדָה", שראה אור בימים אלה בהוצאת צבעונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.