ראיון עם פרופ׳ רענן אייכלר לרגל הופעת ספרו על הארון והכרובים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מוסד ביאליק

ראיון עם פרופ׳ רענן אייכלר לרגל הופעת ספרו: ארון הברית והכרובים, הוצאת מוסד ביאליק, ספריית האנציקלופדיה המקראית, לט, ירושלים תשפ״ה, 215 עמודים.

רענן אייכלר הוא פרופ׳ ללימודי תנ״ך באוניברסיטת בר-אילן. תחומי המחקר שלו הם רחבים ביותר וכוללים אמונות ודעות, פולחן, כתובות מתקופת המקרא, נוסח ותרגומים, הריאליה והאיקונוגרפיה של המזרח הקדום, הומור וכפל משמעות, והשפעת המקרא על תולדות הרעיונות.

רענן אייכלר

א. פרופ׳ אייכלר, מחקרך ארוך השנים על הארון והכרובים לבש צורת ספר. תחילה הוא הופיע באנגלית Raanan Eichler, The ark and the cherubim, Tubingen : Mohr Siebeck, 2021 ועתה הוא זמין בעברית לקוראים הישראליים. מהם הרעיונות המרכזיים שהתחדשו לך מאז הפירסום באנגלית ונכללו במהדורה העברית?

הרעיונות המרכזיים היו גם במהדורה האנגלית. אבל יש בכל זאת חידוש משמעותי במהדורה זו, והוא ניתוח תמונת הארון והכרובים בספר דברי הימים. הרקע של ספרי המקרא האחרים בתארם את הארון ואת הכרובים הוא החיים האמיתיים, כלומר התרבות החומרית והאמנותית של המזרח הקדום. לעומת זאת, בעל דברי הימים מנותק מכל זה, והרקע שלו הוא ספרי המקרא האחרים עצמם. הוא פועל כדרשן, והוא משתמש בשיטות שאותן כיניתי "סינתזה אגרסיבית" ו"כפל משמעות הרמוניסטי". הוא עושה דברים מתוחכמים מאוד! ראו בסוף הפרק השביעי לפרטים.

ב. האם יש עוד הבדלי תוכן בין המהדורה האנגלית למהדורה העברית שברצונך לציין?

המהדורה העברית הרבה יותר קריאה, והיא מופנית לכל קורא עברי המתעניין בתנ"ך. המהדורה האנגלית נכתבה בעיקר עבור חוקרי מקרא מקצועיים.

ג. האם התיאוריה שלך מציעה פתרון לקשיים שנוצרו בין הגישה המסורתית לביקורת המקראית?

המונח "ביקורת המקרא" הוא בעייתי, כי מצד אחד אין לו משמעות מדויקת ומוסכמת, ומצד שני למילה "ביקורת" יש קונוטציה של עוינות. אני מקווה שהספר שלי מבליט את ההמשכיות של מפעל הבנת המשמעות המקורית של כתבי הקודש, את העובדה שאנחנו עומדים על כתפיהם של עשרות דורות של פרשנים, לא רק מימי הביניים אלא כבר מתרגום השבעים וספרות בית שני. דוגמה משעשעת: על הכרובים שמעל ארון הברית בבית המקדש נאמר (מל"א ו 25-24) שאורך כל אחת מכנפיהם הוא חמש אמות ושמוטת הכנפיים של כל כרוב היא עשר אמות. אם כן, מה לגבי הגוף עצמו שבין הכנפיים? האם אין לו רוחב? בעיה זו הטרידה את חכמי התלמוד, שהציעו כמה פתרונות שונים (בבלי בבא בתרא צט, א = יומא כא, א). היא הטרידה גם חוקר גרמני מהמאה העשרים, שהגיע באופן עצמאי להצעות של האמוראים אביי ורב פפא בלי להכיר את הסוגיה בתלמוד.

כחוקר מדעי אני שואף להסיר הנחות יסוד עד כמה שאפשר ולנתק את החקירה שלי משינויים שאני רוצה לחולל בעולם. לצערי, לא כל מי שמתהדר בתואר "חוקר מדעי הרוח" שותף לשאיפה הזאת. באקדמיה יש הרבה אקטיביזם פוליטי המחופש למחקר, ובכללו אקטיביזם אנטי-ישראלי ואנטישמי, כפי שאנחנו רואים בעינינו. הגישה המדעית למקרא עלולה כמובן לצרום למי שמחויב להנחות יסוד מסוימות מתוקף אמונתו הדתית - למשל, שהטקסט המקראי לא השתנה בכלל בתהליך מסירתו מדור לדור או שאין מחלוקות בתוך התנ"ך - אבל רוב מה שבספר שלי יהיה רלוונטי גם עבור אדם כזה.

ד. אם תצטרך לסכם בפיסקה אחת את התובנה החשובה ביותר של מחקרך על ארון הברית והכרובים, מה היא תהיה?

התנ"ך חידש בעזרת רכיבים קיימים דבר ייחודי בעולמו: הנכחה מופשטת של האל.

דגם של ארון הברית והכרובים במשכן,

שהוכן על פי מסקנות ספרי על ידי אלכסנדר וויליאם סמית' וג'פרי קילן.

צילום: לוריין מארץ‘-קילן.

ה. אתה דן ביחס בין ארון הברית למקדש שלמה. איך הארון "מצא את מקומו" במקדש? מתי ׳נעלם׳ ארון הברית מהספרות המקראית ומדוע?

הארון תפקד בתור הסמן של הנוכחות האלוהית: כפי שניסח זאת גרהרד פון ראד, "במקומו של הארון - שם נמצא ה'". התמונה שאנחנו מקבלים מהתנ"ך היא, שמהרגע שבו הארון הובא על ידי שלמה המלך לבית ה' בירושלים, הארון הנייד העביר את תפקידו לבית ה' הקבוע. לא דיברתי על כך בספר, אבל במעבר רעיוני זה, הציוויליזציה הישראלית איבדה משהו עצום, שהיא התחילה להחזיר לעצמה בהדרגה רק אחרי חורבן בית שני. זהו האופי העממי, הצנוע, השוויוני והפלורליסטי יותר שהפולחן הישראלי נשא לפני כן והמשיך לשאת במידה מסוימת בממלכת ישראל הצפונית. אופי זה משתקף בחוקי הפולחן בספר שמות (כ 26-22), שלפיהם לכל אדם מישראל יש "קו טלפון" ישיר לאל, והוא יכול לבנות מזבח בכל מקום ולזכות לביקורו של האל ולברכתו. שריד לאבל על אובדן זה, או לניסיון נואש למנוע אותו, נשמר בנבואת נתן (שמ"ב ז = דה"א יז), שבה ה' אומר שאין הוא רוצה להיות כבול למקום אחד או לחסות של שושלת מלכים אחת.

מילואת טבעת מקבר תות-ענח'-אמון, המאה ה-י"ד לפנה"ס.

רישיון לשימוש בתמונה נרכש מ-robertharding.

ו. מה המשמעות הדתית והתיאולוגית של "כסא הכבוד" שמעל הכרובים ואיך זה קשור לתפיסות אלוהיות בעולם הקדום?

אחת המסקנות המרכזיות בספר היא שמושג "כסא הכבוד שמעל הכרובים" הוא תוצר של שכבת עריכה מאוחרת מאוד ביחזקאל י, והוא הולבש שלא בצדק על כתובים קדומים יותר על ידי פרשנים וחוקרים. המחברים המקראיים שתיארו את ארון הברית ואת פסלי הכרובים שמעליו לא חשבו שהאל נוכח מעל הכרובים אלא מתחת לכנפיהם הפרושות, הם לא אמרו בשום מקום שכרובים אלה יוצרים כיסא או תומכים בכיסא, הם לא השתמשו כלל במילים "כסא" או "ישב", הם לא חשבו שהכרובים הם העיקר אלא הארון, והם הקפידו דווקא למנוע מקוראיהם לחשוב בכיוון של כיסא.

ז. אתה מציע פירוש חדש למושג "יושב הכרובים" וטוען שהוא מכוון ל״שוכן בקרב הכרובים". מדוע, ומה ההשלכה של הפירוש החדש על הבנתנו את תפיסת המקרא על נוכחות האלוהים?

יעקב הוא "יושב אוהלים" (בר' כה 27). אין הכוונה שהוא יושב על אוהלים, אלא שהוא שוכן באוהלים. ממשיכי יבל בן למך נקראים באופן קיבוצי "יושב אוהל ומקנה" (בר' ד 20). אין הכוונה שהם יושבים על אוהלים ועל מקנה, אלא שהם שוכנים באוהלים ובקרב מקנה. אני מראה בספר שאם תבדקי כל אחד ואחד מהצירופים "יושב X" בתנ"ך, תגלי משמעות דומה. אחד הממצאים בספר שאני הכי מתרגש ממנו נוגע לסיום של סיפור גן עדן, "וישכן [ה'] את הכרבים ... מקדם לגן עדן" (בר' ג 24). מסתבר שהכוונה המקורית לא הייתה שה' השכין את הכרובים מקדם לגן עדן, כפי שמתבטא בניקוד המסורתי, אלא שה' שכן את הכרובים, כלומר עם הכרובים, מקדם לגן עדן, כפי מתבטא בכמה תרגומים יהודיים קדמונים לארמית, וזאת כדי להמשיך להיות בקרבתו של האדם שאותו גרש לשם. אם כן, שורת המחץ של סיפור גן עדן היא שהאל רוצה להיות איתנו, למרות - או כיוון? - שמרינו את פיו, ושכל התורה היא פונקציה של רצון זה.

ח. כיצד מחקרך מתמודד עם העובדה שאין לנו ממצאים ארכיאולוגיים של ארון הברית עצמו?

יש לנו ממצאים ארכיאולוגיים של חפצים אחרים, מישראל ומארצות שכנות, הממחישים ומבהירים כל פרט ופרט בתיאורים הפיזיים של ארון הברית והכרובים במקרא, כפי שהראיתי בעיקר בפרק הרביעי ובפרק השביעי. אני מקווה שהר הבית יוצא בקרוב משליטתם של אלה שמריעים למראה טילים שנורו על תושבי ירושלים, שקוראים לשחוט את היהודים, ושרצחו שוטרים. אני משער כי כאשר זה יקרה ונוכל לבצע חפירות ארכיאולוגיות מסודרות בהר הבית, נגלה חפצים נפלאים אף יותר, ושאצטרך לכתוב מהדורה חדשה של הספר.

ט. את מחקריך על הארון והכרובים אתה מבסס על שילוב של מתודולוגיות שונות - פילולוגיה, ארכיאולוגיה והשוואה תרבותית. אתה מרבה להזקק לשרידים מהתרבות החומרית של עמי המזרח הקדום. איך השרידים האילמים הללו שנוצרו ושימשו במקומות שונים ובזמנים שונים יכולים "לדבר" עם הטקסט המקראי?

אני משתדל באמת להשתמש בכל הנתונים הרלוונטיים. יש ממצאים יפהפיים מהמזרח הקדום. הפריט האהוב עליי ביותר הוא מילואת טבעת מקבר תות-ענח'-אמון הדומה באופן מדהים לכפורת במשכן לפי ספר שמות. במקום השני נמצא אולי ציור על לוח שנהב מארמון מלכי ישראל בשומרון. יש יותר ממאה תמונות של פריטים כאלה בספר וכעשרים תמונות צבע. לא הייתי קורא לשרידים האלה "אילמים", אבל כדי לראות כמו שצריך איך הם מדברים עם הטקסט המקראי, אין ברירה אלא לקרוא את הספר. 🙂

י. הספר טוען שארון הברית והכרובים היוו "מוקד פולחני ייחודי במזרח הקדום". מה הייחודיות שלהם לעומת חפצי פולחן אחרים באותה תקופה?

ברוב החברות במזרח הקדום, מוקד הפולחן היה פסל של האל בצורת בן אדם. כלומר, כשאת עולה לרגל למקדש או כשאת עסוקה באופן כלשהו בפן "הדתי" של החיים, את מוכוונת לחשוב על האל כיצור גשמי. יש מקרים בודדים במזרח הקדום של מערכות פולחן מופשטות יותר, שבהן מוקד הפולחן הוא כיסא ריק שבו האל אמור לשבת. במערכות האלה, האל עצמו אינו מיוצג, אבל את עדיין מוכוונת לחשוב על האל כסוג יצור שיושב על כיסא: יש לו אחוריים, ירכיים, גב וכו'. אבל, לפי המסקנות שלי, ארון הברית והכרובים לא היו כיסא ריק אלא מוקד מופשט עוד יותר: מסגרת ריקה. במערכת הזאת, האל אמנם נוכח במקום מוגדר, אבל לא בצורה גשמית.

יא. איך הממצאים ממחקרך משפיעים על הבנתנו את הדת הישראלית בתקופת המקרא?

ההפשטה הקיצונית של הנכחת האל שאפיינה את הפולחן היהודי בתקופת הבית השני, הפשטה שמחברים הלניסטיים ורומיים השתאו ממנה, הייתה המשך טבעי של מגמה ישראלית שהייתה קיימת כבר בתקופת הברזל.

יב. בכנסיית אוגוסטה ויקטוריה שבכתף הר הזיתים מצוי דימוי חזותי של ארון הברית והכרובים שנעשה בתחילת המאה העשרים. אילו האומן היה יכול להפגש אתך ולבקש ממך חוות דעת על יצירתו, מה היית משיב לו?

בתמונה שהראית לי, הכרובים כורעים על ברכיהם. זה סממן שרואים בהרבה דגמים וציורים של ארון הברית, והוא מעניין כי אין לו שום ביסוס ישיר בתנ"ך. אני משער שהוא מגיע בעקיפין מהכתוב "אל הכפורת יהיו פני הכרובים" (שמ' כה 20 = לז 9). הרבה קוראים פירשו כתוב זה כאומר שהכרובים מסתכלים למטה, אל הכפורת, כלומר אל המשטח שעליו הם נמצאים. ואם הם מסתכלים למטה, אז סביר שהם גם כורעים. פירוש חלופי, שהוא לדעתי הנכון, הוא שהכרובים מסתכלים פנימה, אל החלל שבתחתיתו נמצאת הכפורת, והם לא מסתכלים למטה אלא "איש אל אחיו" (שם). דגם תלת-ממדי של ארון הברית והכרובים לפי מסקנות הספר שלי הוכן על ידי ג'פרי קילן, שהוא המומחה המוביל בעולם לרהיטים במזרח הקדום, ואלכסנדר וויליאם סמית'.

יג. דרכך בחקר המקרא מתאפיינת בקשת רחבה של תחומי עניין. על מה אתה עובד עכשיו?

איפה להתחיל? אני אוהב כמובן את הריאליה של עולם המקרא. ביחזקאל (כז 17) כתוב ששניים מהייצואים לשוק הבינלאומי שארץ ישראל נודעה בהם הם "פנג" ו"חיטי מנית". השנה פרסמתי שני מאמרים שבהם ניסיתי לזהות את שני המוצרים החידתיים הללו, ועל הדרך הראיתי שהמילה "מכולת" שלנו היא תולדה של טעות סופרים. המקבילה הקרובה ביותר למשכן המקראי היא מבנה מצרי מהמאה ה-ט"ו לפנה"ס. כתבתי בשנים האחרונות ארבעה מאמרים על דו-משמעות מכוונת במקרא, ואני כותב כרגע מאמרים נוספים על תופעה זו במגילת רות, בסיפור עליית שלמה למלוכה ובסיפור אמנון ותמר. בשבועות האחרונים אני חושב הרבה על כתיבת ספר לנוצרים שיעשיר את ההבנה שלהם בברית החדשה, באמצעות הבהרת הרקע שלה במקרא וביהדות בית שני.

יד. מחקריך חובקים תחומים רבים. הם עוסקים, בין השאר בהומור במקרא. האם אתה רואה בכך דרך לחשוף את המקרא מחדש לקוראים בני זמננו?

כן! טעות נפוצה לגבי התנ"ך, גם בקרב יהודים וגם בקרב נוכרים, הוא שהתנ"ך כולו מהוגן, מתחסד, אפילו מרובע. טעות זו מתקשרת לטעות עמוקה יותר, שהתנ"ך הוא נחלתה של "הדת" ואין לו מה להציע למי שאינו דתי. למעשה, יש בתנ"ך לפחות שלושה ספרים שלמים - שיר השירים, קהלת ואסתר - שאינם "דתיים" לפי שום הגדרה סבירה. אני רוצה להראות שבתנ"ך יש גם הרבה שובבות וקונדסות, הרבה הומור שחור והומור מיני. השנה זכיתי ללמד בפעם הראשונה קורס על כפל משמעות במקרא לקבוצה נפלאה של סטודנטים, שהיו בהם דתיים, חילוניים וכל מה שבאמצע. החוויה הייתה טובה גם בשבילי וגם בשבילם.

טו. איך אתה רואה את עתיד המחקר המקראי? אילו כלים או גישות חדשות יכולות לתרום להתפתחותו?

אני חושב שכל מחקר שהמושא שלו הוא טקסט, כדי שיהיה ראוי להיקרא "מדעי הרוח" ולזכות במימון ציבורי, צריך שמטרתו תהיה הבנת כוונותיהם המקוריות של מחבריו, העולם שבו הם פעלו ותולדות המסירה והקבלה שלו. בהתאם לכך, אני חסיד של ראיות ולא של תיאוריה. למרבה המזל, יש זרם בלתי-פוסק של נתונים חדשים ורלוונטיים המגיעים לידינו. מהשנים האחרונות אפשר לציין למשל את תעודות אל-יהודו ואת התגליות מעיר דוד. יתכן שבעתיד הבינה המלאכותית תוכל לעזור לנו בניתוחים סטטיסטיים וזיהוי דפוסים לשוניים, אבל ככל הידוע לי היא עדיין לא שם.

טז. מה היית ממליץ לצעירים הרוצים להיכנס לתחום המחקר המקראי היום?

אני ממליץ לכל אדם השוקל להתפרנס באקדמיה להמשיך בכיוון הזה אך ורק אם הוא אוהב מאוד את המחקר וגם רואה ברכה בעמלו. כמו כן, מי שחושב לעשות תואר שני או שלישי "כדי שיהיה לי תואר", כדי לעשות נחת להורים שלו, כדי להרשים מישהו, כדי להוכיח לעצמו שהוא יכול או חלילה כדי להיקרא "דוקטור": אל תעשו את זה. אל תבזבזו את הזמן המועט שניתן לנו עלי אדמות.

יז. מה השאלה שהיית שמח שסטודנטים ישאלו אותך, ושעדיין לא שאלו?

הייתי שמח שסטודנטים יספרו לי יותר: מי הם, למה הם בחרו ללמוד תנ"ך, מה הם רוצים להשיג מזה, האם הם משיגים את מה שהם רצו, מה הם מבינים ולא מבינים, מה מעניין ולא מעניין ואיך אפשר לשפר את ההוראה. ובהזדמנות זו אני רוצה להגיד לסטודנטים ולסטודנטיות המשרתים בסדיר או במילואים או שמחזיקות בית בזמן שבני זוגן משרתים: אני מצדיע לכם. "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה, 'קומה, ה', ויפוצו אויביך, וינוסו משנאיך מפניך'. ובנוחו יאמר, 'שובה, ה', רבבות אלפי ישראל'" (במ' י 36-35).

-----------------------------------------------------------

* פרופ׳ אייכלר: ׳שתי התמונות מופיעות בספר, ויש לי זכות חוקית לפרסם אותן בתנאי שאני נותן קרדיט הולם כנ"ל. כמובן אני מסמיך אותך לפרסם אותן ברשומת הבלוג במקומי׳.