עֲדִי אֲבִיטָל-רוֹזִין, סופרת וחוקרת ספרות נשים, חברה מן המניין וחברת הוועד המנהל באגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל
אַרְבַּע אֲחָיוֹת
הַסִּפּוּר מֻקְדָּשׁ לָךְ, יָעֵל.
לָךְ וּלְשָׁלוֹשׁ אַחְיוֹתַיִךְ.
הִנֵּה, יְדִידַי, סִפּוּר מַעֲשֶׂה בְּאַרְבַּע אֲחָיוֹת, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִן הַכָּבֵד וּמִן הַקַּל, מִן הֶעָצוּב וּמִן הַשָּׂמֵחַ, מִן הָרַע וּמִן הַטּוֹב, שֶׁכֵּן דַּרְכֵי הָאַחִים סְבוּכוֹת כְּדַרְכֵיהֶם שֶׁל שָׁרְשֵׁי עֵץ זַיִת עַתִּיק, וְלֹא רַק שֶׁסְּבוּכוֹת הֵן, כִּי אִם גַּם מֻרְכָּבוֹת. וְקָשׁוֹת וּמְאַתְגְּרוֹת כְּתַצְרֵף מוֹזָאִיקָה שֶׁהַבְּרִיּוֹת פּוֹגְשִׁים בְּתַעֲרוּכוֹת, בְּגָלֶרְיוֹת וּבְמוּזֵאוֹנִים, וְרַק אָמָּן גָּדוֹל וְדָגוּל, בַּעַל מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת, יָכוֹל לִיצֹר מֵאַלְפֵי אֲבָנִים קְטַנּוֹת.
וְאַף-עַל-פִּי שֶׁאַחִים הֵם, לֹא מִן הַהֶכְרֵחַ כִּי לְבָבוֹתֵיהֶם אוֹ פַּרְצוּפֵיהֶם, אוֹ נַפְשׁוֹתֵיהֶם, יִהְיוּ דּוֹמִים זֶה לָזֶה, וּמָנוּי וְגָמוּר וְהוּדַע שֶׁיֶּשְׁנָם אַחִים כָּאֵלֶּה, וּבְאוֹתָהּ הַמִּידָּה, יֵשׁ גַּם אֲחֵרִים. יֵשׁ שֶׁמִּסְתַּדְּרִים בֵּינֵיהֶם טוֹב יוֹתֵר, וְיֵשׁ שֶׁמִּסְתַּדְּרִים פָּחוֹת טוֹב, יֵשׁ שֶׁמְּבִינִים זֶה אֶת זֶה יוֹתֵר, וְיֵשׁ שֶׁפָּחוֹת, וּכְשֵׁם שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אַחַת נְכוֹנָה, הֲרֵי שֶׁכָּל הַדְּרָכִים נְכוֹנוֹת, וּבִלְבַד, שֶׁיֵּדְעוּ אַחִים לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם וְאַחְוָה בְּתוֹכָם.
שִׁמְעוּ וְהַסְכִּיתוּ.
קַיִץ 1960. אֵי שָׁם בְּמוֹשָׁבָה זְעִירָה בִּקְצֵה הָאָרֶץ, עָמַד בַּיִת עַל תִּלּוֹ. בַּיִת שֶׁנִּבְנָה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, בְּמוֹשָׁבָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הֲמוֹן אוֹר וְהַרְבֵּה אֲוִיר, וּבְרִיּוֹת מִכָּל הָעוֹלָם נָטוּ לְחַזֵּר אַחַר פְּתָחֶיהָ, בְּשֶׁל עֵצֶיהָ הַמּוֹרִיקִים וְשִׂיחֶיהָ הַגְּבוֹהִים, וּפְרָחֶיהָ הַצִּבְעוֹנִיִּים, אֲשֶׁר לִבְּבוּ כָּל נֶפֶשׁ, וְשִׁוּוּ לָהּ מַרְאֶה שֶׁל מוֹשַׁב מַרְפֵּא. וְלֹא רַק הַצּוֹמֵחַ בָּהּ, הֶעֱנִיק לַמּוֹשָׁבָה סְגֻלּוֹתֶיהָ וּמַעֲלוֹתֶיהָ, כִּי אִם גַּם אֲנָשֶׁיהָ הַמְּנֻמָּסִים שֶׁהִלְּכוּ בְּשַׁלְוָה בְּשׁוּלֵי דְּרָכֶיהָ אוֹ פָּסְעוּ בְּנַחַת בֵּין סִמְטְאוֹתֶיהָ.
אוֹתוֹ בַּיִת אֲשֶׁר נִבְנָה לִפְנֵי שָׁנִים עָמַד עַל גִּבְעָה יְרֻקָּה בַּמּוֹשָׁבָה. רָשׁוּם הָיָה הַבַּיִת עַל שְׁמָהּ שֶׁל אִשָּׁה צַדִּיקָה וְלָהּ אַרְבַּע בָּנוֹת. מִקֵּץ עֲשָׂרָה יְרָחִים שֶׁנֶּאֶסְפָה הַצַּדֶּקֶת אֶל אֲבוֹתֶיהָ, שִׁגֵּר עוֹרֵךְ-דִּינָהּ אַרְבָּעָה מִבְרָקִים אֶל אַרְבַּע הַבָּנוֹת, אֲשֶׁר בָּהּ בַּשָּׁעָה הָיוּ מְצוּיוֹת בְּאַרְבַּעַת כִּוּוּנֵי הָרוּחַ: הַבְּכִירָה, יַהֲלוֹמָהּ שְׁמָהּ, רוֹפֵאת נֶפֶשׁ, חָלְקָה מְעוֹנָה עִם בֶּן זוּגָהּ בָּעִיר שֶׁלְּחוֹפָהּ הַמַּעֲרָבִי שֶׁל הַכִּנֶּרֶת. הַשְּׁנִיָּה, תִּפְאֶרֶת שְׁמָהּ, מוֹרָה וּמְחַנֶּכֶת בְּיִשְׂרָאֵל, הִתְגּוֹרְרָה בְּגַפָּהּ בִּקְבוּצָה סוֹצְיָאלִיסְטִית עַל גְּדוֹת יַם-הַמָּוֶת. הַשְּׁלִישִׁית, עֲטֶרֶת, קָבְעָה מִשְׁכָּנָהּ בָּעִיר אֲשֶׁר נִקְרְאָה עַל שֵׁם שִׁבְעַת בְּאֵרוֹתֶיהָ וְגִדְּלָה עִם בַּעֲלָהּ שְׁלוֹשָׁה פָּעוֹטוֹת. הָרְבִיעִית, אַחֲרוֹנָה וַחֲבִיבָה, הֲלֹא הִיא חַנָּה. הִיא, וּבַעֲלָהּ הָאַשְׁכְּנַזִּי וְשִׁבְעַת בָּנֶיהָ, נִדְחֲסוּ בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ וּבְיִרְאַת כָּבוֹד אֶל תּוֹךְ דִּירַת חֶדֶר בְּמֵאָה שְׁעָרִים.
מָה בָּעַר, אֵפוֹא, לְעוֹרֵךְ-הַדִּין, לְשַׁגֵּר פִּתְאוֹם אַרְבָּעָה מִבְרָקִים לְאַרְבַּע הָאֲחָיוֹת מֵאַרְבַּעַת כִּוּוּנֵי הָרוּחַ הַשּׁוֹנִים? הֱיוֹת שֶׁהָיָה מֻפְקָד עַל הַנֶּכֶס שֶׁהַצַּדֶּקֶת הַמְּנוּחָה הוֹרִישָׁה לִבְנוֹתֶיהָ, בִּקֵּשׁ לְבַשֵּׂר לָהֶן כִּי נִתְקַבְּלָה הוֹדָעָה דְּחוּפָה בְּמִשְׂרָדוֹ מֵאֵת רוֹפֵא בָּכִיר בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַחוֹלִים הַיְּדוּעִים בְּתֵל-אָבִיב, אֲשֶׁר הִצִּיעַ לִרְכֹּשׁ אֶת הַבַּיִת בְּמַתְכֻּנְתּוֹ הַנּוֹכְחִית וְעַל אַף מַצָּבוֹ הָרָעוּעַ בִּמְחִיר כָּזֶה וְכָזֶה. "יְצֻיַּן, אִם יֻרְשֶׁה לִי", כָּתַב עוֹרֵךְ-הַדִּין בְּמִבְרָקָיו, "כִּי בְּעֵינַי, הַסְּכוּם אֲשֶׁר הֻצַּע בִּפְנֵיכֶן הִנּוֹ אַסְטְרוֹנוֹמִי, הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לַמְּצֻפֶּה, אַךְ הַהַחְלָטָה בִּידֵיכֶן". וֶהֱיוֹת שֶׁנִּזְקָק לַחֲתִימָתָן עַל תְּשׁוּבָתוֹ הַכְּתוּבָה לַדּוֹקְטוֹר הַמְּפֻרְסָם, זִמֵּן אֶת אַרְבַּע הָאֲחָיוֹת לְלִשְׁכָּתוֹ הַמְּרֻוַּחַת אֲשֶׁר בַּמּוֹשָׁבָה הַמְּדֻבֶּרֶת, בְּיוֹם זֶה וְזֶה, בְּשָׁעָה כָּזוֹ וְכָזוֹ.
חָפְצוּ הָאֲחָיוֹת לְהַגִּיעַ לְהַחְלָטָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בַּדָּבָר, וְאֵינָהּ מַצְרִיכָה נוֹכְחוּתוֹ שֶׁל זָר בֵּינֵיהֶן, וּמִכָּאן כִּי, קָבְעוּ לְהִיפָּגֵשׁ לִפְנֵי הַכֹּל, בְּבֵית אִמָּן.
יָצְאָה יַהֲלוֹמָהּ אֶת בֵּיתָהּ אֲשֶׁר לְחוֹפָהּ הַמַּעֲרָבִי שֶׁל הַכִּנֶּרֶת בִּשְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת, נִפְרְדָה מִבֶּן זוּגָהּ וְהָלְכָה עַל אַבְנֵי הַשְּׁבִיל הַקְּטַנּוֹת, שֶׁהִלְבִּינוּ מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ. נִקְרָה בְּדַרְכָּהּ רוֹכֵב עַל עֲגָלָה רְתוּמָה לַחֲמוֹר. הָרוֹכֵב, הִצְלִיף בְּיָדוֹ הָאַחַת עַל יַשְׁבָנוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר, וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה, הִזְמִין אֶת יַהֲלוֹמָהּ לְטַפֵּס וְלִתְפֹּס אֶת מְקוֹמָהּ לְצִדּוֹ. טִפְּסָה יַהֲלוֹמָהּ בְּקֹשִׁי רַב עַל הָעֲגָלָה וְהִתְיַשְּׁבָה עַל מוֹשַׁב הָעֵץ הַיָּשָׁן שֶׁהָיָה נָטוּעַ עָלֶיהָ, אָסְפָה מִטַּלְטְלֶיהָ אֶל חֵיקָהּ, טָפְחָה עֲלֵיהֶם, הִדְּקָה אוֹתָם, וְחָשְׁבָה בְּלִבָּהּ: הֲלֹא חֲבָל לִמְכֹּר אֶת בֵּית אִמִּי הַיָּשָׁן וְהָרָעוּעַ. אֲפִילּוּ חֲמוֹר תָּשׁוּשׁ זֶה, שֶׁרָתוּם לָעֲגָלָה, יֵשׁ בּוֹ עֲדַיִן תּוֹעֶלֶת.
עִם הָנֵץ הַחַמָּה יָצְאָה גַּם תִּפְאֶרֶת אֶל דַּרְכָּהּ. נָעֲלָה בְּרִיחֵי דִּירָתָהּ שֶׁעַל גְּדוֹת יָם הַמֶּלַח, נִכְנְסָה אֶל מְכוֹנִיתָהּ הַקְּטַנָּה, וְהֵנִיעָה אֶת מְנוֹעָהּ. בַּדֶּרֶךְ, נִשְׁתַּנֵּק הַמָּנוֹעַ, הִשְׁתַּעֵל וְחִרְחֵר. חָשְׁבָה תִּפְאֶרֶת לְעַצְמָהּ: לֹא חֲבָל לִמְכֹּר אֶת הַבַּיִת? אֲפִלּוּ מְכוֹנִית זְעִירָה זוֹ, אֲשֶׁר נִרְאֵית כְּקֻפְסַת גַּפְרוּרִים בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מְטַפֶּסֶת עַל כְּבִישֵׁי הָאַסְפַלְט בּוֹאֲכָה עֲרָד, אֲפִלּוּ הִיא תּוֹבִיל אוֹתִי אֶל בֵּית אִמִּי.
נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי מַסָּעָהּ גַּם שֶׁל עֲטֶרֶת, אֲשֶׁר נָשְׁקָה לִשְׁלֹשֶׁת פָּעוֹטוֹתֶיהָ, סָגְרָה אַחֲרֶיהָ אֶת הַדֶּלֶת, יָרְדָה בַּמַּדְרֵגוֹת וְנִכְנְסָה אֶל הַטַּקְסִי, שֶׁהִמְתִּין לָהּ עַל הַכְּבִישׁ הַסּוֹאֵן. תֵּכֶף שֶׁהִתְיַשְּׁבָה, אָמְרָה שָׁלוֹם לַנַּהָג, הִפְקִידָה בְּיָדוֹ אֶת כְּתֹבֶת בֵּית אִמָּהּ, הִתְרַוְּחָה בְּנַחַת עַל הַמּוֹשָׁב הַמְּרֻפָּד וְחָשְׁבָה לְעַצְמָהּ: בַּחֵלֶק שֶׁאֲקַבֵּל מִמְּכִירַת בֵּית אִמָּא נוּכַל לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמֵנוּ, אִישִׁי וַאֲנִי, לִרְכֹּשׁ אוֹטוֹמוֹבִּיל קָטָן וּלְטַיֵּל בְּרַחֲבֵי הַמְּדִינָה.
בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, עָזְבָה גַּם חַנָּה, אֵם הַבָּנִים, אֶת בֵּיתָהּ שֶׁבְּמֵאָה שְׁעָרִים. עָמְדָה בְּתַחֲנַת הָאַבְטוֹבּוּס וְהִמְתִּינָה בְּסַבְלָנוּת עַד אֲשֶׁר יַגִּיעַַ. מִקֵּץ שָׁעָה קַלָּה, עָלְתָה עָלָיו, יָרְדָה מִמֶּנּוּ, עָלְתָה עַל אֶחָד אַחֵר וְיָרְדָה גַּם מִמֶּנּוּ. מִשֶּׁהִתְיַשְּׁבָה עַל זֶה שֶׁיִּקַּח אוֹתָהּ אֶל בֵּית אִמָּהּ, תָּקַף אוֹתָהּ הָרָעָב. הוֹצִיאָה חַנָּה מִתִּיקָהּ הַמְּרֻפָּט כָּרִיךְ דַּק עָטוּף בִּנְיַר עִיתּוֹן, הֵחֵלָּה נוֹגֶסֶת בּוֹ וְחָשְׁבָה בְּלִבָּהּ: בַּכֶּסֶף שֶׁאֲקַבֵּל מִמְּכִירַת הַבַּיִת יוּכְלוּ שִׁבְעַת בָּנַי לְקַבֵּל חִנּוּךְ מִן הַטּוֹבִים שֶׁבְּעִיר הַקֹּדֶשׁ.
הָרִאשׁוֹנָה לְהַגִּיעַ בְּעָרְבוֹ שֶׁל יוֹם אֶל הַבַּיִת הָיְתָה יַהֲלוֹמָהּ. תֵּכֶף אַחֲרֶיהָ בָּאָה וְהִגִּיעָה תִּפְאֶרֶת, וְאַחֲרוֹנוֹת חֲבִיבוֹת הִגִּיעוּ הַשְּׁתַּיִם, חַנָּה וַעֲטֶרֶת.
סוֹבְבָה יַהֲלוֹמָהּ בַּחֲשָׁשׁ אֶת הַמַּפְתֵּחַ בְּחֹר הַמַּנְעוּל, וְקוֹל חֲרִיקָה יָבֵשׁ נִשְׁמַע. לֹא הָיָה זֶה קוֹל פְּתִיחָה שֶׁל בַּיִת, כִּי אִם שֶׁל פֶּצַע שֶׁנִּפְעַר מֵחָדָשׁ. הֵזִיזָה בְּיִרְאָה יַהֲלוֹמָהּ אֶת הַדֶּלֶת הַכְּבֵדָה וְהַיְּשָׁנָה, פָּלְטוּ צִירֶיהָ הַחֲלוּדִים אֲנָקָה צוֹרֶמֶת אָזְנַיִם. אֲוִיר קַר פָּרַץ מִן הַבַּיִת וְהֵחֵל מַכֶּה אֶת פְּנֵיהֶן שֶׁל הָאַרְבַּע. קָפְאוּ הָאֲחָיוֹת עַל רַגְלֵיהֶן בְּפֶתַח הַבַּיִת, וְלֹא יָדְעוּ, הַאִם לִפְסֹעַ פְּנִימָה, שֶׁמָּא לְוַתֵּר.
רִאשׁוֹנָה נִכְנְסָה יַהֲלוֹמָהּ, וְתֶכֶף אַחֲרֶיהָ נִכְנְסוּ הַשָּׁלוֹשׁ. רֵיחַ טַחַב שֶׁמִּלֵּא אֶת פְּנִים הַבַּיִת, וְחַלָּשׁ עָלָיו מִקִּיר לְקִיר, הִתְעַרְבֵּב עִם הֶבֶל פִּיהֶן וְיָצַר בְּלִיל שֶׁל נִיחוֹחוֹת.
הֵחֵלָּה יַהֲלוֹמָהּ מְמַשֶּׁשֶׁת בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ אֶת הַקִּירוֹת, בְּחַפְּשָׂהּ אַחַר מֶתֶג חַשְׁמַל. הֵחֵלּוּ הַשָּׁלוֹשׁ מְמַשְּׁשׁוֹת אַף הֵן אֶת הַכְּתָלִים. רִאשׁוֹנָה מָצְאָה חַנָּה אֶת הַמֶּתֶג, הֵרִימָה אוֹתוֹ אַחַר כָּבוֹד. נוּרָה גְּדוֹלָה שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלָה מִן הַתִּקְרָה הֵחֵלָּה מְאִירָה אֶת הַחֶדֶר כֻּלּוֹ, פָּשְׁטָה זְרוֹעוֹתֶיהָ וְהֵצִיפָה אֶת חֲלַל הַבַּיִת בְּאוֹר נוּגֶה. קָפְצוּ הָאַרְבַּע בְּבֶהָלָה. וְלֹא שֶׁקָּפְצוּ מִפַּחַד מִשּׁוּם שֶׁרָאוּ מִפְלֶצֶת, אֶלָּא שֶׁפָּגְשׁוּ הַזְנָחָה תְּהוֹמִית וְעַל כָּךְ נִכְמַר לִבָּן.
פָּסְעָה יַהֲלוֹמָהּ עוֹד קְצָת פְּנִימָה בְּפַחַד. בֵּין עַנְנֵי הָאָבָק שֶׁמִּלְּאוּ אֶת הָאֲוִיר, וְקוּרֵי הָעַכָּבִישׁ שֶׁנִּטְווּ עַל שְׂרִידֵי הָאֲרוֹנוֹת, זִיהֲתָה אֶת הַמִּטְבָּח. צָעֲדָה פְּנִימָה עוֹד קְצָת בְּמוֹרָא גָּדוֹל גַּם תִּפְאֶרֶת, וְנִרְאוּ פְּסִיעוֹתֶיהָ עַל הַשְּׁטִיחִים הַבְּלוּיִים וְהַמְּרֻפָּטִים כְּשׁוֹבָל עִקְבוֹת פִּיחַ. זִיהֲתָה אֶת חֲדַר יַלְדוּתָהּ. הִבִּיטָה עֲטֶרֶת סְבִיבָהּ בְּאֵימָה בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה, רָאֲתָה אֶת שֻׁלְחַן הָעֵץ הָאָרֹךְ, אֵלָיו הֵסֵבּוּ בְּעַרְבֵי חַג וְשַׁבָּת. אוֹתוֹ שֻׁלְחָן, שֶׁמַּרְפְּקִים רַבִּים הֻנְּחוּ עָלָיו בְּכַעַס וּבְחֻצְפָּה, בִּתְעוּזָה וּבְשִׂמְחָה, וְעַתָּה הָיָה דּוֹמֶה שֶׁקָּרַס תַּחַת שִׁכְבַת הָעֹבֶשׁ שֶׁנֶּאֶגְרָה מֵעָלָיו.
חַנָּה, שֶׁנִּכְנְסָה גַּם הִיא פְּנִימָה, הִרְחִיקָה לֶכֶת בִּצְעָדֶיהָ וְנִכְנְסָה יְשִׁירוֹת לַחֶדֶר הָרִאשׁוֹן מִשְּׂמֹאל. עַל אֶחָד מֵהַכְּתָלִים בַּחֶדֶר הָיָה נָעוּץ מַסְמֵר חָלוּד. רַק מַסְמֵר. קָרְבָה חַנָּה אֶל הַמַּסְמֵר וְהֵחֵלָּה נוֹגַעַת בּוֹ. הֶעֱבִירָה יָדָהּ מִצַּד אֶל צַד. נִזְכְּרָה חַנָּה בַּתְּמוּנָה הַגְּדוֹלָה שֶׁתָּלָה אָבִיהָ עַל הַמַּסְמֵר הַמְּיֻתָּם הַזֶּה. תְּמוּנָה שֶׁמָּשְׁכָה כָּל עַיִן, לֹא רַק בְּשֶׁל מִסְגַּרְתָּהּ שֶׁהִתְהַדְּרָה בְּעִטּוּרִים מֻזְהָבִים, כִּי אִם וּבְעִקָּר מִשּׁוּם שֶׁנִּגְלְתָה מִמֶּנָּה דְּמוּתוֹ שֶׁל סָבָהּ. אִישׁ צַדִּיק וּמְקֻבָּל גָּדוֹל, שֶׁתָּוֵי מִצְחוֹ הָיוּ נֻקְשִׁים כַּעֲנָפָיו שֶׁל עֵץ יָבֵשׁ בַּמִּדְבָּר, אַךְ זְקָנוֹ הָיָה צַח כְּפִסְגַּת הַחֶרְמוֹן הַמֻּשְׁלֶגֶת.
נִכְנְסוּ בְּעִקְבוֹתֶיהָ אֶל הַחֶדֶר גַּם אַחְיוֹתֶיהָ שֶׁל חַנָּה, מָצְאוּ אַרְבָּעָה כִּסְּאוֹת וְהִתְיַשְּׁבוּ עֲלֵיהֶם. אָמְרָה יַהֲלוֹמָהּ: "לֹא נִמְכֹּר". הֵגִיבָה חַנָּה וְאָמְרָה: "נִמְכֹּר גַּם נִמְכֹּר!". הֵחֵל וִכּוּחַ סוֹעֵר וְקוֹלָנִי בֵּינֵיהֶן. זוֹ שָׁטְחָה אֶת טַעֲנָתָהּ, וְזוֹ רִדְּדָה אֶת נִימּוּקֶיהָ. זוֹ אָמְרָה אֶת דַּעְתָּהּ, וְזוֹ עָמְדָה עַל שֶׁלָּהּ.
מִשֶּׁהִתְפַּשֵּׁט הַוִּיכּוּחַ כְּמוֹ אֵשׁ בִּשְׂדֵה קוֹצִים, שֶׁאִיְּמָה לְכַלּוֹתוֹ, הֵנִיפָה תִּפְאֶרֶת בְּאִבְחָה אַחַת אֶת זְרוֹעָהּ בָּאֲוִיר. אַט אַט הֵחֵלּוּ לְשׁוֹנוֹת הָאֵשׁ לְהֵרָגַע וְלִדְעֹךְ, עַד אֲשֶׁר שָׁכְכוּ וְכָבוּ לְגַמְרֵי. שָׁתְקוּ אַרְבַּע הָאֲחָיוֹת. אָמְרָה תִּפְאֶרֶת, "נִמְכֹּר אוֹ לֹא נִמְכֹּר, עַל זֶה נַחְלִיט לְאַחַר שֶׁנָּקוּם וּנְנַקֶּה אֶת הַבַּיִת. וְכִי מָה שָׁוְיָהּ שֶׁל הַחְלָטָה שֶׁנִּתְקַבְּלָה בַּאֲוִירָה שֶׁל טַחַב וְעֹבֶשׁ?"
הִסְכִּימוּ הַשָּׁלוֹשׁ עִם אֲחוֹתָן. קָמוּ וְהֵחֵלּוּ מְמָרְקוֹת בְּלַהַט אֶת הָאֲרִיחִים, הִתִּיזוּ מַיִם עַל הַכְּתָלִים, הֵסִירוּ הָאָבָק מִן הָאֲרוֹנוֹת וְהַשִּׁידוֹת, שִׁפְשְׁפוּ אֶת כָּל הַמַּרְאוֹת וְהִבְרִיקוּ אֶת כָּל הַשְּׁמָשׁוֹת, עַד אֲשֶׁר נִצְנְצוּ אֵלֶּה כְּיַהֲלוֹמִים.
אָמְרָה יַהֲלוֹמָהּ, "תֵּכֶף אַחֲרֵי שֶׁפִּיזַּרְתִּי בַּמִּטְבָּח אֶת עַנְנֵי הָאָבָק וְנִיגַּבְתִּי אֶת קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ שֶׁנִּטְווּ עַל שְׂרִידֵי הָאֲרוֹנוֹת, אֵרְעָה לִי לֹא אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר הִתְגַּלּוּת. רָאִיתִי בְּזִיכְרוֹנִי אֶת מַחְבֶּרֶת הָרֵצֶפְּטִים הַפְּתוּחָה שֶׁל אִמָּא, מֻנַּחַת עַל הַשַּׁיִשׁ הַנָּקִי".
הִנִּיחָה תִּפְאֶרֶת אֶת זְרוֹעָהּ בְּנַחַת עַל כִּתְפֵי יַהֲלוֹמָהּ כְּמִי שֶׁנִּמְלְאָה הַעֲרָכָה כְּלַפֵּי אֲחוֹתָהּ. אָמְרָה, "מִיָּד אַחֲרֵי שֶׁמָּחִיתִי אֶת שׁוֹבָל פְּסִיעוֹתַיי עַל הַשְּׁטִיחִים הַבְּלוּיִים וְהַמְּרֻפָּטִים שֶׁבַּחֲדַר יַלְדוּתִי, נִגְלָה אֵלַי מֵחָדָשׁ יָפְיָם כְּפִי שֶׁנִּגְלָה אֵלֵינוּ בְּיַלְדוּתֵנוּ. וְלֹא רַק יָפְיָם נִגְלָה אֵלַי, כִּי אִם גַּם רַכּוּתָם, בְּעֵת שֶׁהָיִינוּ מְשַׂחֲקוֹת אוֹ מִתְגַּלְגְּלוֹת עֲלֵיהֶם".
הֵנִיחָה עֲטֶרֶת בְּנֹעַם אֶת יָדָהּ עַל זְרוֹעוֹת אֲחוֹתָהּ תִּפְאֶרֶת, וְאָמְרָה, "כָּמוֹנִי כָּמוֹךְ, אֲחוֹתִי. רַק לְאַחַר שֶׁנִּגַּשְׁתִּי אֶל שֻׁלְחַן הָעֵץ הָאָרֹךְ וְהֵסַרְתִּי מֵעָלָיו אֶת שִׁכְבַת הָעֹבֶשׁ, גִּלִּיתִי סִימָן שֶׁנֶּחְרַת עָלָיו וּלְעוֹלָם לֹא יִמָּחֶה, וְהוּא זִיכְרוֹן יַלְדוּתֵנוּ".
אָמְרָה חַנָּה, "אֲנִי מַסְכִּימָה עִם כֻּלְּכֶן. הַמַּסְמֵר אֲשֶׁר הָיָה עַל הַקִּיר וְנוֹתַר תָּקוּעַ, הִבְהִיר לִי אֶת הַהֵפֶךְ מִמָּה שֶׁרָאִיתִי. הֵבַנְתִּי כַּמָּה עָמֹק אֲנַחְנוּ נְעוּצוֹת בַּבַּיִת הַזֶּה".
בָּכוּ אַרְבַּע הָאֲחָיוֹת, בָּכוּ הָאַחַת עַל כִּתְפֵי רְעוּתָהּ, וְגָלְשׁוּ הַדְּמָעוֹת מֵעֵינֵיהֶן וְיָרְדוּ אֶל הָרִצְפָּה, וְהוּטְחוּ עַל הָאֲרִיחִים כְּאַשְׁדֵי מַיִם עֲצוּמִים הַמַּשְׁלִיכִים עַצְמָם עַל צַלְעֵי הֶהָרִים, וּנְהָרוֹת רַבִּים שֶׁל דְּמָעוֹת מְלוּחוֹת נִשְׁפְּכוּ וְנִשְׁטְפוּ הַחוּצָה, וְאִתָּם נִשְׁטַף גַּם הַוִּיכּוּחַ וְנִתְקַבְּלָה הַהַחְלָטָה.
יָמִים רַבִּים אַחֲרֵי כֵן עוֹד טָרְחוּ אַרְבַּע הָאֲחָיוֹת לְהַשְׁמִישׁ וּלְהַבְרִיק אֶת הַבַּיִת. וְלֹא רַק שֶׁלֹּא מָכְרוּ אוֹתוֹ, אֶלָּא אַף הִשְׁקִיעוּ בּוֹ אֶת מִרְצָן, וְנָתְנוּ בּוֹ אֶת רְצוֹנָן וְשָׁפְכוּ עָלָיו אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה בְּכִיסָן. חִדְּשׁוּ אֶת פָּנָיו.
מֵאָז חָלְפוּ שָׁנִים רַבּוֹת. חַיָּב אָנֹכִי לְסַבֵּר אֶת אָזְנֵיכֶם.
מֵאָז, אַחַת לְשָׁנָה, נָהֲגוּ אַרְבַּע הָאֲחָיוֹת לָשׁוּב וְלָשֶׁבֶת בְּבֵית אִמָּן שֶׁעַל הַגִּבְעָה הַיְּרֻקָּה. וְהָיוּ עוֹלוֹת אֵלָיו הָאַרְבַּע, שָׁנָה אַחַר שָׁנָה, כָּל שָׁנָה, וְהָיוּ מַעֲלוֹת בּוֹ זִיכְרוֹנוֹת, וּמִתְגַּעְגְּעוֹת בְּיַחַד בֵּין כְּתָלָיו.
וְאִם סַקְרְנִים אַתֶּם לָדַעַת,
הֲרֵי שֶׁהַבַּיִת בַּמּוֹשָׁבָה הַזְּעִירָה שֶׁבִּקְצֵה הָאָרֶץ עֲדַיִן עוֹמֵד עַל אוֹתָהּ נַחֲלָה,
עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
סיפור מאוד יפה ומעניין עם הרבה תובנות.
השבמחק