ד״ר עופר חן, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב
וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ (בראשית ד)
בְּכַפַּי עָפָר וּבְלִבִּי כְּמִיהָה.
בִּקַּשְׁתִּי קִרְבָה, וְלֹא שָׂכָר,
מַבָּט אֶחָד מֵאֶל נִסְתָּר.
וּפָנִיתָ לֵהָבֵל בְּרָצוֹן בּוֹעֵר,
וְלִבִּי שֶׁתַּת כְּנָהָר סוֹעֵר.
יְסוֹדֵי הָאֲדָמָה רָעֲדוּ מְקַנֵּאתִי,
כִּי הָבֵל נִשָּׂא מִפְּרִי יוֹזַמְתִּי.
נָע וָנָד בְּלִי אֶרֶץ, בְּלִי מָנוֹחַ לְרַגְלַי,
מְגֹרָשׁ מֵאַל שֶׁהֵסֵב פָּנָיו מֵעָלַי.
זְעָקָה פִּלְּחָה לָהּ מִבֵּין שְׂפָתַי:
'אֲנִי קִרְבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב',
וְכָל שֶׁבִּקַּשְׁתִּי אוֹתָךְ לֶאֱהֹב.
שַׂמְתָּ לִי אוֹת הֲגַנָּה מִיִּסּוּרִים,
צֵל רַחֲמֶיךָ עַל מִצְחִי חֲקוּקִים.
הָאוֹת בְּמִצְחִי לֹא כֶּתֶם כְּלִמָּה,
אֶלָּא חֶסֶד נִסְתָּר בְּחַיֵּי אֲפֵלָה.
גָּרוּשׁ מִפָּנֶיךָ, וְנַוָּד נוֹתַר,
עוֹדֶנִּי מְיַחֵל לְאֵל נִסְתָּר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.