שבר חרס שגודלו כ- 2.5 ס"מ התגלה במסגרת סינון רטוב שנערך ב"חוויה הארכיאולוגית" שבגן לאומי עמק צורים (צפונית לעיר דוד) – פרויקט משותף לרשות הטבע והגנים ולעמותת עיר דוד. הוא נושא כתובת בכתב יתדות בשפה האכדית. זוהי הכתובת האשורית היחידה מתקופת בית ראשון (המאות ה-8 עד ה-7 לפנה"ס), שנמצאה בעיר.
צילום: אליהו ינאי, עיר דוד. טביעת החותם האשורית
לדברי ד"ר איילה זילברשטיין, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות: "הכתובת מספקת עדות ישירה להתכתבות רשמית בין האימפריה האשורית לבין ממלכת יהודה. התגלית מחזקת את הבנתנו בנוגע לעומק דריסת הרגל האשורית בירושלים, ולמידת השפעתה על ההתנהלות בעיר. בנוסף, היא מרחיבה את הידע על מעמדה של השכונה החדשה שהתפתחה באותם ימים על מורדות הגבעה שממערב למקדש. נראה, כי אזור זה שימש מוקד לפעילותם של שרים ואישים רמי דרג".
ד"ר פיטר זילברג וד"ר פיליפ ווקוסבוביץ סוברים ששבר הכתובת היה חלק מבולה מלכותית - טביעת חותם שנועדה לחתימת איגרת או משלוח רשמי מטעם חצר המלכות האשורית. "בולות מסוג זה, נשאו טביעה שלעיתים לוותה בכתובת קצרה, שהסבירה את תוכן המשלוח או את יעדו בכתב היתדות האשורי, והן נבדלות בגודלן ובצורתן מן הבולות המקומיות המוכרות ביהודה", מסבירים האשורולוגים.
ניתוח שבר הכתובת ותוכנה מחזק את ההשערה שהמסמך החתום עוסק בעיכוב בתשלום מס או חובה אחרת. הכתובת מציינת תאריך יעד– א' בחודש אב, ומזכירה במפורש קצין מרכבה ("האוחז במושכות" בשפה האשורית). תואר זה מצביע על אישיות רמת דרג, שבאחריותה העברת מסרים רשמיים מטעם בית המלוכה, ודמות כזו מוכרת היטב מן הארכיונים של המינהל האשורי.
על אף ששבר הכתובת לא כולל אזכור מפורש לשמו של מלך יהודה אליו יועד המשלוח, ההקשר הכרונולוגי והטקסט החלקי מאפשרים להניח כי הוא נשלח לחצרו של אחד ממלכי יהודה, חזקיהו, מנשה, או יאשיהו בראשית מלכותו, שבתקופתם הייתה יהודה ממלכת חסות של אשור. פריטים מסוג זה שימשו אמצעי תיווך בין שליחי השלטון האשורי לשרי יהודה, והעבירו הוראות רשמיות ודרישות מס.
"אף שאין בידינו לקבוע אם מדובר בעיכוב טכני או בצעד יזום בעל משמעות מדינית, עצם קיומה של פנייה רשמית מסוג זה עשוי להעיד על נקודת חיכוך מסוימת בין יהודה לבין השלטון האימפריאלי", אומרים החוקרים. אחד מכיווני המחקר שנבדקים הוא שטביעת החותם המלכותית נשלחה ליהודה בתקופתו של סנחריב מלך אשור, היות שמאפייני הכתובת, ותיארוכה לתקופת שלטונו של מלך זה או של אחד מצאצאיו, עשויים אולי להדהד סיפור של מרד מיסים כדוגמת התיאור המקראי אודות מרד חזקיהו, עליו מסופר במלכים ב' (י"ח, ז'): "וימרוד במלך אשור, ולא עבדו".
בדיקה פטרוגרפית של הבולה הצביעה על כך שהיא לא יוצרה בירושלים, אלא נשלחה לכאן ממרחק רב, ככל הנראה מאחד המרכזים המנהליים של אשור כדוגמת נינווה, אשור או נמרוד.
לדברי ד"ר ענת כהן-וינברגר מרשות העתיקות, "בדיקת הרכב שבר הכתובת הראתה בבירור כי החומר שממנו יוצר שונה לחלוטין מחומרי הגלם המקומיים, ששימשו לייצור כלי חרס, בולות ותעודות טין בירושלים ובדרום הלבנט. לצד זאת, הרכב המינרלים של הבולה תואם באופן כללי את הגיאולוגיה של אזור אגן החידקל, שבו שכנו הערים המרכזיות של הממלכה האשורית כדוגמת נינווה, אשור או נימרוד. בימים אלה מתבצע ניתוח כימי של הרכב הבולה בשיתוף ד"ר יהודית הרלבן מהמכון הגיאולוגי, במטרה לקבוע במדויק את מקור הייצור."
החוקרים מוסיפים, כי "מדובר בשבר קטן בעל משמעות רבה. הממצא פותח צוהר להבנת הקשרים המדיניים והמנהליים בין יהודה לאשור, והוא עדות ראשונה מסוגה לתקשורת הרשמית, ואולי אף המתוחה, שהתנהלה בין ירושלים לבין המעצמה החזקה ביותר בתקופה בה אנו דנים".
הכתובת תוצג לציבור לראשונה ביום ה' הקרוב 23/10 בכנס "חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה" של רשות העתיקות, האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת תל אביב, בקריה הלאומית לארכיאולוגיה ע"ש ג'יי וג'יני שוטנשטיין בירושלים.
מסקרן מאד! הקשר לתקופה הספציפית הזו ממש מרגש. דוד כהן-צמח
השבמחק