הרצל חקק, משורר
אֲנִי מַתְחִיל. כָּךְ יָדַעְתִּי שֶׁיִּקְרֶה.
מַתְחִיל לְהִתְפּוֹרֵר. כֹּחוֹתַי בִּי נִפְרָדִים.
רְכִיב וְעוֹד רְכִיב. וְכֹחַ הַשָּקּוּל. הֵיכָן
הַכֹּחַ הַשָּׁקוּל. לְאָן יָרוּץ הַדָּם.
עִמִּי כֻּלָּם עַתָּה. כָּל כְּאֵבַי הַבּוֹדְדִים.
דָּבָר לֹא נֶעֱלַם. אֶבְכֶּה אֶבְכֶּה וְרַק
לִבִּי שׁוֹמֵעַ חֶרֶשׁ. אֲנִי שׁוֹקֵק צוֹעֵק
הוֹ, אֱלֹהִים. חַזְּקֵנִי אַךְ הַפַּעַם.
וְעַכְשָׁו, כֵּן, עַכְשָׁו.
אֶרְאֶה בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָּדוֹל. הֵן אַתָּה
יָדַעְתָּ כִּי הָיִיתִי כְּאֶחָד הָאָדָם.
הֵן לֹא שָׁאַלְתִּי עוֹד וְלֹא בִּקַּשְתִּי רַב.
רַק כֹּחַ תַּחַת שֶׁבַע מַחְלָפוֹת
וְשׁוֹק עַל יֶרֶךְְ כָּל הַמַּכְאוֹבוֹת.
אֲנִי מַתְחִיל.
רֶכֶב וְעוֹד רֶכֶב. וְהַשֶכֶב.
וְרֵיחֲיךְ.
עַזִּים מִמָּוֶת מִמְתָּקַיִךְ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.