יובל חייקין
ירושלים כמרכז רוחני קדוש במשך מאות שנים, הילכה מאז ומעולם קסם על מאמינים רבים. תסמונת ירושלים היא תופעה שיגעונית שלוקים בה אנשים המגיעים לעיר ירושלים ומאמינים כי ניסכו בהם כוחות אלוהיים. [ראו לאחרונה ספרו של הפסיכיאטר אליעזר ויצטום, ירושלים של קדושה ושיגעון - צליינים, הוזים, משיחיים, רמות השבים תשע״ד]. אספר עתה על תסמונת ירושלים הפרטית שלי.
התגלית המסעירה ביותר שנפלה בחלקי קשורה בהיסטוריה ובאגדות עתיקות. אינני בטוח שאוכל להעביר לקהל שלי את תחושת העוצמה שחוויתי, היות שההיסטוריה והאגדות האמורות, כמו גם האווירה הכללית, עשויות להיות מרוחקות מאד מאלה הרווחות כאן ועכשיו.
התגלית התרחשה באחד משערי הר הבית בירושלים. היה זה יום ששי, 25 ביולי 1986 (י"ח בתמוז ה'תשמ"ו). הוטל עלי לבצע איזושהי עסקה עם יהודי שהתנחל ברובע המוסלמי בעיר העתיקה של ירושלים. היות שהקדמתי לפגישה והוא טרם הגיע, יצאתי לטיול קצר ומצאתי עצמי לנוכח שער הר הבית. באותו בוקר חשבתי הרבה על הנביא ירמיהו. שני אנשים ניצבו בשער. מימיני עמד מורה דרך ומשמאלי שוטר. שניהם ערבים, אך העברית בפיהם היתה רהוטה. מורה הדרך הציע לי סיור במסגדי הר הבית תמורת חמשת אלפים שקלים ישנים, אבל לא היה לי זמן. במקום זאת, מכיוון שלא מצאתי משהו יותר חכם להגיד, שאלתי אותו מה אומר הקוראן (הספר הקדוש של המוסלמים) על הנביא ירמיהו. הוא ענה לי שהנביא ירמיהו מעולם לא היה קיים. תשובתו הרגיזה אותי, אז המשכתי לשאול על ישעיהו ועל יחזקאל, והוא ענה שרק מה שאמר מוחמד – הנביא האחרון והגדול מכולם – נכון, ומכיוון שאלה שעליהם דיברתי אינם מופיעים בקוראן הרי שמעולם לא היו קיימים. זה ניראה לי חסר ביסוס לחלוטין, אז שאלתי אותו כיצד יתכן שהתנ"ך – בו כל הנביאים האלה מוזכרים – שנכתב לפני הקוראן, אינו נחשב כעדות מוצקה. אלא שאז התערב השוטר ודרש שאציג בפניו את תעודת הזהות שלי (בהתאם לחוק הישראלי כל אחד חייב לשאת כזאת). הוא הביט במסמך הישן והבלוי שהגשתי לו והזהיר אותי שיש בכוחו לאסור אותי לאלתר והציע לי לעזוב את המקום מיד. פניתי אל עבר מורה הדרך, אך הוא כבר לא היה שם. הסתובבתי חזרה אל השוטר, אך גם הוא נעלם. בתוך דקות ספורות פגשתי את זה שאיתו הייתי אמור להיפגש ואמרתי לו שלדעתי המוסלמים הקדומים הינם צאצאי עשרת השבטים האבודים. הוא הביט בי כאילו הייתי מטורף. בהזדמנות הראשונה הלכתי לספריה באוניברסיטה ומצאתי כי אכן קיימת הפרדה חותכת חדה וברורה: כל האנשים והמאורעות אשר עברו מן התנ"ך לקוראן הופיעו ללא יוצא מן הכלל בתקופה שקדמה לגלות אשור.
חלקתי את תגליתי עם מספר לא קטן של משכילים בישראל, אבל אף לא אחד מהם גילה עניין עמוק, אם בכלל. שאלתי מומחים בקוראן על ההפרדה החותכת הזאת, אך הם כלל לא הבחינו בה. בתחילה לא שמרתי על זהירות אקדמית ונחפזתי לקפוץ למסקנה כי הערבים הקדומים יצאו מעשרת השבטים האבודים אך, גם אם לא כן הוא, יש בתגליתי חשיבות גדולה מאד. היא מראה כי המוסלמים אכן קיבלו את מסורתם ואת דתם מן העברים, אך לא מן היהודים, והיא למעשה מאששת את האמת שמאחורי האגדה על עשרת השבטים האבודים.
אני לא דתי, ומעולם לא חשתי צורך להאמין בישות עליונה. בדרך כלל אני משתדל לומר דברים בשפה פשוטה ואינני נוהג להשתמש בדימויים הלקוחים מתחומים אחרים, אך כדי לתאר את גודל תחושתי ברגע ההוא אומר כי ראיתי עצמי כנביא ואת שני האנשים בשער הר הבית כמלאכים שנשלחו אלי מאלוהים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.