אבינעם מן, מתמטיקאי, האוניברסיטה העברית
אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר,
אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַתַּעַר,
אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַצַּעַר.
אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַתַּעַר,
אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַצַּעַר.
אַל תִּשְׁלַח לַצַּעַר נַפְשְׁךָ,
אַל תִּשְׁלַח לָעֶצֶב יַלְדְּךָ,
אַל תִּשְׁלַח לַחֹפֶשׁ יוֹנָתְךָ,
אַל תִּשְׁלַח לְחִפּוּשׂ עוֹרְבְךָ.
שׁוּט לְךָ בְּתֵבָתְךָ,
אַל תִּשְׁלַח לָעֶצֶב יַלְדְּךָ,
אַל תִּשְׁלַח לַחֹפֶשׁ יוֹנָתְךָ,
אַל תִּשְׁלַח לְחִפּוּשׂ עוֹרְבְךָ.
שׁוּט לְךָ בְּתֵבָתְךָ,
נוּם לְךָ בְּאָהָלְךָ,
אַל תְּקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה,
אַל תַּפְנֶה אֵלֶיהָ תְּחִינָתְךָ,
הַנַּח אֶת סְדוֹם לְגוֹרָלָהּ.
אַל תְּקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה,
אַל תַּפְנֶה אֵלֶיהָ תְּחִינָתְךָ,
הַנַּח אֶת סְדוֹם לְגוֹרָלָהּ.
הַנַּח לַצִּפּוֹר בֵּין הַבְּתָרִים,
יֵרֵד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים,
תְּהִי אֶרֶץ כְּנַעַן לָאֱמוֹרִים,
מַה לְךָ וְלַנִּבְחָרִים.
יֵרֵד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים,
תְּהִי אֶרֶץ כְּנַעַן לָאֱמוֹרִים,
מַה לְךָ וְלַנִּבְחָרִים.
הַנַּח לַסְּנֶה וְיִבְעַר,
אַל תִּגַּשׁ אֶל הָהָר,
אַל תִּתְבּוֹנֵן בַּקּוֹלוֹת,
אַל תַּקְשִׁיב לַמַּרְאוֹת,
יְדַבֵּר הָאֵל אֶל הַחוֹלוֹת.
אַל תִּגַּשׁ אֶל הָהָר,
אַל תִּתְבּוֹנֵן בַּקּוֹלוֹת,
אַל תַּקְשִׁיב לַמַּרְאוֹת,
יְדַבֵּר הָאֵל אֶל הַחוֹלוֹת.
כִּי אֵין מִפְלָט מִן הַגּוֹרָלוֹת.
אהבתי את השיר מקריאה ראשונה וגם שניה ושלישית. לדעתי, המשורר (שאינני מכיר אותו) נתן ביטוי יפה למתח שבין בחירה חופשית לגזרה קדומה. בסופו של דבר ברור שלדעתו אין מקום במציאות לבחירה חופשית- "כי אין מפלט מן הגורלות", כנאמר בשורה האחרונה. גם במרכזו של השיר יש ביטוי לכך: "הנח את סדום לגורלה". במדעי הטבע ישנה היום נטיה ברורה לתפיסה הדטרמיניסטית, אני כשלעצמי עדיין מאמין שהמציאות שלנו מורכבת מגורל ומבחירה חופשית. את הנחת היסוד הזו אני מנסה לבסס בשיעורי "אדם וגורלו - גזירה או בחירה?" במכון כרם. דוד כהן-צמח
השבמחקמתקשה להגיב לשאלון. אהבתי את השיר של אבינועם. שיר אמנם מתריס. המשורר מצביע על דרך של בחירה חופשית לא מותנית באמונתו באל, לא מונחית לא על ידי אדם ולא על פי צווי האל. מיותר ואין כל טעם לפנות אל האל כפי שנכתב בשורה "יְדַבֵּר הָאֵל אֶל הַחוֹלוֹת". בכל מקרה האדם אינו יכול לנתב את מסלול חייו ואת גורלו כסלול מראש, תפיסה דטרמיניסטית מובהקת "אין מפלט מן הגורלות" על כן עדיף לו לאדם "נוּם לְךָ בְּאָהָלְךָ,".
השבמחקלדעתי, המשורר מבחין בין תפיסת ה"בחירה" לתפיסת "הגורל" ולפי השורה האחרונה תפיסת הגורל היא הנכונה ו"אין מפלט" ממנה. (יהדות מול התפיסה היוונית-רומית? -אולי.)
השבמחקשיר קיצוני
השבמחק1.מזלזל באלוהות ״ידבר האל אל החולות״ ״אל תקבל פני שכינה״
2. מבטל את חופש הבחירה בחיים״כי אין מפלט מן הגורלות״
3. עלול לדחוף תלמידים צעירים לחוסר מוטיבציה דתית וגם חילונית
מזכיר את הטרוף של פרידריך ניטשה ב״כה אמר זרתוסטרא״
שיר מצוין. מתכתב היטב עם החטוטרת של העקידה שאנו נושאים על גבנו בעידוד הגלות ומתקשים להיפרד ממנה.
השבמחקלא ברורה החטוטרת.
מחקהעקידה מלמדת שאין להקריב את הזולת על מזבח אמונתך.
קריאת חופש מהדהדת.
תשובתו של שמעון בארי:
מחקקותי רוזנפלד8 במאי 2018 בשעה 15:54
לא ברורה החטוטרת. העקידה מלמדת שאין להקריב את הזולת על מזבח אמונתך. קריאת חופש מהדהדת.
תשובה:
יהודה עמיחי מתוך "פתוח סגור פתוח"
קַח אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, וְהַעֲלֵהוּ לְעוֹלָה, כָּךְ אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם. וַאֲנַחְנוּ קוֹרְאִים לוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ. אֵיזֶה אָב הוּא לָנוּ, שֶׁהָיָה מוּכָן לְהַקְרִיב אֶת בְּנוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ! דָּבָר אַחֵר, אֱלֹהִים לֹא יָדַע אַהֲבָה לְבָנִים, אֲבָל הוּא יָדַע אַהֲבָה לֶהָרִים וּמִכָּל הֶהָרִים אָהַב אֶת הַר הַמּוֹרִיָּה הַר יְחִידוֹ, אֲשֶׁר אָהַב וְלָכֵן עָשׂוּ עָלָיו אֶת הָעֲקֵדָה וְאֶת בָּתֵּי הַמִּקְדָּשׁ.
קטע 20 מתוך השיר: 'תָּנָ"ךְ תָּנָ"ךְ, אִתָּךְ אִתָּךְ, וּמִדְרָשִׁים אֲחֵרִים'
עקידת יצחק היא סטייה קשה מן האמונה היהודית. עד כדי כך קשה שכל יום כיפורים אנחנו משתמשים בה כראיה לאי צדקת הבורא שאנו שמים על כפות המאזניים כנגד החטאים השנתיים שלנו.
גם חז"ל לאורך הדורות הבינו את הדבר הנורא וכן גם משוררי ימי הביניים.
יש הטוענים כמוך ש"העקידה מלמדת שאין להקריב את הזולת..." ויש גם כאלה שמנסים לקדש את העקידה וקוראים לה "קידוש השם". כשאומרים "קידוש השם" מקדשים את חללי המלחמות "קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים" ומקדשים את המטרה של כיבוש הארץ. זה אמנם מנוגד לחלוטין לרוח היהודית, אבל זה לא מפריע אותם לעודד עוד ועוד צעירים ללכת וליפול במלחמות ברירה למען כרישי נדלן שאומרים את כל הברכות בבוקר.
פרופ׳ יעל שמש:
השבמחק׳ הזדהיתי עם השיר בכל הנוגע לעקדת יצחק, אך השיר גורף מדי, כאשר הוא קורא לניתוק הקשר עם האל לגמרי. אף לא הבנתי את הסיום ב"אין מפלט מן הגורלות". אם אין מפלט - מה טעם לקרוא שלא להאזין לדבר האל? נראה לי שיש כאן סתירה בין עמדת השיר ובין סיומו׳.