קריאה ספרותית-תיאולוגית במגילת רות מאת יעל ציגלר

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ספרי מגיד, הוצאת קורן

על: יעל ציגלר, רות מניכור למלוכה, מאנגלית: ברוריה בן-ברוך, ספרי מגיד, הוצאת קורן, ירושלים 2018, 519 עמודים

לספר חמישה שערים: פרק מבואי שעוסק במתודולוגיה ואחריו ארבעה שערים, שכל אחד מהם מוקדש לאחד מארבעת פרקי מגילת רות, וכותרת בראשו:

פרק א: טרגדיה

פרק ב: מחיה - פתרון לטווח קצר

פרק ג: צאצאים - פתרון ארוך טווח

פרק ד: הפתרון.

הספר נחתם באחרית דבר ואחריה רשימת ביבליוגרפית עשירה (עמ׳ 519-505). 

הספר עוסק בניתוח ספרותי של מגילת רות בשיטת הקריאה הצמודה. הוא מתמקד במילים נבחרות, בתחביר, בסדר שבו מופיעים המשפטים והרעיונות, באמצעים הרטוריים של הכתוב כמו השמטות, הבדלים דקים וכפלי משמעות, ועומד על טכניקות ספרותיות כמו שימוש במילים מנחות וביטויי מפתח, משחקי מלים ורמזים לשוניים. הנחת היסוד של הספר היא שהמגילה מודעת לספרים אחרים שבקנון, וזה פותח לפניו שער לכניסת שפע מקבילות לדיוניו, ובראשן סיפור בנות לוט ואביהן, סיפור תמר ויהודה וסיפור שמשון. 

הספר משלב בין הגישה המסורתית ללימוד המקרא, שמרבה להדרש לספרות המדרשית ולפרשנות הקלאסית למקרא, עם הגישה הספרותית, כפי שהיא מתבטאת אצל חוקרים כמו אורי (רוברט) אלטר, מאיר שטרנברג, אדל ברלין או שמעון בר-אפרת. אבל יש היררכיה: המקורות המסורתיים באים בגוף הדיונים בעוד שהמקורות האקדמיים נתחבים בדרך כלל להערות השוליים.

הספר רואה במגילת רות כתבי קודש וחותר לחשיפת משמעותו הדתית לקוראים בני זמננו. כל האמצעים האמנותיים שבמגילה הם, על פיו, מוכווני מטרה: ׳לתאר מערכת יחסים שלמה בין רצון ה׳ לבין מעשי האדם׳ (עמ׳ 8). ציגלר מראה שהמגילה חותרת אל מלכות בית דוד שנועדה ליצור חברה צודקת שבה כל אדם יזכה לקבל את הגמול המגיע לו, וכל סכסוך ומתח יתפוגגו או ייפתרו על ידי המלך. למגילה יש על כן תכלית חינוכית - לחנך את העם לקראת הקמתה של חברה מוסרית ויראת שמים שרגישה לגר ליתום ולאלמנה.

במגילת רות אין מאורעות גדולים או ניסים מפוארים. היא סיפור צנוע שמתעד חיי שיגרה בתקופת השופטים, המתאפיינת בניכור חברתי ובאדישות לזולת. רות ובועז הפכו את הכיוון השלילי הזה כשפעלו על פי צו מצפונם, ובמעשים קטנים של חסד ואנושיות עלה בידם לשנות את מהלך ההיסטוריה ולהשיב לאומה את התקווה ואת האחדות.

מגילת רות היא מוקד לנושאים חשובים רבים: מעורבות ה׳ בענייני האדם, המלוכה, הגאולה, היחס לזולת, חסד, נאמנות, לכידות חברתית, הנהגה אידאלית, היחסים בין שמות, זהות וייעוד, ברכות, ברכת אברהם והקשר בין פוריות האדם והאדמה, ובניית בית (=משפחה). 

ציגלר מרבה להשתמש בשמות תואר מעצימים כדי לבטא את התפעמותה מהמגילה. המגילה היא ספר ׳נפלא׳ והדמויות המובילות את עלילתה הן ׳דמויות מופת׳, שיש להפיק מהן לקחים לחיי ישראל בת זמננו.  

כדי לחדד את גישתה של ציגלר אציין, שגישת סיפרה רחוקה ת״ק פרסה מגישת ביקורת המקרא. ביקורת המקרא מנסה להצניע ככל האפשר את עמדתו האישית של החוקר כלפי התכנים הנחקרים על ידיו, אם ישנה כזאת, ונמנעת מעיסוק ברלוונטיות שלהם לנמענים בני זמננו. חקר המקרא הביקורתי מבוסס על גישה פילולוגית היסטורית השואפת להבין את המקרא על רקע זמנו ומקומו ונמנעת מלהכליל בשיקוליה מגמות דתיות או חינוכיות שקשורות לקוראים בני זמננו. באמצעות שימוש רציונלי בבחנים לשוניים, סגנוניים, רעיוניים והיסטוריים, ברור הנוסח, ודיונים משווים למידע רלוונטי מתרבויות עמי האזור, ולממצאי התרבות החומרית, היא מנסה לחשוף רבדים שונים בספרות המקראית המלמדים על שלבי התהוותה, הרכבה, מחבריה, עורכיה, זמנם ונסיבותיהם. זוהי גישה דיאכרונית השונה מהגישה הסינכרונית המנחה את הדיונים בספרה של ציגלר. 

מטרת המגילה לפי ציגלר היא להדגיש את חשיבותו של החסד, ובמיוחד את סוג החסד החיוני ליצירתה של שושלת בית דוד ולקיומה. ׳נישואיהם של רות ובועז הם ניסיון לגבש שושלת מלוכה שמנחה אותה עיקרון של חסד אלטרואיסטי, מלוכה הממגרת את השחיתות ומנהיגה את עם ישראל לקראת הגשת יעדיו הנעלים׳ (עמ׳ 26).
הספר מאורגן היטב ומנוסח בבהירות רבה. 

ד״ר יעל ציגלר היא מרצה בכירה לתנ״ך במכללת הרצוג ובמת״ן.