נקמת דם - עדות ארכאולוגית מהמאות י-יא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

משמאל לימין: פרופ׳ זיסו, ד״ר נגר וד״ר כהן עם הגולגולת.
צילום: חן גלילי אוניברסיטת תל אביב

במקרא משתקפת התפיסה לפיה אנשים קרובים לאדם שנרצח אחראים לגאולת דמו השפוך. 

הנה דוגמאות ספורות, שכמובן אינן מנסות להקיף את כל החומר העצום בנושא זה, להשתקפות נוהג גאולת הדם במקרא. כמה סיפורים המשובצים בהיסטוריוגרפיה המקראית משקפים את המנהג הזה. דוד אומר לנער העמלקי שהודה בהמתת שאול: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד: דָּמְיךָ עַל רֹאשֶׁךָ, כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ לֵאמֹר, אָנֹכִי מֹתַתִּי אֶת מְשִׁיחַ ה'" (שמ״ב א, טז), וכשנודע לו שאיש-בשת בן שאול נרצח הוא הכריז:"אַף כִּי אֲנָשִׁים רְשָׁעִים הָרְגוּ אֶת אִישׁ צַדִּיק בְּבֵיתוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְעַתָּה הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם, וּבִעַרְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ" (שמ״ב ד, יא-יב). יואב בן צרויה הרג את אבנר בן נר כנקמה על הריגת עשהאל אחיו: "וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ וַיָּמָת בְּדַם עֲשָׂהאֵל אָחִיו" (שמ״ב ג, כו-כז). דוד ציווה על שלמה בנו לנקום את דמם של אבנר ושל עמשא בן יתר, ושלמה שלח את בניהו בן יהוידע כדי להרוג את יואב. "וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וּפְגַע בּוֹ וּקְבַרְתּוֹ וַהֲסִירֹתָ דְּמֵי חִנָּם אֲשֶׁר שָׁפַךְ יוֹאָב מֵעָלַי וּמֵעַל בֵּית אָבִי. וְהֵשִׁיב ה' אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים מִמֶּנּוּ וַיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב, וְאָבִי דָוִד לֹא יָדָע אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל וְאֶת עֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר שַׂר צְבָא יְהוּדָה". (מל״א ב, לא-לב). האשה התקועית ביקשה הגנה לבנה מפני גואל הדם, בסיפור שסיפרה לדוד כדי לאפשר לדוד להשיב את אבשלום לירושלים אחרי שרצח את אמנון אחיו (שמ״ב יד), וישנו הסיפור על גדעון שהרג את זבח וצלמונע (גם) כנקמה על כך שהרגו את אחיו בני אמו (שופ׳ ח, יח-כא). בסיפור זה נשמע הד למנהג להביא את היד הכרותה של האויב כעדות להריגתו (שופ׳ ח, ו, טו. השוו שמ״א ה, ד). 
מהי העדות הארכאולוגית הקדומה ביותר באזורנו לנקמת דם? מחקר משותף לרשות העתיקות, אוניברסיטת בר אילן ואוניברסיטת תל אביב מגלה:  בחפירה שנעשתה במערה בהרי ירושלים, גילה פרופ' בועז זיסו מהמחלקה ללימודי א"י וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן גולגולת אדם ועצמות כף יד שתוארכו למאות 10–11 לספירה. העצמות זוהו על ידי ד"ר יוסי נגר, אנתרופולוג רשות העתיקות וד"ר חיים כהן מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית ואוניברסיטת תל אביב, כשייכות לגבר שגילו 25–40 שנים. בכיפת הגולגולת ניתן להבחין בשתי פגיעות טראומטיות שהחלימו - עדות לאירועים אלימים קודמים להם היה שותף הנרצח, וכן בחתך שנגרם סמוך לזמן המוות, ובמכת חרב קטלנית שגרמה למותו הוודאי והמיידי. 

בדיקה מורפולוגית של הגולגולת, מלמדת על דמיון משמעותי לאוכלוסייה הבדואית המקומית, שכפי הנראה נהגה במסורת של נקמת דם, עוד מהימים שלפני התמסדות האיסלאם. הדבר עולה בקנה אחד עם התובנה שבאותה תקופה, לפני כאלף שנים, אזור הרי יהודה יושב על ידי אוכלוסיה בדואית שהגיעה לכאן מירדן ומצפון ערב. 

מסמך מתחילת המאה העשרים מספר על רוצח שהציג לפני משפחתו גולגולת וכף ימין של אדם שרצח כדי להוכיח שביצע את מצוות הנקמה. ובדיוק חלקי גוף אלה התגלו במקרה הנוכחי. מאחר שמדובר באדם שהסתבך בעבר באלימות עד שמצא את מותו במכת חרב קטלנית, ניתן להסיק שנמצאה העדות הקדומה ביותר לנקדמת דם. 

 המחקר יוצג לראשונה ביום 17.5.2018 בקונגרס הארכיאולוגי ה-44 שיתקיים באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, בשיתוף רשות העתיקות והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה.