חמישה משלים בהשראה מקראית

אלי יונה, משורר

התאנה; מלחמת השושנים; PICO DE ADAM ; עקידת יצחק וישמעאל; מרוץ השליחים: פרבולה

התאנה

לאורלי שמואלי

הָרִמּוֹן אָמַר: אֲנִי מֶלֶךְ.

הַזַּיִת: אֲנִי קָדוֹשׁ.

הַחִטָּה: אַף אֶחָד לֹא יִרְצֶה לֶאֱכֹל אוֹתִי.

הַשְּׂעוֹרָה: אַף אֶחָד לֹא יִרְצֶה לִשְׁתּוֹת אוֹתִי.

הַגֶּפֶן: אַף אֶחָד לֹא יִרְצֶה לֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לִשְׁתּוֹת אוֹתִי.

הַתָּמָר: אֲנִי עַצְמִי עָרֹם וְאֵינֶנִּי מַאֲמִין בִּלְבוּשׁ.

רַק הַתְּאֵנָה נְאוֹתָה לְכַסּוֹת אֶת מְבוּשֵׁיהֶם שֶׁל אָדָם וְחַוָּה.

כִּי אִנְּתָה לְגוּפָם כְּסוּת וּלְבוּשׁ אָמַר לָהּ אֱלֹהִים: 

לֹא יִשְׁבְּרוּ אוֹתָךְ כְּמוֹ הָרִמּוֹן.

לֹא יִרְמְסוּ אוֹתָךְ כְּמוֹ הַזַּיִת.

לֹא יִתְעַמְּרוּ בָּךְ כְּמוֹ בַּחִטָּה וְהַשְּׂעוֹרָה.

לֹא יִסְחֲטוּ אוֹתָךְ כְּמוֹ הַגֶּפֶן.

לֹא יַחְבְּטוּ בָּךְ כְּמוֹ בַּתָּמָר.

מלחמת השושנים

וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, פַּעֲמַיִם כִּי טוֹב,

שָׁתַל אֱלֹהִים אֶת הַשּׁוֹשָׁן בְּגַנּוֹ,

פַּעַם בְּלָבָן, פַּעַם בְּאָדֹם.

הִתְנַשֵּׂא הַלָּבָן עַל הָאָדֹם:

אֲנִי בָּא מִזִּיו פָּנָיו שֶׁל הָאֵל, 

מִן הָאוֹר שֶׁמִּלֵּא אֶת הָעוֹלָם,

וְאַתָּה מֵאַיִן? לָבֶטַח מִן 

הַחֹשֶׁךְ, לָכֵן אַתָּה 

כֹּה כֵּהֶה, אָפֵל וְקוֹדֵר.

הָאָדֹם לֹא נִשְׁאַר חַיָּב:

אֲנִי בָּאתִי מִדַּם הַתַּמְצִית 

שֶׁל אֱלֹהִים, מִן הַזּוֹרֵם 

בְּכָל עוֹרְקֵי הַחַיִּים, וְאַתָּה

סְתָם מַלְבִּין פָּנִים.

פָּנוּ לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

הֵשִׁיב לָהֶם: 

שְׁנֵיכֶם מִמֶּנִּי בָּאתֶם. 

אֲבָל הַקּוֹצִים, הוֹ, הַקּוֹצִים,

הַקּוֹצִים מִכֶּם בָּאוּ.

PICO DE ADAM 

עַל הַר גָּבוֹהַּ בְּצֵילוֹן

הִתְיַשֵּׁב אָדָם וּבָכָה

מִדִּמְעוֹתָיו נוֹצְרוּ נְחָלִים

מִנְּחָלָיו נוֹצְרוּ אַבְנֵי חֵן

סַפִּירִים אַחְלָמִים וְיַהֲלוֹמִים

וַאֲנָשִׁים אֲסָפוּם אֶל חֵיקָם

עַל מָה בָּכָה אָדָם

עַל שֶׁטָּעַם מִפְּרִי הַדַּעַת

דִּמְעוֹתָיו הָיוּ הוֹפְכוֹת לְרוֹשׁ

לֹא לַאֲבָנִים טוֹבוֹת

עַל גֵּרוּשׁוֹ מִגַּן עֵדֶן

דִּמְעוֹתָיו הָיוּ הוֹפְכוֹת לְקוֹצִים

לֹא לַאֲבָנִים טוֹבוֹת

עַל רְצִיחָתוֹ שֶׁל הֶבֶל

דִּמְעוֹתָיו הָיוּ הוֹפְכוֹת לְדָם

לֹא לַאֲבָנִים טוֹבוֹת

בָּכָה הָאָדָם עַל 

שֶׁאֵינוֹ אֶבֶן

עקידת יצחק וישמעאל   

 "האיל בא אחרון" (חיים גורי)

הָאַיִל נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ

וְאַבְרָהָם נֶאֱחַז בָּאַיִל

אֵין זֶה אֶלָּא סִימָן מִן הָאֵל

לָשִׂים אֶת תָּכְנִיתוֹ לְאַל

לְהַקְרִיב זָכָר תַּחַת בֵּן

לַעֲקֹד טְלָפַיִם וְלֹא כַּפַּיִם

קוֹל פְּנִימִי הָפַךְ שְׁמֵימִי

וְהַמַּאֲכֶלֶת אָכְלָה פְּנֵי מַלְאָךְ:

עֵקֶב אֲשֶׁר  לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹלִי 

וְחָשַֹכְתָּ אֶת בִּנְךָ יְחִידְךָ מִמֶּנִּי

יַעַקְדוּ שְׁנֵי בָּנֶיךָ זֶה אֶת זֶה 

עַד קֵץ כָּל הַזֶּה וְהַזֶּה!

מרוץ השליחים: פרבולה

אברהם אמר, ריבוני, הראה לי כיצד תחייה את המתים, אמר אלוהים, קח ארבעה מיני עופות והטה אותם אליך והנח כל בתר מבתריהם על הר. אחר קרא אליהם ויבואו רצים אליך. (מתוךְ סורה 2 בקוראן)

אַבְרָהָם נָטַל יוֹנָה, 

אַחֲרֵי כֵן עוֹרֵב, 

אַחֲרֵי כֵן תַּרְנְגוֹל, 

אַחֲרֵי כֵן טַוָּס, 

אַחֲרֵי כֵן בָּתַר אוֹתָם כְּמִצְוַת הָאֵל 

וֶהֱנִיחָם כְּסִדְרָם עַל הַר קָדְשׁוֹ. 

קָם הַטַּוָּס וְרָץ לִקְרַאת אַבְרָהָם, 

אַחֲרָיו הַתַּרְנְגוֹל, 

אַחֲרָיו הָעוֹרֵב 

וְאַחֲרָיו הַיּוֹנָה, 

שֶׁבְּרֹב בְּהִילוּתָהּ שָׁכְחָה אֶת כְּנָפֶיהָ 

מֵאָחוֹר. 

בֵּרֵךְ אַבְרָהָם אֶת הַטַּוָּס שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו רִאשׁוֹן 

וְאָמַר: 

הִנְּךָ זוֹהֵר כְּכוֹכָב הַצָּפוֹן הַמּוֹרֶה לַתּוֹעִים 

אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, 

וְגַם כַּאֲשֶׁר תְּסַמֵּא עֵינַיִם וְתִמָּאֵס עַל אֲחֵרִים, 

תַּמְשִׁיךְ לָלֶכֶת בְּגָאוֹן. 

מִי יִתֵּן וּבְנִי הָרִאשׁוֹן יִהְיֶה כָּמוֹךָ, 

רַק שֶׁלֹּא יִתְמַלֵּא רַהַב וְשַׁחַץ שֶׁל יֶלֶד בְּכוֹר. 

בֵּרֵךְ אַבְרָהָם אֶת הַתַּרְנְגוֹל שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו שֵׁנִי 

וְאָמַר: 

אַתָּה מְעוֹרֵר אֶת הָאֲנָשִׁים לַחַיִּים 

וְהֵם דָּנִים אוֹתְךָ לַמָּוֶת, וַעֲדַיִן, 

מִדֵּי יוֹם תָּשׁוּב וְתַעֲשֶׂה זֹאת מֵחָדָשׁ, 

גַּם אִם יִתְעַלְּמוּ מִמְּךָ רַבִּים 

וְיַתְמִידוּ בִּשְׁנָתָם הַבְּטֵלָה. 

מִי יִתֵּן וּבְנִי הַשֵּׁנִי יִהְיֶה כָּמוֹךָ, 

יָעִיר אֶת כָּל מָה שֶׁרָדוּם אֵצֶל הַבְּרִיּוֹת 

וְיָזִין אוֹתָם בְּטוֹב, עַל אַף כָּל הָרַע שֶׁיְּעוֹלְלוּ לוֹ.

בֵּרֵךְ אַבְרָהָם אֶת הָעוֹרֵב שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו שְׁלִישִׁי 

וְאָמַר: 

אַתָּה צוֹרֵם אֶת אָזְנֵי הַבְּרִיּוֹת וְהֵם יְרֵאִים אוֹתְךָ, 

כִּי אֶת כָּל הַמֵּת וְהַמְּנֻוָּן תְּנַקֵּר. 

הִנְּךָ אוֹת מְבַשֵּׂר רַע לְמִי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה טוֹב. 

מִי יִתֵּן וּבְנִי הַשְּׁלִישִׁי יְהֵא כָּמוֹךָ, 

יַשְׁחִיר אֶת פְּנֵי הָאֲנָשִׁים וְיַצְחִיר אֶת לִבָּם.   

בֵּרֵךְ אַבְרָהָם אֶת הַיּוֹנָה שֶׁהִגִּיעָה אֵלָיו בַּסּוֹף 

וְאָמַר: 

אַתְּ מְבִיאָה אִתָּךְ אֶת הַשֶּׁקֶט, 

אַךְ תָּמִיד תַּגִּיעִי אַחֲרוֹנָה. 

מִי יִתֵּן וּבֶן זְקוּנַי יְהֵא כָּמוֹךְ, 

צָחֹר וְטָהוֹר וּמַשְׁכִּין שָׁלוֹם.

שָׁאַל אַבְרָהָם "מִי יִתֵּן?", 

הֵשִׁיב הָאֵל "אֲנִי אֶתֵּן", הִבְטִיחַ וְקִיֵּם: 

לַטַּוָּס קָרְאוּ יִשְׂרָאֵל – וְהוּא אוֹר לַגּוֹיִים.

לַתַּרְנְגוֹל קְרָאוֹ יְשׁוּעַ – וְלוֹ כֶּתֶר דָּמִים.

לָעוֹרֵב קָרְאוּ מֻחַמַּד – וְהוּא מֶלֶךְ עֲרָב.

לַיּוֹנָה קָרְאוּ מָשִׁיחַ – וְעוֹד קוֹרְאִים.

"וְאוּלָם", קָרָא הַתַּרְנְגוֹל, "רַבִּים מִן הָרִאשׁוֹנִים 

יִהְיוּ אַחֲרוֹנִים וּמִן הָאַחֲרוֹנִים 

רִאשׁוֹנִים!"

הַטַּוָּס, הַתַּרְנְגוֹל וְהָעוֹרֵב עֲדַיִן מִתְחָרִים 

בֵּינֵיהֶם מִי קָרוֹב יוֹתֵר לְאַבְרָהָם:

עַד אֲשֶׁר יוֹנַת הַשָּׁלוֹם 

קְצוּצַת הַכָּנָף וַאֲכוּלַת הֶעָפָר 

תַּשִּׂיגֵם וְתַשְׁלִימֵם בַּסּוֹף.