יום שישי, 18 במאי 2018

בין שררה לשררה בין משה לבין יהושוע: וינייטת הפרדת הרשויות


יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

Photo by Steve Harvey on Unsplash

אין הדיון בהפרדת הרשויות עליהן עומדים בני האדם פוסק


סוגיה קטנה בתלמוד עוסקת במערכת היחסים המשולשת בין הרשות המולכת, הרשות השופטת ורשות הציבור. (המינוחים אינם זהים למינוחי מונטסקייה). המשטר הרצוי בעם ישראל לא הוגדר מלכתחילה על פי החלוקה הזאת. האומה יצאה לדרך כקונפדרציה של שבטים. לכל שבט היה נשיא, והנשיאים יחדיו, היו למועצה מייצגת של העם כולו, כפי שאכן הגיעו הדברים לביטוי הסוחף ביותר בפרשת המרגלים.  משה לא מלך עליהם. קונסטיטוציונית, אם מותר לומר כך, מלך ה' אלוקים, ומשה היה נביאו, ילוד האישה היחיד אשר הבין את לשון ה' ואת ציוייו, היחיד אשר יכול היה להביא את דבר ישראל, מלשונו של העם ללשונו של האלוקים, כפי שמסתבר מן הפסוק "לֹא-כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל-בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא.   פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ" (במדבר י"ב ז'-ח').  הוא לא נמשח למלך, ולא משח את יהושוע אחריו למלך אלא האציל עליו מרוחו.
 עם זאת, התורה הייתה ערה לעובדה כי העם יתבע כי משטרו יהיה משטר של מלוכה בראשו עומד מלך בשר ודם. הוא לא ידע לראות את עצמו כישות הכפופה דרך נביא  ישירות לקדוש ברוך הוא ומלשון הכתוב נראה בבירור כי ה' נכנע כביכול לכמיהה של העם להיות עם ככל העמים סביבו, והסכים להרשות לו להתנהל כמלוכה למן היום בו תושלם התנחלות בארץ כנען. הדברים באים לכלל ביטוי בהיר בדברים פרק ז', פסוקים י"ד-כ'. "יד כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי.  טו שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ  מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא.  טז רַק לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד.  יז וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד.  יח וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל-סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם.  יט וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם.  כ לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל". 
כמה דגשי עוגן בפסוקים האלה. האחד הוא,  שהמלוכה אינה מומלצת מלכתחילה אלא נענית בדיעבד, ורק כאופציה עם הכניסה לארץ. ביטוי לכך הם חילופי הדברים בין הרואה שמואל לבין ה' אחרי שתקפו עליו תביעות העם למלוכה. "  ד וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה.  ה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל-הַגּוֹיִם.  ו וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל-ה'. ז.  וַיֹּאמֶר ה' אֶל-שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ  כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם. " (שמואל א',ח', ד'-ו'). 
הדגש השני  הוא כי המלך ייבחר על ידי האלוהים. מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ. כן מפורש הלכה למעשה  על פי  גורל בו נלכד בסופו של דבר הנבחר על ידי אדון כל גורל, בדברי שמואל אל העם " כד וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-כָּל-הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר-בּוֹ ה' כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל-הָעָם וַיָּרִעוּ כָל-הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ" (שם,כ"ד). 
העוגן השלישי הוא שהמלך כפוף לתורה כפי שזו משתמרת ונלמדת על ידי הכוהנים. הוא מצווה לכתוב ספר תורה שיהיה עמו כל ימי מלכותו לאות ולערבות כי הוא כרשות מבצעת יבצע את הכתוב, כאמור לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם.  על פי פשוטם של דברי הכתוב, העם תבע מלך שיהיה גם רשות שופטת , 'שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל- הַגּוֹיִם ' , וההיענות היא לא, לא רשות שופטת, רק רשות מבצעת, 'אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם'! 
כך גם נפסקה הלכה לדורות "המלך לא דן ולא דנין אותו"  (סנהדרין משנה ב' בפרק ב' ) להוציא מלכי בית דוד שדנים ודנים אותם, וכן בדברי הרמב"ם " ( הלכות מלכים פרק ג' הלכה ז') "כבר ביארנו שמלכי בית דוד דנין אותן ומעידין עליהן , אבל מלכי ישראל גזרו חכמים שלא ידון ולא דנין אותו, ולא מעיד ולא מעידין עליו, מפני שלבן גס בהן ויבא מן הדבר תקלה והפסד על הדת". החשש הוא כמובן שאימת המלך תגבר על אימת הדין, דין האלוקים, ומלך שדיניו לא יהיו על פי תורה – יישמע, והחכמים הממונים על דין תורה-פסיקתם לא תישמע, והקלקול, לא רק לשעה אלא לדורות, יהיה חסר תקנה.  לראייה מביאים חכמים המעשה בעבדו של ינאי המלך. " מלכי ישראל מאי טעמא לא? - משום מעשה שהיה. דעבדיה דינאי מלכא קטל נפשא, אמר להו שמעון בן שטח לחכמים: תנו עיניכם בו, ונדוננו. שלחו ליה: עבדך קטל נפשא.  שדריה להו. שלחו ליה: תא אנת נמי להכא, 'והועד בבעליו', אמרה תורה,יבא בעל השור ויעמוד על שורו! אתא ויתיב. אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד, שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני האלוהים וגו'. אמר לו: לא כשתאמר אתה, אלא כמה שיאמרו חבריך. נפנה לימינו - כבשו פניהם בקרקע, נפנה לשמאלו - וכבשו פניהם בקרקע. אמר להן שמעון בן שטח: בעלי מחשבות אתם, יבא בעל מחשבות ויפרע מכם. מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע, ומתו, באותה שעה אמרו: מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו"  (סנהדרין י"ט, א'). 
הסיפור התלמודי חושף שתי עובדות, האחת גם במקום בו יש הפרדת רשויות יש מאבק כוחני על הבכורה השלטונית, וכיוון שהכוח המדיד הוא ביד המלך הנענה אמנם לבא למשפט אך מטיל שם אימה על השופטים, מתערב ה' באמצעות מלאכיו התערבות משונה. הוא מכה בשופטים שנכנעו ולא במלך שהטיל עליהם מוראו. האחריות רובצת על הנכנע ,בראש ובראשונה. העובדה השנייה היא שהמאבק בין העם שתבע מלך- שופט לבין הנבואה שהדירה את המלך משפוט, נמשך מימי שמואל עד לימי מלכות ינאי ועד לכל קונסטלציה שלטונית בכל עתיד.
העוגן הרביעי הוא כי מלך בשר ודם צובר כוח העלול לפתות אותו להתעלות מעל למידות הגודרות כל אדם להישאר לתוך התחומים המקובלים של ההגינות הבסיסית, של הצניעות, של ההסתפקות במועט, של אורח חיים במוכתב על ידי הרגש הטבעי של הצדק,  ועליו על כן לראות עצמו כפוף לצווי המוסר החלים על החברה בכל זמן, וביותר עליו לדעת כי אל לו להרשות לנטיות ליבו להטות את דברי הימים מן המתווה שהתוותה ההשגחה העליונה כביכול לישראל   כגון 'וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד'.
 על רקע הבירור המתומצת הזה, מתבהרת הסוגיה הנדונה שבמסכת סנהדרין דף ח' עמוד א',  כסוגיה המביעה עמדה חד משמעית בהוויית המתחים בין הרשויות.  היא מתבוננת ברצף הפסוקים הבאים ומאתרת בהם את העובדה כי לכתוב הייתה רגישות קדמונית למאבקי הבכורה השלטוניים. "טז. וָאֲצַוֶּה אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר  שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ  יז לֹא-תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו . יחוָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן"  ( דברים א',ט"ז-י"ח).
 וזה לשון הסוגיה , " וָאֲצַוֶּה אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם ההיא, וכתיב וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בעת ההיא. אמר רבי אלעזר אמר רבי שמלאי: אזהרה לציבור שתהא אימת דיין עליהן(כי זה משמע וָאֲצַוֶּה אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם לדון בל כורחו של הציבור). ואזהרה לדיין שיסבול את הציבור ( כי זה משמע וָאֲצַוֶּה אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם שאף על פי שהם מוסמכים להטיל מורת הדין על הציבור עליהם להיזהר בכבוד הציבור). עד כמה? אמר רבי חנן ואיתימא רבי שבתאי: כאשר ישא האמן את היונק". רבי יצחק אלפסי פירש כאן ששיעור הסובלנות של השופט לעול הטרחנות והנרגנות והתביעות הסותרות שמטיל עליו הציבור התובעני והביקורתי הוא כשיעור סובלנותו של האב לבנו הבועט בו. כל כמה שיבעט- לא ישליכנו מחיקו. 
עד כאן מערכת היחסים המחייבת את העם לציית לשופטיו והמחייבת את השופטים להיות קשובים לעם. עד לגבול מסוים. לא מעבר לו. גם אם הגבול הזה רחוק כביכול, הוא קיים, והעיקר הקובע הוא כי המשפט לאלוהים הוא, במובן הכפול, אלוהים-בית הדין ודייניו, אלוהים- נותן התורה. וכאן מוסיפה הסוגיה מעשה שהיה ובו באה לכלל ביטוי העובדה כי המתח בין הרשויות הוא עמוק וסוחף עמו את הגדולים שבגדולים, הנאמנים שבנאמנים. "כתיב (דברים ל"א, ז') "ז וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא א"ֶת-הָעָם הַזֶּה אֶל-הָאָרֶץ.... "  וכתיב  וַיְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-הָאָרֶץ.... " (שם, פרק ל"א, כ"ג) אמר רבי יוחנן: אמר לו משה ליהושע: אתה והזקנים שבדור עמהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: טול מקל, והך על קדקדם, - דבר אחד לדור ואין שני דברין לדור". עד כאן.
מה שאמר משה הוא שכיבוש הארץ יתבצע בהנהגת זקני ישראל ובתוכם יהושוע. לא תהיה לו שררה על הזקנים. הם יבטיחו כי ינהל את ישראל אל מחוז חפצו בערבות חכמי ישראל. גם במלחמה, כוחו של מי שמעמדו דומה למעמד מלך אינו מקנה לו בכורה על זקני העם הממונים. גם פורמלית לא, כי יהושוע עצמו, לא מונה למלוך אלא הוסמך על יד משה לעמוד בראש חכמי ישראל, או סנהדריןאם תרצו,  ככתוב (במדבר כ"ז,י"ח-כ') יח וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן אִישׁ אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ עָלָיו.  יט וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל-הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם.  כ וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.". משה דיבר מדעתו, כמי שקובע חוק אוניברסלי חוצה נסיבות מיוחדות כגון מלחמה. באה הסוגיה ואומרת כי הקדוש ברוך הוא  בכבודו ובעצמו לא אלא הסכים עמו והורה לו לומר ליהושוע שעליו, ועליו בלבד, מוטלת חובת ההנהגה, עליו-  אַתָּ֗ה, ורק אתה תָּבִיא֙, לא אחרים עמך, ואשר על הזקנים ' והך על קדקדם', כפה מנהיגותך עליהם, או בלשונו של רש"י על אתר, " שררה נוהג עליהן".בדור של מלחמה יש דבר אחד, לא שניים - אתה והזקנים, רק אתה.  אפשר כי לא כך אמר לו הקדוש ברוך הוא כשאמר דבר אחד לדור ולא שני דברים, בדורך משה אתה הדבר, לא אחר זולתך, בדורו של יהושוע הוא הדבר, ואתה אל תפרוץ מחייך שלך אל חייו שלו. הוא הדבר. 
אפשר כמובן, כי "הך על קדקדם" אינו אמור ביהושוע הכופה שררה על הזקנים, אלא על יהושוע שבימי מלחמה מכה בקדקם של כל העם, שהוא הדבר, המנהיג, היחיד המוסמך להוציא ולהביא את ישראל, שליט אבסולוטי, שישוב אחר ימי הקרב אל המנוחה מהנהגת יחיד ואל הנחלה של הנהגת הזקנים, ושל מעורבות גדולה של רצון העם.
בין ובין כך, נראה  גם בעולמה של תורה בו שרים ישראל בכל רגעי הכניסה לשבת "מי מלך מלכי המלכים- הקדוש ברוך הוא" אין הדיון בהפרדת הרשויות עליהן עומדים בני האדם פוסק, לא  מימי משה ויהושוע, מימי שמואל הרואה, ולא עד ימינו האלה, ועד יבא גואל לו כל הימים.

18.05.2018

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה