תכלת וארגמן - תערוכה חדשה במוזיאון ארצות המקרא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מילת ׳תכלת ׳ מופיעה עשרות פעמים במקרא, כשלרוב היא כרוכה עם הארגמן. ב׳תכלת וארגמן׳ הכוונה לחוטים או לאריגים הצבועים בצבעי תכלת וארגמן. היו אלה צבעים יוקרתיים במיוחד: לפי התורה הם שימשו לאריגי המשכן ולפי ספר דברי-הימים - גם למקדש שלמה (לפי דה״ב ב, ו, יג; ג, יד אך לא לפי ספר מלכים). התכלת שימש לבגדי מלכות: ׳וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה׳ (אסתר ח, טו) והלבישו בו את פסלי האלים: ׳תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁם מַעֲשֵׂה חֲכָמִים כֻּלָּם׳, יר׳ י, ט). הציצית היתה תכלת כנאמר: ׳דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה', וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם׳ (במ׳ טו, לח-לט).

׳תכלת׳ בעברית החדשה הוא צבע כחול בהיר. לא כן בכתוב הבא:

"... אלא חוט של תכלת מאי היא? דתניא, היה ר"מ אומר, מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר: ויראו את אלהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, וכעצם השמים לטהר, וכתיב: כמראה אבן ספיר דמות כסא" (סוטה, יז ע"א).

כיצד הפיקו את התכלת? מה הוא סימל? למה הוא שימש לאורך הדורות? על כל אלה ועוד ניתן ללמוד מהמוצגים החשובים הכלולים בתערוכה, אל עומק התכלת שנפתחת היום לקהל (אחד ביוני 2018) במוזיאון ארצות המקרא בירושלים.

סיפורו של התכלת מתחיל באפגניסטן שממנה יובאה למזרח הקרוב הקדום אבן הלפיס לזולי היקרה והנדירה שצבעה כחול. בתרבויות מסופוטמיה כנען ומצרים היא נקשרה עם מקום מושבם של האלים.

בעת העתיקה הפיקו מבלוטה שבגוף חלזונות ימיים ממשפחת הארגמוניים צבעים עזים ועמידים שבהם צבעו בגדי צמר בגוונים של כחול וסגול אדמדם.

הארגמונים, חלזונות הארגמן

כורש מלך פרס הנהיג בגדי ארגמן כלבוש מלכותי, והמלכים ההלניסטיים וקיסרי רומא אימצו את המנהג הזה. בתערוכה מוצג קנקן של דריווש הראשון מלך פרס (486-521 לפנה״ס) הכתוב בארבע שפות וכל פניו נצבעו בצבע שהופק מחלזונות הארגמן.

גיזות צמר מודרניות שנצבעו בצבעים שהופקו מחלזונות ארגמון קהה קוצים (באדיבות פתיל תכלת, ירושלים)

התערוכה עוקבת אחר גילוייו וגילגוליו של צבע התכלת מהעת העתיקה ועד ימינו אלה מכל רחבי המזרח התיכון.

לבנה חצי עגולה הנושאת את שמו של רעמסס השני. פאיינס, מצרים 1213-1279 לפנה״ס.

בתערוכה מוצגים פריטים ארכיאולוגיים והיסטוריים מיוחדים ומרתקים כמו למשל, מכתב בכתב היתדות מאת מושל אוגרית למושל המצרי של כנען מזכיר משלוח צמר תכלת או ארגמן או גליל כתוב באכדית הנושא כתובת של סנחריב מלך אשור המתאר, בין השאר, את מסעו למערב ואת המנחה שקיבל מחזקיהו שכללה גם צמר תכלת וצמר ארגמן.

מעניינים במיוחד הם אריגי תכלת וארגמן בני אלפיים שנה שהתגלו במערות מדבר יהודה ובמצדה.

התערוכה, היורדת על עומק התכלת, חוקרת אותו מהים ועד דגל ישראל. היא אינה מסתפקת בעולם העתיק אלא עוסקת בתכלת גם בעולם המודרני, ובמיוחד בדגל ישראל.

בארוע הפתיחה הוצג דגל נדיר. זהו דגל ישראל שנצבע בצעי החילזון ארגמון קהה קוצים במפעל "פתיל תכלת". דגל נוסף שהוצג, הוא הדגל שהונף לראשונה באו"ם במאי 1949. (בעניין הדגל מומלץ לקרוא את המידע העשיר והמעשיר בספרו של דני בירן, איש על דגלו: מסע אישי בעקבות המורשת ההיסטורית של דגל ישראל, 2017).

מבקרים בתערוכה

בדברי המוזיאון נכתב: ׳התערוכה מביאה את סיפורם של התכלת והארגמן, צבעי השמיים והים שהפכו לסמלי מלוכה ואלוהות בתרבויות העולם העתיק. אף ביהדות, נהוג היה לקשור לבגדים פתיל תכלת שנועד להזכיר את האל ומצוותיו.
התערוכה מתחקה אחר כמיהתו של האדם אל התכלת השמיימית, אחר סודות הפקתה, היעלמותה מן העולם וכיצד התגלתה התכלת מחדש, ושימשה השראה לדגל המדינה.
אל עומק התכלת, הזדמנות של פעם ב-70 שנה...׳.
בתערוכה הושקע עמל רבה וחשיבה מעמיקה. היא מקורית, מעוצבת עם שאר רוח, ושופעת ממצאים חשובים שחלקם טרם הוצגו לציבור. אין ספק, זו תערוכה המומלצת בכל לב!!