עצמאות נשית: פרשת בנות צלופחד

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל  ואוניברסיטת תל אביב

פרשת פינחס: במדבר כה 10- ל 1

בנות צלופחד לפני משה

בפרשה זו נעסוק בסוגיה מעיקה גם בימים אלה והיא העניין המטריד של שוויון נשים. מדובר בפרשת בנות צלפחד (כמסופר בבמדבר כז 1-11).

חמש בנות צלפחד, ששמן נקוב, ללמד על מעמד של שייכות למשפחות מנשה בן יוסף, מתייצבות למשפט לפני מנהיגי העם, בראשותם של משה ואלעזר הכהן, וזו טענתן: אביהן מת ולא הותיר בנים, ומבקשות הן לקבל אחוזה כבנות במסגרת המשפחה. משה מעביר את משפטן לפני ה' ללמדנו על חשיבות העניין ועל הגושפנקה האלוהית הראויה להינתן לפסק דין ראשוני זה. ופסק הדין הוא שאכן הן תקבלנה נחלה על שמן. והחוק מעתה: "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו" (כז 8). הנחלה משתמרת אפוא במשפחה הקרובה, גם אם מדובר בנשים. אחר כך (פרק לו) יבואו ראשי שבט מנשה, הוא שבטן של בנות צלפחד, בבקשת הבהרה, שהיא למעשה צמצום התקנה, במקרה שבנות צלפחד תתחתנה עם גבר שאיננו משבט מנשה, שאז תעבור הנחלה אליו ונחלת מנשה תקופח. ואכן, משה מגדיר את  החוק שתיקן קודם לכן, ומתיר לבנות צלפחד להתחתן רק בחוג השבט, כדי לשמור על הנחלה השבטית: "כי איש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל" (לו 9).

ניתן להקיש ממקרה זה לקחים מספר, כגון תהליך קבלת חוק תקדימי, ואף עדכונו המבוסס על קשב לציבור הנזקק. הנשים הדגישו שבמסגרת החוק הקיים  זכויותיהן כיורשות מקופחות, והמחוקק קשוב לטענתן ומעניק לאישה זכויות מלאות לנחלה. האישה איננה חפץ, היא יודעת לעמוד על זכויותיה, ומדרשה קיבלה, גם אם בהסתייגות. כמו כן, אנו לומדים כאן להוקיר את ההזדהות של בני השבט עם אדמתם. אדמה היא ערך עליון ויש להגן לא רק עליה אלא גם על מורשת יושביה.