יום שישי, 4 ביולי 2014

בלעם של חז"ל


רבות עוסקים חז"ל בדמותו של בלעם, והוא נזכר בספרותם - במשנה, בתוספתא, בתלמודים ובמדרשים - למעלה מאלף פעמים. אל "בלעם בן בעור הקוסם" (יהושע יג, כב), מי שבא לקלל את עם ישראל ונמצא מברך, מתייחסים חכמים בדרך כלל בנימה של לעג, זלזול ואפילו טינה. לא פעם הוא מכונה בשם "בלעם הרשע", והוא מתואר כ"בעל עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה" (מסכת אבות ה, יט), כלומר, כמי שמתקנא באחרים, גאוותן ורודף אחר כבוד ותאוות.
Foster Bible Pictures 0080-1 An Angel Met Balaam with a Sword
המדרש מזהה אותו עם דמויות אחרות שהרעו לישראל: "הוא בלעם, הוא כושן רשעתיים [מן המלכים שהציקו לעם ישראל בתקופת השופטים, ראו שופטים ג, ח-י], הוא לבן הארמי" (בבלי, סנהדרין קה ע"ב), ואף קובעים עליו שהיה הראשון שהחל במשחקי קוביה או בניבול פה (מדרש הגדול לבמדבר ג, לב). שמו, בלעם, נדרש כ"בלא עם", היינו כמי שאין לו מוצא מכובד או משפחה להשתייך עליה (בבלי, שם) וכיוצא בו עוד הרבה.

על רקע זה נופתע לגלות מקורות שבהם מוצג בלעם כעולה במעמדו אפילו על משה רבנו, אדון הנביאים. על הפסוק "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים לד, י) אומר המדרש: "בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם. ואיזה זה? זה בלעם בן בעור" (ספרי דברים לפסוק), וממשיך המדרש ומלמד, כי נבואתם של משה ובלעם לא היתה זהה, ולכל אחד משניהם היה יתרון על חברו בתחום מסוים. כך, למשל, "משה לא היה יודע [מראש] מתי [האלהים] מדבר עמו... ובלעם היה יודע [מראש] מתי מדבר עמו", ולעומת זאת "משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד... ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל" (שם). המחקר ביקש להבין מדוע קצת מן המקורות סוטים מן הזרם הכללי ומתייחסים אל בלעם כשווה במעמדו אל משה. התשובה המקובלת אומרת, כי הדבר נעשה על רקע הפולמוס היהודי-נוצרי של המאות הראשונות לספירה, בתקופה שבה פעלו חכמים. הועלתה הטענה, כי בחירת אלהים בעם ישראל היתה שרירותית, וכי לוּ ניתנה גם לשאר האומות האפשרות לקבל את התורה, היו עושות כך וזוכות גם הן לחסד האל. כנגד טענה זו קבעו חז"ל, כי הקדוש ברוך הוא הלך עם תורתו מעם לעם והציעהּ להם, אלא שכולם דחו אותה מרצונם, עד שעם ישראל אימץ אותה אל חיקו. במסגרת דיון מעין זה ביקשו חז"ל לטעון, כי הנבואה, המייחדת לכאורה את עם ישראל, הוצעה אף היא לכל בני אנוש, וכי מחוץ לעם ישראל היה אכן מי שזכה למעלה זהה לזו של משה. אלא שהוא, בלעם, החמיץ את מעשיו, חטא ואיבד את עולמו. לפי הבנה זו יש לראות בהדגשת מעלתו של בלעם דווקא ,"עלייה לצורך ירידה", או "הורדה", רצון לטעון כי הפוטנציאל הנבואי היה נתון גם למי שאינו מבני ישראל, אלא שפוטנציאל זה לא מומש. שבחו של בלעם באגדת חז"ל הוא אפוא חלקי ומוגבל עד מאוד.

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, בלק (תשס"א 2001)


אין תגובות:

פרסום תגובה