האיש שרצה לדעת הכל של דרור משעני

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

דרור משעני, האיש שרצה לדעת הכל, הוצאת אחוזת בית, משכל הוצאה לאור, 2015

״האיש שרצה לדעת הכל״ מקוטלג כ״ספרות בלשית״. כמקובל בסוגה הזאת, העלילה מתחילה בגילוי גופה, והמתח נובע מסקרנות הקורא לזהות את רוצחה. הדמות הראשית הוא תמיד בלש הפותר את התעלומה, באמצעות מסירותו למשימה וחריפות שכלו, לקראת סוף הספר. העלילה סובבת סביב מאמציו לפענח את התעלומה. הספר מפזר רמזים שמאתגרים את הקוראים ומעודדים אותם לנסות לגלות את הרוצח/ת. הספרות הבלשית קרובה לספרי הריגול. הסוגות הקרובות הללו מיוצגות בשפע בספרות הכתובה, ועוד יותר מכך בקולנוע ובטלוויזיה.

לספרות הבלשית יצא שם של ספרות בידורית רדודה. אבל כמובן שיש יוצאי דופן. אזכיר כאן מהקלאסיקה את ספריה של אגתה כריסטי שבמרכזם הבלש הרקול פוארו, את ספריו של ארתור קונאן דויל שבמרכזם שרלוק הולמס ומתקופה מאוחרת יותר, מישראל, את ספריה של בתיה גור יוצרת דמותו של הבלש מיכאל אוחיון.

על המסכים רגילים לראות בלש/מרגל יפה תואר, גברי ושרירי אשר לא ינום ולא יישן, לא יאכל ולא ישתה. תמיד דרוך אלי קרב. נלחם בכוחות הרשע ומביאם לדין צדק, ממוסד או בלתי ממוסד. נשים בעלות יופי עוצר נשימה מאכלסות את עולמו והעלילה מתרחשת בנופים אקזוטיים עוצרי נשימה אף הם.

ספריו של דרור משעני רחוקים ת״ק פרסה מהכיוון הזה. גיבור ספרו הנוכחי הוא הבלש נטול הזוהר אברהם אברהם. זה שאפילו שמו ׳משעמם׳. אברהם אברהם הוא איש משטרה שזה עתה התחיל את תפקידו כמפקד אגף החקירות, ותפקידו הראשון הוא לפענח את תעלומת רציחתה של לאה ייגר, אשה מבוגרת שנאנסה בעבר. (אי) קשריה עם בנה הענק בעל כפות הידים הגדולות הם תעלומה בתוך תעלומה.

מרחב העלילה הוא ישראלי מאד. פרטי פרטים ישראליים מעצבים אותו: שמות הרחובות, בתי העסק, תוכניות הטלוויזיה, המזון המהיר, הבירוקרטיה המשטרתית, הכל. יוצא הדופן היחיד הוא מזג האוויר הקר והגשום תמיד. כאילו השמים בוכים על הנפשות הפועלות.

הסוף לא לגמרי חד משמעי. האם אברהם אברהם באמת הצליח לפענח את רציחתה של לאה ייגר? וגם אם כן, רכיבים שונים בפאזל נשארים בלתי מפוענחים. האם שיקול דעתו של אברהם אברהם היה נכון, שואל הקורא את עצמו. האם הוא, הקורא, היה מפענח אחרת את המציאות בעולם המסופר?

דרור משעני הוא אמן-על ביצירת עלילה עוצרת נשימה ובשרטוט דמויות אדם. יכולותיו לחדור לנפשות גיבוריו הן הלוז שבספר. באווירה הישראלית האפרורית הוא חושף שורה של דמויות אפרוריות לא פחות שלכולן הוא מתייחס בחמלה. אין אצלו גיבורי-על, אין אנשים מאושרים ואין משפחות שמחות. כולם מתמודדים עם מערכות קשרים בינ-אישיות מאתגרות וכאובות. כל ספרו הוא התעמקות בגווני האפור. הצבע שאין בו הבחנה מובהקת בין הטוב לבין הרע.

בספרי בלש קלאסיים הבלש החוקר פועל כאחוז דיבוק למציאת הרוצח דרך רמזים בשטח ועוד יותר מכך דרך נסיון לפצח את אישיותו ודרכי פעולתו של האיש הנעלם. אצל משעני יש כאן ׳טוויסט׳ מקורי. הוא חושף לקורא את אישיותו של הרוצח בעקיפין, דרך עולם התודעה של בת זוגו המיוסרת, מלי בנגטסון, זו שעברה אונס מסתורי בעברה, וגרמה שלא ביודעין להתאבדותו של בן זוגה.

אף שאישיותו של הרוצח מוצגת בעקיפין, קווי דמיון מובהקים נמשכים בין אישיותו של הבלש לבין זו של הרוצח, בין הצייד לבין הניצוד. ושניהם יכולים להיות ״האיש״ שבכותרת הספר, ״האיש שרצה לדעת הכל״.

לשונו של משעני איננה לשון פרחונית עזת צבע. להפך, זו לשון רזה, פשוטה חפה מכל רבדי עומק, דימויים, מצלולים ומשחקי מילים. הלשון כאילו מפנה את עצמה מהספר, הופכת שקופה, בלתי מורגשת, כדי לפנות מקום לעלילה ולדמיות המאכלסות אותה.

דרור משעני הוא איש ספרות עברית בכל רמ״ח אבריו: הוא לא רק סופר אלא גם עתונאי, מתרגם, עורך, חוקר ספרות ומרצה. כל ההבטים הללו יוצרים שלמות אחד שניכרת בספרו זה, כמו גם בספריו האחרים עטורי הפרסים.