רחל גלבוע ,מסעותי עם יוליקה, הוצאת ספרי ניב 2021
"אני לא מאמינה שאני כבר מתקרבת לגיל שבעים! עיני דהו. אפי נשר בחלקו וגופי נעשה קשה וסדוק. הכתמים היפים שעיטרו את גופי אינם. נותרו מהם רק גבשושיות".
לא. הדוברת אינה אשה מבוגרת שעברה לא מעט בחייה. הדוברת היא בובת ג'ירפה עשויה מגומי בגובה כחמישה עשר סנטימטר שהוטמנה בכיסה של יוליקה, ילדה יהודית קטנה בת שש ערב בריחת המשפחה מהונגריה עם פרוץ המרד ההונגרי ברוסים לאחר מלחמת העולם השניה. יוליקה, היום רחל גלבוע, מורה וותיקה תושבת עתלית. לאחר שנים רבות בהן קינן בליבה הרעיון לתעד את תולדות משפחתה, בחרה בדרך בלתי שגרתית מרתקת ומענינת להעלות על הכתב את סיפור עליית המשפחה ארצה לפני יותר משישים שנה דרך עיני בובת הגי'רפה שלוותה אתה כל אותו מסע ובשנותיה הראשונות בארץ. והמסע לישראל לא היה קל. הברחת הגבול לאוסטריה המסע המפרך אל הגבול נמשך זמן רב, אינני יודעת כמה זמן... ישבתי עמוק בתוך כיס המעיל ונמנמתי לי" מספרת הג'ירפה. שעות בוינה ומשם לגנואה נסיעה של 17 שעות ברכבת. "הנסיעה היתה קשה. ואני התכרבלתי בכיס של יוליקה. ריחמתי עליהם, אך לא יכולתי לעשות דבר בעניין. מה כבר יכולה ג'ירפה שאורכה 15 ס"מ לעשות". בגנואה עלו על האניה "ארצה". מספרת הג'ירפה: "הים היה סוער ביותר. הגלים היו גבוהים ובכל רגע חשבנו שהאוניה תרד למצולות" ביום השביעי לפתע נשמעו צפירות חזקות וממושכות .. כל הנוסעים עלו במהירות לסיפון העליון כדי לראות את חיפה עיר הנמל. יוליקה הכניסה אותי במהירות לכיס המעיל כדי שלא אלך לאיבוד ורצה עם ההורים לסיפון העליון." המשפחה הגיעה לאזבסטון בעפולה עילית ועברה חבלי קליטה לא קלים והג'ירפה מתארת הכל, אחת לאחת. יש דרכים רבות להעלות סיפורי חיים. רחל בחרה בדרך מקורית ומרתקת, והכל בעיניה של בובה. וזה כל כך מרתק מושך ומעניין. ואתה קורא בנשימה אחת ומרגיש את חום כיסה של יוליקה, חש בשקט בהברחת הגבול ואת טילטולי הספינה בה בים הסוער.
יש מספר דרכים להעלות סיפורי חיים: בראיון, בסיפור עצמי כפי שאני נהגתי בספרי "ירושלים שלי", ובגוף שלישי. אך בעיני בובה עוד לא נתקלתי.
ונזכרתי אותי כילד קטן, אפילו יותר מיוליקה. שנות החמישים במעון "הדסה" "שטראוס" בירושלים. חנוכה. הגיעו תורמים מאמריקה וחילקו לילדים מתנות. ומה אני קיבלתי? כן, בובת ג'ירפה 17 ס"מ אורכה! הבובה שלי איננה מזמן, אך זו של רחל היא יוליקה, נשמרה ולאחרונה שופצה ועומדת לראווה בסלון ביתה. והיא מספרת:"הניתוח עבר בהצלחה. מבטי נדד מטה וגיליתי שיש לי פרסות יפות ושאני עומדת זקופה". "זהו אנחנו בבית . אני עומדת על שידת הטלויזיה במרכז הסלון".
"יוליקה סיפרה סיפרה לי שהיא מתכוונת לכתוב לדורות הבאים על סיפור עליתה ארצה. ועל התפקיד החשוב שמלאתי בעליה לישראל.. לא היה לי נעים להגיד לה שחשבתי על זה לפניה ושכבר כתבתי..״.
תודה על הביקורת.
השבמחק