סמוצ׳ה: ביוגרפיה של רחוב יהודי בורשה

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

אני ממליצה בחום על ספרו החכם והמקורי, רחב הידע, דק ההבחנה, הנוגע ללב והאנושי כל כך של הסופר, העיתונאי, העורך והמתרגם, בני מר: "סמוצ׳ה: ביוגרפיה של רחוב יהודי בורשה". בית שלום עליכם, הוצאת מאגנס תשע"ט. איור הכריכה: מיכל אריאלי. 

בני מר, תלמידי לשעבר, שהוא מתרגם רב זכויות מיידיש, שערך את מוסף ״ספרים״, בעיתון "הארץ" ועובד היום כעורך ראשי בהוצאת מאגנס, כתב ספר יוצא דופן השייך למלחמת הזיכרון בנשייה. הוא קרא שורת שיר על רחוב אחד בשכונה יהודית אחת, שוקקת חיים, שהיה ואיננו עוד אחרי השואה, וקיבל על עצמו "לאסוף את השברים ברחוב האבוד ולהרכיב מהם סיפור חיים של רחוב אחד" (סמוצ'ה, עמ' 240), שהיה "מיקרוקוסמוס של חיים שלמים, ושל החיים היהודיים בפרט, בין שתי מלחמות העולם" (שם, עמ' 3). וזו שורת השיר של בינם הלר שהניעה והתניעה את החיפש המקיף על רחוב סמוצ'ה:

על הספר ׳ילדים בסדר גמור׳ מאת חנה יבלונקה

מימי יעקובי – חוקרת תרבות

הוצאת ידיעות אחרונות

על: חנה יבלונקה, ילדים בסדר גמור, ידיעות ספרים, תשע"ח 2018, 430 עמודים

בשבחו של עידן התמימות

כשאר אחינו ואחיותינו, ילדי עצמאותנו, נולדנו חופשיים בארצנו והיינו חצופים, גאים ובעיקר תמימים. אנו 300,000 הצברים הראשונים של מדינת ישראל, גיבורי הספר 'ילדים בסדר גמור' נולדנו בין השנים 1948 ל-1955 במדינה צעירה, שאך זה עשתה את צעדיה הראשונים כאומה חופשית. היינו התקווה, היינו התגשמותה של התקווה, הילדים והילדות הראשונים, שלא ידעו מהי גלות, מהי אנטישמיות ומהו שלטון זר. היינו חייכנים ומשוחררים, נהנים לנעל סנדלים או ללכת יחפים על בלטות קרירות, ללקק 'קרטיב' ולהשתזף בשמש על שפת הים.

על הרומן "בחזרה מעמק רפאים" מאת חיים באר

בס"ד

ד״ר ניצה דורי, סופרת ילדים וחוקרת ספרות; שאנן - המכללה האקדמית הדתית לחינוך

הוצאת עם עובד

על: חיים באר, בחזרה מעמק רפאים, הוצאת עם עובד, תל אביב תשע״ח 2018

הרומן "בחזרה מעמק רפאים" מעצב באר את דמותה של אלמנת הסופר, נעמי זלקינסון (דמות בדיונית), המוצגת כאחת מצאצאיו של יצחק זלקינסון (דמות ממשית), שחי במאה התשע עשרה, כאישה מסתורית, שתלטנית, רבת תהפוכות, המובילה את העלילה קדימה ומעוצבת כדמות מורבידית על גבול הפרודיה, עגולה, משתנה ומתפתחת מאישה מסיונרית שקטה ונחבאת אל הכלים, מאלמנה מסורה המבקשת לכבד את זיכרון בעלה המת עד לאישה אימתנית הנוקמת את נקמת בעלה בה באמצעות שימוש ציני בעזבונו. וכך מתאר אותה המספר האנונימי, במאי שהתחיל בעריכת סרט על בעלה, הסופר המנוח, אלישע מילגרוים, בחייו ומעוניין להמשיך את הסרט לאחר מותו:

"חנוטה כדרכה בשמלת "לורה אשלי" הדוקה, הפעם גוֹנה היה כעין הסלק, נכנסה האלמנה ושובל של משחת קמפור שעיסתה בו את שריריה המכווצים מרפרף סביבה" (עמ' 50). "תוך כדי התבוננות באשה הקטנה המכונסת בכורסתה, בשמלתה המגוחכת, בשאיפותיה הערטילאיות, בחוסר יכולתה להעריך נכונה את המציאות ובמודעות העצמית הלקויה שלה" (עמ' 56)..."טרחנית, אובססיבית וחונקת" (עמ' 74).

הקורא ברכבת של 6:27

פרופ׳ עדנה אפק, חוקרת, סופרת ומשוררת

הוצאת מודן

על: ז'אן־פול דידילורן, הקורא ברכבת של 6:27, תירגם מצרפתית: ניר רצ'קובסקי. הוצאת מודן, בן שמן 2016,  134 עמודים

הספר הקורא ברכבת של 6:27 הוא מעט המחזיק (הרבה) מרובה.

חברי הטוב, דני, נתן לי את הספר הצנום הזה ואמר: ״את תהני ממנו מאד".

פעמים רבות אני מגלה שטעמי שונה מטעם הממליצים, אך לא הפעם.

שירי כוכבת הזמר הערבי אום כלת׳ום

חגי קמרט, סופר

על: מאה שירים ועוד שיר של כוכבת הזמר הערבי אֻם כֻּלת'וּם, מהדורה שנייה, תרגם ותיעתק לעברית מן הנוסח הערבי לטיף ברטוב, הוצאה עצמית, ירושלים תשע״ב 2012

הקדמה קצרה:

זוכר אני יום אחד מימי ילדותי, בו חברי הטוב (לימים גיסי), לקח אותי לקולנוע אדיסון כדי לחוות חוויה יוצאת דופן מבחינתו ומבחינתי. היה זה סרט עם פריד אל אטרש. והרעיון היה להתבונן בתגובת הקהל. ואכן נדהמתי עד כמה הקהל הזדהה והשתתף רגשית, נפשית, עם הסרט. אם במחיאות כפיים סוערות, אם באנחות עצבות, אם בצהלות שימחה וקימה מהמקום. לגבי זו הייתה חוויה בלתי נשכחת והנגישה אותי לראשונה עם התרבות המזרחית ערבית של אותם זמנים בירושלים הקטנה.

על ספרו של סייד קשוע, גוף שני יחיד

שמעון בארי, סופר, משורר, עורך הפרוזה של במה חדשה

הוצאת כתר

על: סייד קשוע, גוף שני יחיד,  עריכה: דרור משעני, הוצאת כתר, ירושלים 2010

את סייד קשוע – הכרתי כקורא של הטור השבועי שפרסם בעיתון "הארץ". בקריאה זו זיהיתי את נשקו הסודי - היכולת לצחוק על חשבון עצמו ללא גבול וכך לאפשר לו לצלוב גם את כל האחרים. סייד קשוע כפי שנתגלה לי אז, היה פיליטוניסט חד קולמוס ששימש לעורך מילוי המשבצת החסרה שהשאיר לנו אפרים קישון המנוח.

עימות בין השקפות - המקורות האידיאולוגיים למאבקים פוליטיים

ד״ר דוד כהן צמח, מכון כרם ומכללת דוד ילין

הוצאת המרכז האקדמי שלם

על: תומס סואל, עימות בין השקפות - המקורות האידיאולוגיים למאבקים פוליטיים, תרגום: אהרן אמיר, הוצאת המרכז האקדמי שלם, ירושלים תשס"א 2001, 278 עמודים

ספר זה על פי כותרתו אין לו דבר ועניין עם חקר המקרא או לימוד המקרא. ואולם אני, בעוונותי, בקוראי ספר עיון מכל תחום אני נגרר, ביודעין ושלא ביודעין, לחפש זיקות והשלכות למקרא ולעולמו. גם בסקירה להלן אתן ביטוי מפעם לפעם לחלק מהאסוציאציות שנתעוררו בי תוך כדי קריאת הספר. יש להודות, שהמחבר עצמו מפנה בכמה מקומות אל המקרא, אך כאילוסטרציה בלבד. 

פירוש אנונימי לשיר-השירים - מהדורה עברית מאת שרה יפת ודב ולפיש

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

על: שרה יפת ודב ולפיש, דרך החושקים: פירוש אנונימי לשיר-השירים, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ט 2019, 228 עמודים

׳הֱבִיאַנִי אֶל־בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה׳ (שיה״ש ב, ד). אילו הייתם פותחים ספר פירוש ובו ההסבר: ׳שושביניו וסיעתו שבאו עמו לחופתו היו מביאי[ם] דגלים. קומפנון [=דגלים שנושאים פרשים למלחמה]׳, הייתם מופתעים בוודאי. וגם הפירוש ל׳גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם׳ (ד, יב) היה מפתיע אתכם, שהרי משתקפת בו אדריכלות המבצרים של ימי הביניים: ׳אותו גן… שהוא נעול מחומה נשגבה עדיין יש גל נעול הסובב אותו ונועלו ומקיפו. גל… שהוא תעלה׳. ואם תמשיכו לעיין באותו פירוש תגלו שהוא מוצא בשיה״ש מלחמות, ערים נתונות במצור, מלכים, אבירים, סמלי אבירים וכלי נשקם, ואפילו תחרויות של אבירים על לב אהובותיהם! של מי הפירוש הזה, אתם בוודאי שואלים בסקרנות, והתשובה היא: לא ידוע! מדובר בפירוש אנונימי לשיה״ש המצוי בכ״י אוקספורד, ספריית הבודליאנה, אופנהיים 625. 

״הגָדת הפּרָת״ של יוסף כהן אלרן - סיפור בתוך שיר

הרצל חקק, משורר

הוצאת צבעונים

על: יוסף כהן אלרן, הגדת הפרת, הוצאת צבעונים, 2019, 108 עמודים

יוסף כהן אלרן רוצה לקחת אותנו למחוזות האגדה של חייו, לילדותו, להווי של הקהילה, לסיפור המשפחתי, שנותן לו חיים וכוחות יצירה. מי שקורא את ספרו החדש 'הגָדת הפּרת' נשאב לעולמות מלֵאי ערכים אציליים: אלרן מצליח לתאר לנו עולם סגולי, לצייר אותו בצבעים של קסם וערגה.

מעבר לסיפורי החיים, לסיפורי היומיום, אנו נסחפים לתהליכים רוחניים, לאותו נתיב סודי שחוצה את לב גיבוריו, הנתיב מגולה לגאולה. אין הכוונה של אלרן לתאר לנו רק גן של ורדים: בעטוֹ הענוג הוא יודע לתאר בנוסטלגיה מסֶכת עדינה של ימי עֶדנה בגולה, אך אינו חושש מלתאר גם רגעים של שֵבר, גם שנים של חושך ואימה, ומעבר לכּול - תהליכים של עיבוד החוויות בחלוף זמן, הרהורים מתוך מבט מרוחק, תובנות נוגות על החיים.

על 'דוגמת חיי אדם' של אוריאל אקוסטה

אלי יונה, משורר

על 'דוגמת חיי אדם' של אוריאל אקוסטה

ברצוני להמליץ על ספר כמעט בלתי מושג – בלתי נתפס, ביד ושכל – "דוגמת חיי אדם” [1] מאת אוריאל אקוסטה,[2] שנכתב בשנת 1640 בלטינית, לשונהּ הספרותית של אירופה עד למאה ה־18, והורק יפה לכלִי שפתנו המתחדשת בידי שמעון ברנשטיין ב־1928, לא כספר עצמאי אמנם, אלא כפרק ממבחר מסותיו על אישים יהודיים מיוחדים בשם 'חזון הדורות’. [3]

אך כדי להתוודע לספר – מבחינה כמותית קונטרס ובדיעבד מכתב פרידה גלוי מעלמא הדֵין – יש להתוודע קודם למחבר, שכן לולא הקשרו, לא נוכל לרדת לעומקו. 

רקוִיאם לשכונה השנייה מחוץ לחומות: מחנה ישראל

בלפור חקק, משורר

על: עוזיאל חזן, זה לא אותו הבית, הוצאת ביתן, 2003

הרומן של עוזיאל חזן הוא שיר אשכבה (רקוִיאם) לשכונה שהייתה. לכאורה השכונה עודה קיימת, חלק מהבתים עודם עומדים. אך הספר כמו בא לקונן קינה על רקמת חיים שהייתה בשנותיה הראשונות של השכונה, רקמת חיים שדעכה ואיננה עוד. גיבור הרומאן יוסף קרוצ'י מגיע בסופו של הרומאן אל הגן של לורנצו וחש כמו שב אל מקום זר:

רות המואביה: האם אהבת אותה כאשה לאשה?

שושנה ויג, משוררת

הַאִם...

Translated by Prof. Eitan Medini

 The Moabite Ruth : Did you love her as a woman loves a woman

רות המואבייה

רוּת,
מִי שֶׁאָהֲבָה אֶת נָעֳמִי,
הַאִם אָהַבְתְּ אוֹתָהּ כְּאִשָּׁה לְאִשָּׁה
הַאִם אָהַבְתְּ אוֹתָהּ כְּאָחוֹת לְאָחוֹת
הַאִם אָהַבְתְּ אוֹתָהּ כְּאֵם לְבַת אוֹ בַּת לְאֵם
הַאִם אָהַבְתְּ אוֹתָהּ בְּכָל הַצְּבָעִים
וְאַף פַּעַם לֹא אָמַרְתְּ

שאול המלך בספרות העברית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

רסלינג

על: רחל עופר, משכמו ומעלה: שאול המלך בספרות העברית, הוצאת רסלינג, תל אביב 2019, 324 עמודים

איך בונים ספר על גלגוליה של דמות מקראית בספרות? האם על פי סדר הכתובים המקראיים פסוק אחר פסוק, כפי שיש למשל בספרה של עירית עמינוף, שמשון הלך אחר עיניו: שמשון בראי התלמוד והמדרש (2010), או על פי נושאי חתך, כפי שעשה דוד פישלוב בספרו מחלפות שמשון: גילגולי דמותו של שמשון המקראי (2000)? ד״ר רחל עופר, מרצה לספרות במכללה האקדמית הרצוג ובמכללת אפרתה, בחרה בדרך השנייה. ספרה שראה אור זה עתה עוסק בגלגולי דמותו של שאול המלך בספרות העברית החדשה, עם דגש על יצירות שיריות. הוא מתייחס לשיריהם של אלכסנדר פן, דן פגיס, אמיר גלבע, חיים גורי, יוכבד בת-מרים, רנה לי, זרובבלה פיין ועוד ועוד. בנוסף לשירה יש בספר קריאה גם ביצירות פרוזה כמו שתי המסות של ברדיצ׳בסקי על שאול או הרומן מלכים ג של יוכי ברנדס.

כל אשה היא רחל ולאה

שושנה ויג, סופרת, משוררת, עיתונאית ופובליציסטית

דיקלה לאור, רחל ולאה

 
כמו רחל ולאה

 

כָּל אִשָּׁה הִיא רָחֵל וְלֵאָה
 
כָּל אִשָּׁה רְפַת עֵינַיִם
 
כָּל אִשָּׁה יְפַת מַרְאָה

וְכָל אִישָׁהּ הוּא יַעֲקֹב וְלָבָן

זֶה שֶׁקּוֹנֶה וְזֶה שֶׁמּוֹכֵר בְּעָרְמָה.



הטקסט הפורנוגרפי היחיד בספרות הרבנית והרב יונתן אייבשיץ כיוצרה של דת חדשה. סקירה על המהדורה המחקרית של: ואבוא היום אל העין

אלי אשד, חוקר תרבות עורך מגזין יקום תרבות

הוצאת כרוב

על הספר: ואבוא היום אל העין: קונטרס בקבלה לר׳ יונתן אייבשיץ, מהדורה מוערת ומבוארת מאת פאבל מצ׳ייקו. הוסיפו מחקרים: נועם לפלר, יונתן בן הראש ושי אליסון-גרברג, מהדורה שנייה, הוצאת כרוב, לוס אנג׳לס, תשע״ו 2016

 אחד  הספרים המוחרמים והנרדפים ביותר בתולדות היהדות "ואבוא היום אל העין" ומתאר יקום שבו הספירות האלוהיות מקיימות ביניהן יחסים הטרוסקסואליים והומוסקסואליים היה קיים עד לשנים האחרונות רק בתור כתב יד נדיר מאוד. זהו כנראה הספר המושמץ והמוזר ביותר שיצא לאור בידי רב יהודי אי פעם. האיש שנטען שהיה מחברו, הרב יהונתן אייבשיץ, מצא את עצמו בליבו של ויכוח אדיר שהסעיר את הקהילות היהודיות במאה ה-18.

חנוכת קמרונות הורדוס והשקת מרכז המבקרים בקיסריה - רשמים אישיים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

חזית מרכז המבקרים

סידורי הבטחה כאלה לא נראו כנראה בנמל קיסריה מאז ימי הורדוס. כבוד נשיא המדינה, מר ראובן (רובי) ריבלין והברונית אריאן דה רוטשילד יגיעו עוד מעט קט לטכס חנוכת קמרונות המלך הורדוס בנמל קיסריה והשקת מרכז המבקרים החדשני. המפעל הארכיאולוגי-מוזיאלי הגדול הזה אמור להיות אטרקציה תיירותית בינלאומית והוא חלק מהשקעת הענק בסך כ-150 מיליון שקל של קרן אדמונד דה רוטשילד, ברוח חזונו של אבי היישוב, "הנדיב הידוע", הברון אדמונד בנג'מין דה רוטשילד.

על ׳שירי סוף הדרך׳ של לאה גולדברג

למדני אלהי ברך והתפלל

היום, 29 במאי, בשנת 1911 נולדה המשוררת, המתרגמת, הציירת, וחוקרת הסיפרות, לאה גולדברג. לכבוד יום הולדתה, הנה קישורית למאמרי על ׳שירי סוף הדרך׳ שלה שמתסיימים במילים:

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל

בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

לאה מזור, לאה גולדברג מדברת עם קהלת, או: חכמת הציפור המזמרת

כשרוח ה׳ התכוונה להקביל את פני משה - מדרש אגדה מודרני

אלי יונה, משורר

כשרוח ה׳

בעל הנס - מדרש אגדה

כְּשֶׁרוּחַ ה' הִתְכַּוְּנָה לָרֶדֶת אַרְצָה וּלְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, רָבוּ בֵּינֵיהֶם כָּל הָעֵצִים מִי רָאוּי יוֹתֵר לְאָרְחָהּ בֵּין עֲנָפָיו.

ד״ר שמאי גלנדר -2019-1931

ד״ר שמאי גלנדר, חוקר מקרא דגול וסופר עברי הלך לעולמו והוא בן 88 שנה. 

אדם- נותן את זכרונו בבניו ותלמידיו.
והם לא יניחוהו לעבור בבוא העת
לעונות, ולמועד, ויום לדה ודין. 
עמו יהיו לנחול נאחדים את יד הזכרונות,
והאדם - נותן אותם לאות בבניו ותלמידיו
(מירה מינצר- יערי, אדם נותן את זכרונו)

הנה גלים מהים הגדול של פירסומיו:

טעם הבירה: יצור בירה מחומרים מקוריים של תקופת המקרא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

בירה שקמה לתחיה, משמחת לבב אנוש
צילום: יולי שורץ, רשות העתיקות

יין ושכר נזכרים במקרא כמשקאות משכרים. איש האלהים, למשל, הזהיר את אשת מנוח שייחלה לבן לא לשתות ׳יַיִן וְשֵׁכָר׳ (שופ׳ יג, ז). הנביא ישעיהו הוכיח את העם על התמכרותו ליין ולשכר ואמר: ׳הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם׳ (ה, יא), ו׳הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי־חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר׳ (ה, כב). מדברי אמו של למואל מלך משא משתמע שמלכים הרבו לשתות יין ושכר, והיא הזהירה את בנה לא לעשות כן: ׳אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ־יָיִן וּלְרוֹזְנִים אוֹ [אֵי] שֵׁכָר׳ (משלי לא, ד). 

אם יש שתי מילים: יין ושכר, וידוע שיין הופק מפרי הגפן, אז מהו השכר? האם הוא הבירה ששתייתה היתה נפוצה בכל רחבי המזרח הקדום, לפי הכלים שנמצאו? קשה לדעת. 

פירוש לספר עזרא-נחמיה מאת שרה יפת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

שרה יפת, עזרא-נחמיה (מקרא לישראל), הוצאת עם עובד, תל אביב תשע״ט 2019, 516 עמודים

קיץ 2013. ניו יורק. ארוע מרגש במוזיאון המטרופוליטן. בתיבת זכוכית במרכזו של חלל קטן בגלריה לאומנות המזרח הקדום הוצג עצם שמשך אליו מתעניינים פעורי עיניים. פעורי עיניים לא פחות היו המשגיחים החמושים ששמרו עליו מכל משמר ואף אסרו על צילומו.

המוצג, שהתקבל בהשאלה לתקופה מוגבלת מהמוזיאון הבריטי וסימונו, ’המוזיאון הבריטי 90920’, היה הגליל של כורש! גליל חימר שעליו טקסט הכתוב בכתב היתדות הבבלי ובו ההצהרה המפורסמת הפותחת במילים: ‘אנוכי כורש מלך בבל המלך הגדול, המלך העז, מלך בבל, מלך שומר ואכד מלך ארבע כנפות הארץ, בן כמבוזי המלך הגדול... כל מלכי תבל, למן הים העליון ועד הים התחתון … הביאו את מנחתם הגדולה לתוך בבל וינשקו את רגלי.׳ בגוף הדברים מצהיר כורש שהוא יאפשר לעמים המוגלים לשוב לארצותיהם ולהקים בן מחדש את מקדשיהם החרבים. 

ספר עזרא מתחיל בהרשאה הזאת בדיוק, אך בזיקה לישראל:

חוה עציוני-הלוי - רומנים רומנטיים על נשים מקראיות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

אריה ניר הוצאה לאור

חוה עציוני-הלוי, היא פרופסור אמריטה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של אוניברסיטת בר אילן.

אחרי יציאתה לגמלאות יצרה מהלך מפתיע בחייה המקצועיים, ועברה לכתיבה של רומנים רומנטיים מקראיים. בקצב מסחרר היא פירסמה בשנים האחרונות בזה אחר זה את הספרים: אשת לפידות (2010), אפר על ראשה (2011), ולו שתי נשים (2012), אל אשר תלכי (2013), והמלך לא ידעה (2014), שפחתי בחיקך (2015), כחוט השני (2016), מלכת החידות (2018), ועתה - כי כסתה פניה (2019). כולם ראו אור בהוצאת אריה ניר. ׳אשת לפידות׳, ׳ולו שתי נשים׳ ו׳אל אשר תלכי׳ התפרסמו בגרסאות קצת שונות המותאמות לקהל היעד גם באנגלית. 

׳ויקח יהודה׳ - טעימת קריאה מתוך הרומן התנ״כי: כי כסתה פניה

חוה עציוני-הלוי, כי כסתה פניה, אריה ניר הוצאה לאור, תשע״ט 2019

אריה ניר הוצאה לאור

חוה עציוני-הלוי כתבה עד כה עשרה ספרים על נשים בתנ"ך "ששולחות לנו מסרים על סערות וטלטלות בחיים, על חרדות ותקוות, אשר - למרות כל מה שהשתנה מאז - דומות לאלה המטלטלות את חיינו" (דבר המחברת בסוף הספר). ״כי כסתה פניה״ מבוסס על הספור בבראשית ל״ח, ספרות חז״ל ומקורות נוספים. הספר "מוקדש לכל הנערות והנשים המעזות לצאת נגד מוסכמות כובלות ונגד חוקים בלתי צודקים ולפרוץ גדר ודרך”.

שילוב מחקר המקרא בהוראת התנ"ך. הדגמה מתיאור מסע סנחריב ליהודה

תמיר סגל, האוניברסיטה העברית

מבוא

חקר המקרא[1] עבר טלטלות רבות במאות השנים האחרונות ובהן גדל

והתפתח. כך גם הוראת התנ"ך עברה טלטלות, למן ימיה הראשונים של הציונות, אז תפס המקרא מעמד חשוב ביותר בקרב המחנכים העבריים ובקרב החברה הציונית בכללה ועד ימינו, ימים בהם נעשה ניסיון מצד מחנכים ואנשי רוח לשמר את לימוד התנ"ך וליצור 'פעפוע אקטיבי' של התנ"ך לחייהם של הנערים המתבגרים. 

הכיצד יש לעשות כן? הכיצד נוכל לגרום לבני הנוער ללמוד את התנ"ך ולהוקירו? האם בשיטות של לימוד אסוציאטיבי שנועד לקרב את המקרא לחייהם של התלמידים על ידי תשלום מחיר כבד של ויתור על הבנה מדויקת של הטקסט? נדמה לי כי יש לבחון דווקא כיצד מחקר המקרא יכול להשתלב ולחבב את התנ"ך על התלמידים.

כמה מילים על מגילת העצמאות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מגילת העצמאות במשכן הכנסת

׳בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי׳. במילים אלה נפתחת ״ההכרזה על הקמת מדינת ישראל״ (=מגילת העצמאות). נאמר בה, בין השאר:  ׳אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו. אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל׳. ההכרזה מסבירה כיצד הפכה ארץ ישראל למדינת ישראל. הדגש בה הוא על הקשר הרצוף שבין העם לבין הארץ גם בתקופת הגולה: העם היהודי לא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.

החלום הראשון של חוה

אלי יונה, משורר

פואימה נרטיבית ליום הזכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה.

"אדוני, ראיתי הלילה בחלום והנה דם בני הנלבב הנקרא הבל נשפך אל פי קין אחיו והוא שותה אותו באכזריות." (ספר אדם וחוה)

וּבַזְּמַן הַהוּא
בְּגַן עֵדֶן,
כָּל הַחֲלוֹמוֹת
הִתְגַּשְּׁמוּ,
בְּגַן עֵדֶן,
כָּל הַחֲלוֹמוֹת!

בית אלמין

יצחק מאיר, משורר סופר והוגה דעות

בית הקברות הצבאי, הר הרצל, תשע״ה

עוד מעט לא יהיה פה רק פארק של דממה

ולא יבוא איש, לא אב ולא בן,

לא  אח, לא אישה, לא בת ולא אם,

לא אחות, לא רע נותר, לא שכן,

לא זרה  מסתורית שחולפת לאסוף

נוצה תלושה של יונה במעופה.

נדב בן השש שואל: "איפה אבא?"

פרופ' יוסי גמזו

נָדָב בֶּן הַשֵּש שוֹאֵל: "אֵיפֹה אַבָּא?"

ביום השבעה להֵרצחו של ניצב מִשנה ברוך מזרחי ז"ל

נָדָב בֶּן הַשֵּש שוֹאֵל: "אֵיפֹה אַבָּא?"

וּבֶן הַשָּלוֹש, הוּא יוּבַל הַפָּעוּט,

אוֹמֵר: "בַּשָּמַיִם." בְּמִין הַתְרָסָה בָּהּ

חוֹזֵר אֶל יָמֵינוּ אִיּוֹב הַבָּעוּת

וְאִמָּא הֲדַס שֶעָצְמָה לֹא צְפוּיָה בָּהּ

אוֹסֶפֶת בְּכוֹחַ מֵעִיר הִשְתָּאוּת

אֶת כָּל יְתוֹמֶיהָ כְּמוֹ תַחַת כְּנָפָהּ בָּא

מִין אַף-עַל-פִּי-כֵן שֶל גְּבוּרַת דַּוְקָאוּת.

לכו לטייל בשבילי בתי הקברות

בס"ד

גתית הרמן, מחנכת

הר הרצל תשע״ט 2019

פעם. פחדתי מבתי קברות.

פעם. הייתי ילדה קטנה.

פעם. חייתי בעולם של אגדות.

ובעולם הזה, שבו פיות מתעופפות באוויר וקוסמים ומכשפות גרים בטירות גדולות –

גם בעולם הזה – יש בתי קברות.

בלילה, כך מספרים, בית הקברות קם לתחייה; ערפדים ונשמות טועות עולים ומסתובבים שם בחושך הנורא.

ילדים – אל תכנסו לבד בלילה לבתי קברות, כך אמרו לי כל הגדולים.

ויהי יום לילה

אלי יונה, משורר

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל 2019

עור בעד עוד - מאקמה

 ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

 עוֹר בְּעַד-עוֹר (איוב ב' 4)*                                             
                                               

"עוֹר בְּעַד-עוֹר" אָמַר לֶאֱלֹהִים הַשָּׂטָן// "וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ", כָּךְ טָעַן.// בְּאִיּוֹב הַצַּדִּיק דִּבֵּר הַמָּשָׁל.// קַל וָחֹמֶר – מֵי שֶׁבַּעֲבֵרָה פְּעוּטָה סְתָם נִכְשַׁל.// וְעַל אַחַת כַּמָּה - בַּיּוֹשְׁבִים בְּרֹאשׁ הַמִּמְשָׁל.// כְּמִי שֶׁשּׁוֹלֵט בְּכָל אֶמְצָעִי הָעֵזֶר// הוּא מַכִּיר אֶת סוֹד הַשִׁימוּשׁ בַּשּׁוֹט וּבַגֶּזֶר.// אֶת עוֹרוֹ הוּא מַצִּיל דֶּרֶךְ שְׁנֵי עֲרוּצִים:// הָרִאשׁוֹן, תּוֹךְ אִיּוּם בְּשׁוֹט עָרִיצִים.// הַשֵּׁנִי בְּהִתְקַרְבְּנוּת, מִסְכֵּנוּת וּבַקָּשַׁת רַחֲמִים.//  כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת עוֹרוֹ מֵרוֹדְפָיו הַמְּדֻמִּים.//

דברים לזכרו של משה ויינפלד

פרופ׳ טובה פורטי, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

א' אייר תשע"ט, 6 במאי 2019

התצלום באדיבות אחותו של פרופ׳ ויינפלד, שרה מלצר

ערב עיון במלאת עשור למותו של משה ויינפלד

למורי -   טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה עִֽם־נַחֲלָ֑ה  (קה' ז 11)

בני משפחה יקרים, שושנה,  והילדים, מילכה, עדי, ומלאכי, עמיתים ועמיתות, קהל נכבד. 

כיצד דוחסים רשמים של ידידות רבת שנים שנרקמת בין מורה-מנחה לתלמידתו בדקות ספורות, שהרי טיבה של התקשרות באקדמיה, יותר מעשור שנות לימוד, חקירה, והוראה, שהם נשזרים בחוטי החיים ומעצבים ביוגרפיה אישית.

?WHERE ARE YOU ADOLF

סבינה סעד, אומנית

האומנית מסבירה את יצירתה כך:

הבית ברח´ טצ׳יינסקה

שמעון בארי, סופר ומשורר, עורך הפרוזה של במה חדשה

עוֹמֵד אֲנִי לְמוּלְךָ בַּיִת מָט
שִׁבְעִים אַחֲרֵי שֶׁאִמִּי הַיְּחִידָה
לִזְקֵנֶיהָ, סָגְרָה דַּלְתְּךָ
בְּדֶרֶךְ לְאֶרֶץ שִׁמְשִׁית רְחוֹקָה
מַבִּיט אֲנִי בְּךָ וּבִרְכַּי רוֹעֲדוֹת
כִּי נוֹרָא הַמַּרְאֶה

משה - ואלה תולדות ההעדרות

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת, סופרת, חוקרת

מנהיג נולד

נָסִיךְ גָּדַל שָׁם בָּאַרְמוֹן
יָפה וּמְלֻמָּד אַךְ כְּבַד לָשׁוֹן.
גּוּפוֹ חָלָב רָחוּץ,
בִּכְתַב החַרְטֻמִּים ,
קַלֵּי קַלּוֹת יָרוּץ.
נָסִיךְ חָכָם וּכְבַד לָשׁוֹן
הָיֹה הָיָה לִמְהַפְּכָן רִאשׁוֹן.

אגדת איש הצחוק ואיש העצב

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת, סופרת וחוקרת*

זה היה מזמן, ואולי לא כל כך מזמן, ואולי זה קורה עכשיו, ואולי זה לא קרה אף פעם.

היה איש אחד שנולד באדמת הצחוק ואדמת הצחוק גידלה אותו ,וצימחה אותו, וליטפה אותו, והצחיקה אותו, ודגדגה אותו, ושימחה אותו. והאיש שנולד וגדל וצמח באדמת הצחוק, היה צוחק עם בוקר ונושם צחוק ואוכל מזון הצחוק. מרצפותיו צחקו אליו ודלת ביתו חייכה. והאיש שצחק עם הצחוק וסרק את שערותיו הצוחקות במסרקות של צחוק, ועטף את גופו בשמיכות של צחוק, ונעל נעלי צחוק וגרב גרבי צחוק, רצה שכל העולם יצחק אתו. והאיש שגדל בארץ הצחוק, ונשם את אווירי הצחוק, ופלט את שיירי הצחוק, רצה תמיד לצחוק.

הכל בסוף היסטוריה. אפילו האסון

עדנה אפק, משוררת וחוקרת

משה, ספריית הקונגרס

תְּחִלָּה הָיוּ הַמַּיִם
וְאַחַר כָּךְ הָאֵשׁ
וְהַשִּׂיחַ
שֶׁלֹּא.
וְהַמַּטֶּה
וְהָאוֹתוֹת
וְהַנִּסִּים
וְהַיָּם
שֶׁבֻּקַּע
בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כֹּל הַלַּיְלָה
וְהַמִּדְבָּר
וְהַהִסְטוֹרְיָה.

הַכֹּל בַּסּוֹף הִסְטוֹרְיָה
אֲפִלּוּ הָאָסוֹן.

׳כמו סופיה ומרסל וליזי׳

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית*

פרופ׳ רחל אליאור

"התורה אומרת כי האישה פחותה מהגבר לכל דבר, ועל כן עליה לשמוע בקולו, לא למען השפלתה, אלא למען ימשול בה, כי אלוהים נתן לגבר את סמכות השלטון."  (יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, ב כד)   

בראיון שהתפרסם לפני כמה שנים הגדירה הסופרת הישראלית ילידת 1972, דורית ראביניאן, בתמצות נוקב את עומק מצוקתן של נשים שבמחיצתן גדלה: 'כמו סופיה ומרסל וליזי שלא יישארו במקום שבו האפשרויות מוגבלות והתעוזה נחנקת וכוח הרצון מתגמד'.[1]

השאלה שאני מבקשת לדון בה היא האם מקומות מעין אלה שבהם האפשרויות מוגבלות והתעוזה נחנקת וכוח הרצון מתגמד, היו נחלתן של נשים ממוצא עדתי מסוים בלבד או היו מנת חלקן של רוב הנשים עד למחצית השנייה של המאה העשרים. אקדים ואומר שאני נוטה להנחה המנוסחת בחלקו השני של המשפט לעיל שכן התיעוד ההיסטורי מלמד שגורלן של רוב הנשים בכל המקומות עמד בסימן דבריו של קריאון מלך תבי: "הנחו אותן אל תוך הבית, משרתים, את חירותן של הנשים יש להגביל" (סופוקלס, אנטיגונה, תרגום אהרון שבתי, שורות 578-579).

ברכת פסח אביבי ושמח לכל הגולשות והגולשים בבלוג!

גלויה נוסטלגית

אילו ידע קורח מה שיקרה, שהאדמה תחצה, האם היה יוצא?

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת וחוקרת

האדמה בלעה

אִלּוּ יָדַע קֹרַח
מָה שֶׁיִּקְרֶה
שֶׁהָאֲדָמָה תֵּחָצֶה

הָאִם הָיָה יוֹצֵא?

מטבע זהב שעליו דמות הקיסר תיאודוסיוס השני נמצא בנחל ציפורי

דיוקנו של הקיסר תיאודוסיוס.
צילום: ניר דיסטלפלד, רשות העתיקות

בנחל ציפורי, סמוך לשביל הסנהדרין, נתגלה בפברואר 2019 מטבע זהב שבצידו האחד דיוקן של הקיסר הביזנטי תיאודיוסיוס השני ובצידו האחר דמותה של ויקטוריה, אלת הניצחון, כשהיא אוחזת בצלב גדול. מטבעות כאלה מוכרים מהחלק המזרחי של האימפריה הביזנטית. הם נטבעו בקונסטנטינופול (כיום: איסטנבול) על ידי תיאודוסיוס השני, בסביבות 423–420 לספירה. זו הפעם הראשונה שמטבע כזה נתגלה בארץ ישראל.

מרכז מבקרים ארכיאולוגי נפתח ביקנעם

יקנעם היתה עיר מלוכה כנענית, כנאמר ברשימת המלכים שהיכה יהושע: מֶלֶךְ קֶדֶשׁ אֶחָד מֶלֶךְ־יָקְנֳעָם לַכַּרְמֶל אֶחָד  (יהושע יב, כב). היא נזכרת בתיאור גבולו של שבט זבולון: וְעָלָה גְבוּלָם לַיָּמָּה וּמַרְעֲלָה וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת וּפָגַע אֶל־הַנַּחַל אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יָקְנְעָם (יט, יא), והיתה גם מערי הלויים שבנחלת זבולון: וּלְמִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי־מְרָרִי הַלְוִיִּם הַנּוֹתָרִים מֵאֵת מַטֵּה זְבוּלֻן אֶת־יָקְנְעָם וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ (כא, לד).  

ביקנעם הושקה השבוע תצוגה ארכיאולוגית, ׳יקנעם׳ שמה, כחלק ממרכז מבקרים חדש שנפתח בעיר. התצוגה, שהוקמה בשיתוף פעולה של רשות העתיקות ועיריית יקנעם, מציגה עשרות ממצאים נבחרים שהתגלו בחפירות הארכיאולוגיות ביקנעם ובאתר תל קשיש הסמוך לה. 

הממצאים מבטאים היבטים היסטוריים, תרבותיים, דתיים וכלכליים בחיי היומיום של יקנעם מהעת העתיקה ועד ימינו.

יציאת מצרים מטפורית- גם מן הראש שלי קשה מאד לצאת

אלי יונה, משורר

במדבר

גַּם מִן הָרֹאשׁ שֶׁלִּי קָשֶׁה מְאֹד לָצֵאת;

עֵרֶב רַב שֶׁל רַעְיוֹנוֹת, מַחְשָׁבוֹת, תִּקְווֹת, חֲלוֹמוֹת

חַג בּוֹ בְּמַעְגָּלִים כִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל

בַּמִּדְבָּר, מְיַחֲלִים לָרֶשֶׁת אֶרֶץ, קַרְקַע פּוֹרִיָּה, מוּצָקָה.

תמר תועה בין החיים למתים

׳תמר אשת יהודה׳, מתוך אלבום הצילומים של דיקלה לאור, נשים בתנ״ך ובנופי הגולן, תשע״ט 2019

נורית שושני, משוררת ומחנכת 

תמר
תּוֹעָה בֵּין הַחַיִּים לַמֵּתִים
תּוֹהָה לְאָן תּפְנֶה?
הִיא מְכֻסָּה כּוּלָהּ בְּצָעִיף
וּמַמְתִּינָהּ בְּפֶתַח עֵינַיִם,
רוֹאָה אֶת עֲתִידָהּ עוֹלֶה לָגֹז.
רְגוּעָה וְהִיא רוֹגֶשֶׁת מַמְתִּינָה.

ספרה של דיקלה לאור: נשים בתנ״ך ובנופי הגולן

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
*התצלומים באדיבות הצלמת. להגדלת התצלומים - הקליקו עליהם. 

דרורים הוצאה לאור

בימים אלה ראה אור אלבום יצירותיה של האומנית דיקלה לאור, נשים בתנ״ך ובנופי הגולן, ירושלים תשע״ט 2019, דרורים הוצאה לאור, 172 עמודים. הספר כולל מאמר של פרופ׳ יאיר זקוביץ על נשים בתנ״ך ועל נשים בתצלומיה של דיקלה לאור, ומאמר של פרופ׳ אביגדור שנאן על נשות המקרא במדרש.