פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות
נחַ אֵינֶנּוּ
וְאֵין אֲרָרָט.
וַאֲנִי בַּתֵּבָה.
הַמַּיִם לֹא קַלּוּ,
ונחַ כְּבָר מֵת.
אֵין יַבָּשָׁה.
נחַ כְּבָר מֵת,
וְאֵין גַּם יוֹנָה.
אֲרָרָט – אַגָּדָה.
רַק אֵימֵי מָחָר שֶׁהָיָה
אִתִּי בַּתֵּבָה.
שיר מרגש, אקטואלי (כנראה יהיה תמיד אקטואלי) וחכם.
השבמחקhttp://www.wordsuit.co.il
הריני מציע כאן, בהזדמנות זו, את השיר הבא:
השבמחקאֲ נִ י זֶ ה אֲ נִ י / משׁה שׁפריר
"וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשׁה, וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ"
(שמות ב, 10)
א.
אֲנִי זֶה אֲנִי,
אֲנִי זֶה לֹא אַתְּ,
כִּי אֲנִי הַבֵּן וְאַתְּ הַבַּת.
אֻמְנָם גַּם אֲנִי הַבֵּן
שֶׁל יוֹכֶבֶד וְעַמְרָם
כְּמוֹ אָחִי אַהֲרֹן,
וְאִלּוּ אַתְּ בִּתָּם - מִרְיָם.
אֲבָל אֲנִי גָדַלְתִּי בָּאַרְמוֹן
אֵצֶל בַּת הַמֶּלֶךְ הַמִּצְרִי,
וְעַל-כָּך הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל שְׁמִי מְעִידָה,
כִּי שְׁמִי הָיָה חַיָּב לִהְיוֹת ''מָשׁוּי''
וְלֹא "מוֹשֶׁה"- בְּעִבְרִית תְּקִינָה,
אֲבָל הוּא בְּפֵרוּשׁ ''בֵּן'' בְּמִצְרִית
(הַבֵּן, כִּבְיָכוֹל, שֶׁל הַנְּסִיכָה הַמִּצְרִית).
בּ.
אֲנִי זֶה אֲנִי, אַתָּה זֶה אַתָּה.
גַּם אִם שִׁמְךָ הוּא אוּלַי מְנַשֶּׁה
- הִנֵּה שְׁמִי הוּא תָּמִיד מֹשֶׁה.
כִּי מֵאָז וְעַד עַתָּה
אֲנִי זֶה אֲנִי כָּזֶה.
אֲנִי זֶה אֲנִי,
אֲנִי אֵינִי אַתָּה
וְגַם לֹא אַתְּ.
אַתָּה וְאַתְּ
- אַתֶּם הַזּוּלַת,
וַאֲנִי זֶה אֲנִי בִּלְבַד.
אֲנִי זֶה אֲנִי,
אֲנִי זֶה לֹא אַתְּ וְאַתָּה,
כִּי שְׁמִי הוּא עֲדַיִן רָם וְנִשָּׂא,
כִּי אֲנִי אָדָם אֶחָד וּמְיֻחָד בָּעוֹלָם.
קראתי בעיון את השיר ומה אומרת לנו בשיר זה המשוררת?
השבמחקהיא אומרת כי כבר נוח מת (ואולי גם רומזת לכך שגם בני משפחתו כלומר שרידי האנושות כבר אינם, פרט לה ), והיונה איננה (וכנראה שגם העורב איננו וגם שאר בעלי הכנף ובעלי-החיים), והיבשה איננה, וגם אררט (= התקווה כבר איננה, שהיא בכלל מעין אגדה) איננה, והיא נשארה בתיבה בלב ים בודדה ורדופת פחדים באשר לגורלה ליום המחר, או שהפחדים של המחר נשארו אצלה גם לאחר המחר, כלומר - בעתיד הרחוק יותר.
אם אכן הבנתי את השיר נכונה - אני די מסתייג ממנו, כאדם שוחר-חיים ומאמין בטוב.