השואה והגבורה - הגות, ספרות, שירה, אמנות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



סבינה סעד, אור הנר

להלן אוסף של דברי הגות, ספרות, שירה, אומנות וספרות ילדים על השואה שהתפרסמו בבלוג זה.


Maya Mazor-Hoofien, Antisemitism: From the Ancient World to Today

ד״ר לאה מזור, האם נספר לילדים על השואה? על ספרה של יעקבה סצ׳רדוטי, מה נספר לטף? עיון בספרות שואה לגיל הרך

ד״ר לאה מזור, מהטלאי הצהוב אל הדגל: מסע אמנותי בין כוכבים וסמלים ביצירתה של האמנית סבינה סעד
ד״ר לאה מזור, שירת גן העדן השרוף: עיוני מקרא בפואימה ׳נוף בעשן: פרקי ברגן-בלזן׳ של איתמר יעוז-קסט
ד״ר לאה מזור, נפש יודעת אהבות בין שואה לתקומה. על ספרה של יפה לורנצי, דרור לנפשי נתתי
הרב ד״ר יואל בן נון, על: איתמר יָעוֹז-קֶסט: ספר האור הלבן

ד״ר עדי אמסטרדם, הכחשת השואה החדשה והפרוטוקולים של זקני ציון
פרופ' חנה יבלונקה, על הוראת השואה והציונות
אורית מזור, שני מוזלמן

ארבעת הבנים של ההגדה: אני עצמי אני אחר

יצחק מאיר, משורר סופר והוגה דעות

The Four Sons, Arthur Szyk, 1934, Łódź, Poland. Szyk.org / Wikimedia

לִפְעָמִים אֲנִי חָכָם

וְלִפְעָמִים סָכָל,

לִפְעָמִים אֲנִי נִלְחָם,

וְלִפְעָמִים נִמְחַל.

מדוע מחברי משלים משתמשים בבעלי-חיים?

ד״ר שולה אברמסקי, מכללת גבעת ושינגטון

מוסד ביאליק

שולה אברמסקי, המשל, מוסד ביאליק, ירושלים 2023, 534 עמודים

נשאלת השאלה: מהו הרווח שהממַשל זוכה לו בהשתמשו בחיות? גם בסיפורי בעלי חיים יש האנשה. אלא שבסיפורי בעלי חיים מנסה התפיסה האנתרופומורפית, האנימיסטית, להבין את עולם בעלי החיים במושגים אנושיים. לעומת זאת, המשל דורש מן הממַשל ומן הנמען יכולות של הפשטה ושל עריכת אנלוגיות. המשל עלה אפוא על בימת התרבות רק לאחר דעיכת האמונה הפרימיטיבית באנושיותם של בעלי החיים. אז הפכו הממַשלים את סיפורי בעלי החיים לסיפורי חוכמה על ידי הוספת נמשל ולקח.[1] כתוצאה מכך סיפור המשל איננו קומפוזיציה עממית אלא תוצר של תרבות מתוחכמת, אף על פי שהממַשל יכול ליצוק את יסודות הסיפור שלו מחומר עממי.[2]

אמיר אור-לי: מורתי האהובה, פרופ׳ שרה יפת

אמיר אור-לי, מורה דרך, תלמיד וחבר של פרופסור יפת

קטע מהשולחן העמוס ביצירתה הרוחנית העניפה של פרופ׳ יפת
 בביתה, בעת ׳השבעה׳ לפטירתה

׳לפני שנתחיל בשעור, אני מבקשת להכיר אתכם׳, פתחה את השיעור הראשון.

היא עברה סטודנט - סטודנט, בקשה לדעת את שמם, מאיפה הם ומעט על עצמם. והיא זכרה את כולם. כך הכרתי אותה לראשונה. זה היה שיעור מבוא למקרא באוניברסיטה העברית לפני כמעט ארבעים שנה. אתמול היא הלכה לעולמה, שבעת שנים ורבת השגים, מורתי האהובה, פרופסור שרה יפת.