ממליץ על הספר: איתמר יָעוֹז-קֶסט: ספר האור הלבן, הוצאת 'עֵקֶד', תל-אביב תשס"ט 2009
 |
| הוצאת עֵקֶד' |
פגשתי לראשונה את המשורר איתמר יעוז-קסט בדיון שבת ירושלמי על השואה. אני, דור שני, דיברתי על 'הסתר פנים', והוא האוּד הבועֵר, התפלא עלי ואמר בשקט מקפיא ובפשטות – "זה היה 'גילוי פנים'. אנו נפגשנו עם א-לוהים שם, פנים בפנים בתוך האש".
שירו 'גילוי פנים' מופיע בספר השורש הבוער (אח לספר האור הלבן), מיד אחרי השיר על 'מות הניצול האחרון', ומופיע גם בספר האור הלבן, אחרי השיר על 'עץ התמר', שיר שנכתב מתוך התבוננות במטבע רומאי בו יושבת אשה יהודיה בוכיה תחת עץ תמר וקלגס רומאי, מטבע של חורבן. הניצול מול החורבנות במדינת ישראל, שקמה לתחיה.
מאז המפגש ההוא אני מרותק ליצירתו – אין דומה לה לא בשירה 'הדתית', ולא בשירה 'החילונית' – מי עוד יכול לכתוב על 'הקושי לדבר על א-להים', ועל 'מורא השמים הריקים' ממקום של 'דו-שורש' יהודי וישראלי?
מי עוד יכול לשיר על חוף ימה של תל-אביב – "בראש גלוי וחש כחוטא – בראש מכוסה וחש כמתעתע ..." ?
בספרי 'נס קיבוץ גלויות', בפרק 'אמונה אל מול הפכיה', הבאתי דברים של שלושה ניצולי שואה בשאלת האמונה אל מול השואה – הרב יהודה עמיטל – אבא קובנר – (וייבדל לחיים טובים) איתמר יעוז-קסט.
כל מי ששאלות האמונה בדור אחרוני הניצולים מעסיקות אותו ראוי לו להתעמק בשירתו של איתמר, ואף לשוחח עמו במידת האפשר (אחרי תיאום, כמובן), בתל-אביב.
אשתו, חנה יעוז ז"ל, חוקרת ספרות ושירה בזכות עצמה, הספיקה לכתוב מבוא לספר האור הלבן (כמו לספר השורש הבוער) בטרם הסתלקה לבית עולמה לפני כשנה.
"אתה - שומע – תְפִלה? ואני שומע רק את עצמי.
אך בקראי "שמע!", עת מתחיל המסע אל מחוץ לעולמי
כל הבית נוסע לאורך דברי הימים ונִשא לאחור-לאחור ..." (ספר האור הלבן, עמ' 20).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.