הנפילה של אלבר קאמי בתרגום חדש

מתוך: המלצות על ספרים תשע״ה 2015
משה ניסים*
ממליץ על: אלבר קאמי, הנפילה, מצרפתית: עמנואל פינטו, הוצאת הקיבוץ המאוחד - ספרי סימן קריאה, בני ברק 2014

הקיבוץ המאוחד

"התעניתי במחשבה שלא יספיק לי הזמן להשלים את משימתי. איזו משימה? לא ידעתי"

אלבר קאמי, מתוך "הנפילה"

לכבוד שבוע הספר העברי אמליץ על ספרו של אלבר קאמי – "הנפילה", אשר מוגש לקורא העברי בתרגום חדש ונפלא של עמנואל פינטו. 

בספר קצר זה, הכתוב כמונולוג בתחפושת מבריקה של דיאלוג, מציג קאמי מעבר בין שני עולמות שונים בתכלית, מעבר מהעולם הישן המודרני לעולם החדש הפוסטמודרני. כל זאת  מנקודת מבטו של "הנופל" – האדם הנבוך, אשר נאלץ להתמודד עם מושגי יסוד נשכחים כחדשים כגון אהבה, חירות, שיפוט, מוסר, קפיטליזם, אמת ושוקר, בורגנות ומוות. 

"העולם הפוסטמודרני" גורם לאי-נוחות גדולה. אי-נוחות גדולה מדי, כאשר מדובר בבני אדם אשר אינם מעוניינים לשאת בעול ה"דיוקן העצמי האמתי" שלהם. ז'אן בטיסט קלמנס, גיבורו הססגוני של קאמי, מעוניין לשאת בעולו של עולם מצחין ומסחרר זה, והוא לוקח אותנו למסע אפל בנפשו ובנפשנו אנו, מסע שאין לו עוגן מטאפיסי או פיזי, לא נקודת יציאה ולא נקודת סיום, הוא מסע המסעות שיושלם אם רק נבין שאולי אין מסע ואין לו סוף.

המפגש שלי עם הספר היה כה מטלטל עד כי לאחר הקריאה הראשונה הרגשתי צורך לקרוא אותו שוב, כימאי צעיר השואף לחזור לים האינסוף ברגע שרגליו פגשו את הקרקע. וכך עשיתי. כתיבתו של קאמי גדושה באומץ, כנות ומאופיינת יותר מכל ביציאה כנגד האמונה ברעיון הקִדמה, ואולי כנגד האמונה באדם המודרני. ברוח זו, אביא כאן טעימה קטנה מהספר שאולי תגרום לכן/ם לרצות גם כן להפליג אל מעמקי הנפש של ז'אן בטיסט קלמנס ("שחקן"), בספינתו המחשבת להישבר תמיד:

"הספינה מתקדמת בקצב טוב. אלא שהזֶאוּדֶרזֵי הוא ים מת, או כמעט ים מת. עם השוליים השטוחים שלו, שנמוגים בערפל, לא יודעים איפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר. יוצא שאנחנו נעים בלי שום ציון-דרך, ולא יכולים להעריך את המהירות שלנו. אנחנו מתקדמים וכלום לא משתנה. זאת לא הפלגה אלא חלום."

קריאה, כתיבה והנאה.

חג שבוע הספר שמח!

* משה ניסים הוא סטודנט להוראה ב׳כרם - מכון לחינוך הומניסטי׳ ומדריך של פגועי נפש.