יום שלישי, 9 ביוני 2015

על שלושה וארבעה: ב. הלל כהן , תרפ"ט: שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית 

ב. הלל כהן, תרפ"טשנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי, הוצאת כתר, ירושלים 2013
הוצאת כתר
'תרפ"ט' של הלל כהן עוסק ברקע ל'מאורעות' שאירעו בשנת 1929, כשהחלה  המתקפה הערבית על קהילות יהודיות בארץ ישראל. המחבר רואה שנה זו כשנת האפס בסכסוך היהודי ערבי, כשקהילות יהודיות וותיקות וחדשות, ציוניות וחרדיות, אשכנזיות ומזרחיות, דתיות וחופשיות, סוציאליסטיות ומסורתיות, שנודעו בשמות 'הישוב הישן' ו'החלוצים', הותקפו ללא הבדל נטייה פוליטית או וותק בארץ, משום שבעיני המוסלמים בסוף שנות העשרים - שזיהו, ככל הנראה, את פוטנציאל האחדות היהודית במסגרת הציונות בטרם התממש לראשונה בשנות השלושים - המשותף בין כל הזרמים היהודים האלה, השונים מאד זה מזה - שכולם האמינו בקיומו של העם היהודי ובזכותו לעלות לארץ אבותיו ולהקים לו מדינה יהודית, בין בידי אדם בין בידי שמים - היה רב לאין ערוך מאשר המבדיל.
ייחודו של הספר תרפ"ט טמון בעובדה שמחברו, הראוי לכל שבח על שקרא בעיון בארכיון מדינת ישראל, בארכיון הציוני המרכזי, בארכיון תולדות ההגנה, בארכיון בית המאירי בצפת, בארכיון הלאומי הבריטי ובארכיון המועצה המוסלמית העליונה על פי מסמכים שפורסמו בכתב העת 'חוליאת אלקדס', ובחיבורים מחקריים, היסטוריים וספרותיים,  ובעיתונים רבים נוספים בערבית, באנגלית ובעברית, הציב זה לצד זה את שני הסיפורים הלאומיים המנוגדים, ולצדם גם  סיפורים חלופיים שצמחו בתוך כל אחת מהקהילות, כדי להציע ראייה היסטורית מקיפה ופחות חד-צדדית מזו השגורה בישראל. המחבר העלה שמנקודת מבטם של התוקפים המוסלמים בתרפ"ט, לא הרגו הערבים בשכניהם היהודים, אלא באויבים ופולשים המנסים להשתלט על ארצם. מבחינת התוקפים, על פי עדויות בנות התקופה, היו המותקפים, בשל החסות שקיבלו מהבריטים מאז הצהרת בלפור, בעלי ברית של שלטון זר ועושי דברו של משטר קולוניאליסטי, שיש להיאבק כנגדו, ולפיכך מטרה לגיטימית להתקפה. מנקודת מבטם של היהודים, שראו עצמם כעולים לארץ אבותיהם השבים אליה מרצונם, ובוודאי לא כאויבים או פולשים עושי רצון זולתם,  וכקרבנות שנשחטו על לא עוול בכפם, המתקפה הערבית האיצה את האחדות היהודית במסגרת הציונות, משום שבעקבות מתקפת הדמים הבינו בני כל הזרמים השונים בישוב היהודי, כי כיהודים אין להם בית פוליטי אחר זולת הבית הציוני. הם היו יכולים להשתתף בו באופן פעיל או רק לחסות בצלו בעת סערה, אך לא היה ביכולתם להציע חלופה פוליטית של ממש בדמות חבירה לערביי הארץ, כיוון שהערבים, שראו את כל היהודים כאויבים המנסים להשתלט על ארצם, לא היו מעוניינים בכך. רבים בישוב היהודי על כל פלגיו וסעיפיו, ראו את מעשי הטבח שאירעו במקומות שבהם לא פעל כוח מגן עברי מטעם ציבור הפועלים המאורגן, ואת ההצלחה של המגינים היהודים להדוף מתקפות במקומות שבהם פעלו, כהוכחה ניצחת לכך שהלוחמים היהודים של 'ההגנה', ורק הם, מפרידים בין קיום היישוב היהודי בארץ לבין היכחדותו. התנועה הציונית, שתמיד ראתה עצמה כתנועת שחרור לאומית וכפרויקט הצלה של עם נרדף המחפש מפלט בארץ אבותיו מאימת האנטישמיות, דחתה מאז ומעולם את מסגרת הניתוח הקולוניאליסטי של הצד הערבי. הספר המרחיב בניתוח מעמיק של כל מה שלא סופר על מה שהתרחש בנקודת מפנה זו ביחסי יהודים וערבים, מציב זה לצד זה לא רק שני סיפורים לאומיים מנוגדים, יהודי וערבי, לצד סיפורים חלופיים שצמחו בתוך כל אחת מהעדות והקהילות, כדי להציע  ראייה היסטורית פחות חד צדדית מזו המקובלת משני צדי המתרס, אלא גם זווית ראייה חדשה המציגה  עמדה מוסרית רבת תעוזה שנגלתה לעתים במפתיע בשני הצדדים, המעידה על יכולת בחירה והכרעה אחרת בכל רגע נתון בהקשר אנושי אוניברסלי העולה על הזיקה הלאומנית, ועל יכולת פעולה השונה בעליל מזו המקובלת במקרה של התנגשות דמים בין שני לאומים החיים על אותה כברת ארץ; מעשיהם של יחידים ושל קבוצות בשני הצדדים, שאימצו תפיסה חלופית לתפיסה הלאומית הכוחנית וניסו להסיט את העמים ממסלול של התנגשות דמים, או שהצילו מותקפים יהודים וערביים, מידי תוקפיהם, ערבים ויהודים כאחד, כמפורט בספר, מלמדים שמתחת לאיבה הלאומית, לכוחנות הלאומנית, ולעוינות הדתית המוכרת, קיימים תמיד גם זרמי מעמקים של רגשות אוניברסליים, של שותפות אנושית, של תקווה לדו קיום בשלום ושל הכרה בערך חיי אדם. הלל כוהן, שכתב את הספר הראשון  המוקדש כולו לניתוח מאורעות תרפ"ט מזווית ראייה רב צדדית, חותם את ספרו במשפט: "ומבחינה זו אפשר לומר שמעשי ההרג בתרפ"ט ומעשי הרג אחרים של יהודים בערבים וערבים ביהודים, שהיו ושעלולים להיות, אינם גזרת גורל. ואולי זה לקח תרפ”ט".

אין תגובות:

פרסום תגובה