ממליצה על הספר: עמיה ליבליך, ערק לארוחת בוקר, הוצאת שוקן, ירושלים תשס״ח 2008
 |
| הוצאת שוקן |
פרופ׳ (אמריטוס) עמיה ליבליך התפרסמה בשדה האקדמיה כאחת החוקרות המובילות בתחום המחקר האיכותני. המחקר האיכותני, בהבדל מהמחקר הכמותי, זוכה בשנים האחרונות לעדנה, בעיקר במדעי הרוח והחברה. בהבדל מהמחקר הכמותי הוא מתרכז במספר קטן של נחקרים, בתפיסה הוליסטית שלהם, בראיה שוואתית ותנהגותית ובהדגשת היחיד באשר הוא. כל זאת בשונה המחקר הכמותי, הידוע בכל תחומי הדעת, המתבסס על מספר גדול של נחקרים העונים לשאלון מובנה, והתוצאות מנותחות ומסוכמות במושגים מספריים.
מה לכל זה ולספר המוצע? מה לערק לארוחת בוקר ולהיבט האקדמי של שיטות המחקר?
ובכן, כשליבליך פרשה לגמלאות מן האוניברסיטה העברית בירושלים היא עברה לתל-אביב. היא החלה ללכת כל בוקר לשפת הים, בתחום שבין יפו לתל-אביב ושם פגשה קבוצה של גמלאים, שנהגה לבוא מידי בוקר לקיוסק הקטן של רחמני.
הספר הוא מעין מחקר איכותני של הקבוצה הזאת. פוקדי הבוקר של הקיוסק, קבוצה של עופות מוזרים אינדיוידואליים, קיבלו אותה והסכימו שהיא תרשום את אשר היא שומעת, תתערב מעט מאד בסיפורים, ותחווה איתם ובלעדיהם את אוושת הים, את אוושות הלב, את הנגיעות והטעימות הקלות של העבר וההווה ו...כמובן תראה ואף תטעם את הערק!
הספר מאיר פנים רבות בחיי גמלאים ובמשמעות שהם מעניקים לחיים: "הלקח החשוב ביותר שלמדתי במחקר זה נוגע למשמעות האחר: באתי לקהילה זו משום שנראתה לי שונה כל כך מעולמי, ולכן מרתקת. גיליתי שכולנו דומים או שכולנו אחרים זה לזה. אכן, כולנו בגיל הזהב אצל "רחמני" (פרט לאחד או שניים המבקשים את חברתנו), ובכל זאת אין לקבץ אותנו תחת כותרות מאחדות, כפי שאינני רוצה שיראו אותנו באופן חד-ממדי. לכולנו פנים רבות, וההכרה הבין-אישית היא מסע שאין לו סוף" ( עמוד 283).
* ד”ר צביה רחימי שפרן היא מחנכת וחוקרת חינוך. פירסמה מאמרים רבים ואת הספרים: אני רעב לאמת - מסע בשבילי חייו של הרב ד"ר דוד שפרן, רחובות 2015; וההכשרה לתפקידים חדשים בקרב המורים בישראל - המקרה של מיסוד תפקיד המורה המאמן, ירושלים 2003.
עוד על ערק לארוחת בוקר, ראו בסקירתה של נירה אשכול.
עוד על ערק לארוחת בוקר, ראו בסקירתה של נירה אשכול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.