פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות
 |
| הוצאת מודן |
על: פיליפ קלודל, הנכדה של מר לין, מצרפתית: שי סנדיק, הוצאת מודן, בן-שמן 2012, 115 עמודים
אני בוקוהוליק.
קשה ואולי אף בלתי אפשרי, לתפוס אותי ללא ספר ביד, או בתיק או במכונית.
אני קוראת וקוראת וקוראת. הכל.
ספרים טובים ופחות טובים.
מכל הסוגים והסוגות.
מתח, רומנים, ביוגרפיות, הגות, עיון, ואם שכחתי משהו, אין זה אומר שאינני קוראת אותו.
אבל אילו הייתי מלמדת כתיבה, כתיבה טובה, הייתי בוחרת בספר של פיליפ קלודל, הנכדה של מר לין, כספר שממנו ראוי ללמוד איך לכתוב.
הנכדה של מר לין הוא ספר צנום, כתוב בשפה פשוטה, בלשון המעטה וללא התיפיפות.
המעטפת הסיפורית-לשונית, מכסה על עומק תהומי ומעוררת התרגשות עצומה וחשיבה מתמשכת.
זהו סיפור על אדם זקן, פליט מאימי מלחמה באסיה.
כפרו הושמד, משפחתו נמחקה.
כל מה שנותר לו הוא נכדתו שעמה הוא עולה לאנייה שתביא אותם לארץ חדשה, אי -שם באירופה.
איננו יודעים מהי הארץ, כשם שאיננו יודעים במדוייק מהי ארצו של מר לין.
מר לין הוא פליט. כפליטים אחרים גם מר לין ונכדתו בת שבועות אחדים מועברים באנייה לעולם חדש
שאת שפתו אינם יודעים.
מר לין בודד ואומלל.
רק הנכדה והטיפול בה מאפשרים לו להמשיך ולחיות.
בארץ החדשה נמצאים מר לין ונכדתו במעון לפליטים.
אין למר לין מי שידבר עמו.
יום אחד הוא פוגש בעת יושבו על ספסל, אדם בודד אחר.
אדם מקומי. אלמן. בודד.
את שפתו מר לין איננו יודע. אבל ללא מילים מתהווה חברות.
מתהווה, כמו תווים שמתחברים זה לזה ויוצרים מנגינה.
כמו קוים שחוברים זה לזה ויוצרים רישום.
כמו מלים שחוברות זו לזו ויוצרות משמעות.
מר לין איננו מבין את שפתו של החבר החדש, אבל החבר מדבר.
ומר לין מבין מלבו את מה שחברו אומר, אם כי איננו מבין אף מילה מהנאמר.
החבר החדש מבקש סליחה ממר לין :
"אני מבקש ממך סליחה על מה שעשיתי לארץ שלך.
מר לין איננו מבין מילה, אבל מחבק את חברו החדש בחום.
הקשר ביניהם נמשך ומתהדק. ומר באק, זה חברו החדש, קונה שמלה יפיפיה לנכדתו של מר לין.
יום אחד מעבירים את מר לין ואת נכדתו לבית מחסה בעיר הזרה לו, לבית זר וחסר רגש. הכל נעול, הכל סגור.
עד כאן.
לא אוסיף תקראו בעצמכם.
הסוף כל כך מפתיע ומצמרר.
במשך ימים לא יכולתי להפסיק לחשוב על הספר הצנום הזה שגרם לי לחשוב על הרבה חוליים של העולם שבו אנו חיים, מבלי שיטיף, מבלי שיכביר מלים.
ללא מיטפורות מכבידות, ללא התחכמויות, מעמת קלודל את הקורא עם זוועות המלחמה, עם עולמם של פליטים חסרי בית ומשפחה, עם בדידות תהומית של אנשים וחיפוש בלתי נדלה אחר חום וחברות.
זהו ספר עצוב.
עצוב וכואב.
עם זאת, זהו ספר חובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.